"לך אחרי הכסף", אמר "גרון עמוק" לכתב בוב וודוורד שהחל לחקור את פרשת ווטרגייט. האמרה הזו נכנסה ללקסיקון הלאומי האמריקני. עם פרסומו של דוח
מבקר המדינה על האסון בכרמל מותר לשקול את הפיכת "אל תניחו לשרים" לאמרה שתכנס ללקסיקון הלאומי הישראלי בכל הקשור בפוליטיקאים שלנו. אומנם במקרה האמריקני מדובר היה בעניין חשאי באותה עת וכאן הכל גלוי וחשוף, אבל המטרה דומה: לגרום לזעזוע פוליטי מלמטה כי המערכת הפוליטית לא יודעת לעשות זאת בעצמה. 44 איש נספו בשריפה ואיש מאלה שתפקידם למנוע טרגדיה כזו לא שוקל להסיק מסקנות אישיות. אם לא במקרה כזה אז באיזה אסון כן?
קו ההגנה של אלי ישי, השחקן הראשי בדוח המבקר, ולא מהיום, הוא בטיעון כי בתור שר הפנים עשה כל שהיה בסמכותו כדי לדאוג למערך הכבאות הארצי. לא היה לו כסף כי האוצר לא נתן. ומדוע שהוא יהיה אשם, כך טען לא אחת, כשהוא לא כבאי ולא יכול להיות אחראי לאסון האוטובוס שנקלע לאש התופת בגלל ההתנהלות האנשים בשטח. אתם יודעים מה? ברמה הפילוסופית הוא צודק ומי שטוען לאשמתו בעניין כאוב זה חוטא לאיש.
בשעת המבחן מערך הכבאות קרס
לעומת זאת צריך לומר לאלי ישי המנסה להשכיח גם באמצעות מסע יחצני מקדים, שאם מערך כיבוי האש היה ערוך כפי שנדרש כדי להתגבר על אש בטרם הפכה לאש תופת, לא היה כלל צורך באוטובוס צוערי השב"ס שיסייע בחילוץ האסירים בכלא דמון והיה מונע את התפשטות האש לאורך ורוחב הר הכרמל על הישובים שבו. זו הרי הנקודה המרכזית: בשעת המבחן מערך הכבאות קרס. ומי שהיה ממונה על מערך זה היה שר הפנים אלי ישי, שר הפנים. מכך הוא יכול להתחמק ? תחשבו לרגע מה פירוש קריסת הצבא בשעת מבחן - לא כשלון נקודתי.
לא ראיתי, לא ידעתי
שר האוצר
יובל שטייניץ הוא השר השני המככב במרכז הדוח. הוא בכלל לא מבין איך נקלע לכאן כי לדעתו פעל כמצופה ממי שמופקד על הקופה הציבורית לא לפזר כספים לרוח. לכן מבחינתו הדוח הזוי - נדמה לי כי תגובה כזו עדיין לא נשמעה אחרי דוח של מבקר המדינה. אלא שעמדתו העקרונית הצודקת לא להזרים כספים אלא לאחר ביצוע רפורמה במערך הכבאות מעמידה בפניו שתי מכשלות: האחת, אחריות ישירה לכך שלמערך הכבאות לא היו אמצעים דרושים לביצוע תפקידם. הוא לא יכול לטעון, גם בדיעבד, לא ראיתי ולא ידעתי. השנייה, אם ברפורמות עסקינן התוצאה המידית של השריפה הייתה הזרמה של מיליונים כדי להצטייד במטוסים ובציוד קרקע.
שטייניץ לא התנה זאת ברפורמה. השריפה עשתה את שלה. ככה זה אצלנו אחרי אסונות. בסוגריים אוסיף כאן את הנעשה בעצם ימים אלה בהקמת גדר הגבול עם מצרים. מעבר המסתננים והירי מעבר לגבול הריצו את כל המערכות למהר להקים את הגדר. אין כאן שאלה של תקציבים. למבוגרים שבינינו זה מזכיר את הקמתו של קו בר-לב לאורך תעלת סואץ בסוף שנות ה-60 שנבנה תוך כדי קרבות אש.
