העיתונאי
יאיר לפיד החליט לא מכבר ליטול חלק בפוליטיקה הישראלית, מתוך כוונה לשנות ולהיטיב עם מעמד הביניים על-פי השקפתו ואמונתו. החלטה ראויה ונכוחה, ללא כל ספק! אולם ברגע ש"יהיר" לפיד מחשיב עצמו כמנהיג, אשר אין לו מה ללמוד ואינו צריך להתנסות בפעילות ציבורית, הדבר מסוכן מאוד וישנה סכנה ברורה לחזרה על חטא היוהרה מ-1973, אם כי הפעם בתוצאות הרות-גורל והרסניות הרבה יותר לעם ולמדינה.
בראיון שערכה עימו השבוע העיתונאית
יונית לוי במסגרת חדשות ערוץ 2, נשאל מר לפיד האם הוא רואה עצמו מועמד לראשות הממשלה בבחירות הקרובות. ללא היסוס השיב יהיר כי הוא בהחלט מחשיב עצמו למנהיג וציין כי עשרת אלפים האנשים אשר התפקדו למפלגתו ומתנדבים לעזור לו בכל עת, רק מדגישים וממחישים את היותו מנהיג. לשאלתה של הגברת לוי האם לא ראוי לו וכדאי להתנסות תחילה בתפקיד ציבורי של שר משפיע בממשלה - שר החינוך, למשל – הגיב יהיר כי הוא רואה עצמו כמנהיג ושלל האפשרות שהעלתה בפניו על הסף.
אוגדות של עפרונות ועטים לוי לא הרפתה מיהיר ושאלה אותו האם יש לו עמדה לגבי דרכי הפעולה נגד האיום הגרעיני האירני. גם לשאלה זאת השיב יהיר ללא היסוס ובנון-שלנטיות חביבה כי ודאי שיש לו עמדה בסוגייה זאת; ותשובתו זאת הפחידה והטרידה גם יחד!
איך ייתכן שבחור, אשר בימי חייו פיקד על אוגדות של עפרונות ועטים בדרך לכתיבת מאמרים - תחילה בשירותו הצבאי המפואר ככתב ביטאון צה"ל "במחנה" – ולאחר מכן כעיתונאי הכותב טורים בעיתונים נחשבים, יכול לחוות דעה מקצועית רצינית על סוגייה כה "שולית" כגרעין האירני.
אכן, לכל אחד מאיתנו יש השגה משלו על סוגיית הגרעין האירני, אבל האם למי מאיתנו יש יכולת החלטה אמיתית המבוססת על מידע מודיעיני וצבאי בנושא זה?!
מנהיג? אולי בעוד עשור יאיר לפיד איש חביב. עיתונאי שנעים לראות ולשמוע אותו. אני בטוח שכיף להעביר עימו ערב במועדונה של עינת שרוף על מאזטים ושירה בציבור. אבל מפה ועד הפיכתו הפתאומית למנהיג שיושיע את מדינת ישראל ועם ישראל, המרחק גדול ועצום. אין כל ספק, ברצונו הטוב לתרום לחברה ולמעמד הביניים שנשחק ואליו הוא, כנראה, עדיין שייך. כל פעילות חברתית שלו בתחום זה מבורכת, גם אם היא נעשית במסגרת פעילות פוליטית. אולם מכאן ועד להנהגת המדינה והעם המרחק רב. אולי לאחר שיצבור ניסיון בעשייה ציבורית ויראה קבלות על עשייה ציבורית מבורכת, יוכל עוד 10 או 15 שנה להכריז על עצמו כמנהיג.
אין כל ספק שאם שלמה ארצי, אייל גולן או נינט טייב היו מכריזים על רצונם להקים מפלגה חברתית, על-מנת לרוץ עימה לכנסת בבחירות הבאות, אף הם היו יכולים לקבץ בקלות עשרת אלפים תומכים, אשר היו מתנדבים להריצם לכנסת. האם זה היה הופך אותם למנהיגים בסדר גודל לאומי? תמהני.
אסור לנו להעניק סיכוי ולו הקטן ביותר לכך שחטא היוהרה יחזור וישתלט עלינו, כפי שהדבר קרה ב-1973. בני דורי חווים עד היום על בשרם ונפשותיהם את חטא היוהרה של השנה הארורה ההיא! כ-2,700 מבני דורי נמנעה מהם למזלם הרע ההתמודדות הקשה עם חטא היוהרה, יום-יום ושעה-שעה, מאז ועד היום. למזלם, הם נהרגו במלחמה, נעטפו באהבה בשקיות פלסטיק ירוקות ונטמנו באדמה.