שאלת לקיחת האחריות
אחרי שהבהרנו לשני השרים, כוכבי הדוח, מה היה הקשר שלהם לאסון הכרמל - תובנה שכל אחד מהם לא רוצה להכיר - נשאל אותם ישירות מדוע שלא יסיקו מסקנות אישיות. בעצם מהלך כזה הם יודו כי מבחינה ציבורית הם נושאים באחריות גם, ואת זה צריך להדגיש, לא הם שכשלו בזמן אמת בשטח. הרי זה אלף בית המצופה מכל מי שמנהל ומנהיג ארגון, לא כל שכן ברמה לאומית. מדוע לא לדרוש מהם מה שמובן במקומות אחרים בעולם. הנה מספר דוגמאות מהשנים האחרונות שימחישו לשניים את התובנה הזו (למרות שסביר להניח כי היא לא זרה להם): ביפן התפטר ראש האופוזיציה בשנת 2007 לאחר שמפלגתו דחתה את הצעת ראש הממשלה...להצטרף לקואליציה ולסיים משבר ממשלתי. מזכיר משהו אצלנו ? שר החוץ התאילנדי התפטר על-רקע מחלוקת פוליטית לגבי ...הפיכת מקדש עתיק לאתר מורשת עולמי.
שר ההגנה הגרמני התפטר לאחר שהתברר כי...העתיק עבודות דוקטורט. רק לפני כחודש התפטר שר החינוך ברומניה עקב חשדות כי העתיק מאמרים אקדמיים, אחד מהם ישראלי. נשיא גרמניה אולץ להתפטר לאחר שהואשם בשחיתות, אמינות וכספים ביניהן טיסות לחו"ל ושהות במלונות יוקרה על חשבון אנשי עסקים. מזכיר לנו משהו?
לפוליטיקאים שלנו קשה להודות בכישלונם. המנטרה המקובלת כיום שהם לומדים את דוח המבקר או לחלופין כבר החלו בתיקון הליקויים. האיש היחידי שיכול להראות להם את הדרך החוצה הוא ראש הממשלה. אלא שההסתברות שבנימין נתניהו יעשה מהלך כזה דומה לסיכויי ההצלחה של נבחרת הכדורגל שלנו. כנסו רגע לראשו: מה הוא צריך להסתכסך עם שס כאשר האופציה לשיתוף פעולה גם בעתיד היא יותר מריאלית. ושטייניץ, הוא הרי בכלל נחשב בן בית אצל בני הזוג נתניהו. וזה נכס שלא יסולא מפז.
מבקר המדינה הוא רק זבוב טורדני שמציק מדי פעם. אחרי יומיים שלושה יש כבר חדשות אחרות שצריך להציפן על פני השטח. ומי יותר מנתניהו המוכשר לכך. דוגמה טרייה? לפני שבוע פרסם המבקר דוח חמור על משט המרמרה. בעודו מאיר את הכשלים בתהליכי קבלת ההחלטות בראשותו של נתניהו הגיב זה בתגובה שלא זכתה לתשומת לב תקשורתית ראויה לפיה מצבם של אזרחי ישראל בשלוש השנים האחרונות לא היה יותר טוב.
זה מזכיר את הסיפור על הילד החוזר מבית הספר עם תעודה גרועה והאבא מגיב שהילד הוא יפה. מבחינתו של ראש הממשלה המשט הייתה אפיזודה שסיכומה חיובי ואם היו אי-אלו כשלים מערכתיים הם כבר תוקנו. ומה באשר למצב האזרחים ? בהנחה שתושבי הדרום הם אזרחי המדינה הרי שממטרי הרקטות הנוחתות עליהם בימים האחרונים הם התשובה בשטח למשאלות הלב של נתניהו.
אם כן, נותרנו עם השאלה מה יקרה עם דוח המבקר העוסק באסון לאומי עם קרבנות בנפש? במדינת ישראל גם המובן מאליו הוא לא ודאי. פרצה שריפה קטנה שהתפשטה והייתה למלכודת מוות. האם אתם זוכרים כי איש לא הואשם בגרימתה. כאילו מדובר היה בכוח עליון. איש לא דרש להעמיק בחקירות מי או מה גרמו לשריפת הענק. ד"ר שטייניץ, האם זה לא הזוי?
להפגין ברחובות
מבקר המדינה לא קובע מי צריך לשאת בתוצאות מחדליו ומשאיר זאת לכנסת ולציבור. הואיל והבחירות לכנסת רחוקות ועד אז יהיו לבטח כשלים אחרים, האפשרות היחידה שהציבור יאמר את דברו בפרשה זו היא לחץ על ראש הממשלה לפטר את שריו המחדלניקים, או מי מהם, אם דרך התקשורת, האינטרנט, הרשתות החברתיות. ואם כל אלה לא יעזור, להפגין ברחובות. אם הרחוב אמר את דברו על הקוטג' והצליח במידה רבה, הוא לבטח צריך ויכול לומר את דברו בענייני חיים ומוות. הוא עשה זאת פעמיים בעבר: אחרי מלחמות יום הכיפורים ולבנון הראשונה. כאן המלחמה הייתה פנימית. הממשלה הנוכחית, למרות גודלה המנופח, לא תעמוד בפני לחץ כזה כיוון שראש הממשלה מכיר במה זה יעשה לתדמיתו האישית והציבורית.
