שעת מרעה
התעוררתי במלון איביס בפרבר אורליקון של ציריך לצלילי פעמונים. לרגע סברתי, שאני חולם. הסטתי את הווילונות, וזה לא היה חלום: עדר קטן של פרות כיסח את המדשאה ליד המלון, ולצווארה של השמנה בפרותיו הוצמד פעמון ענק, שדנדן ללא הרף.
טרואר
אלזס הייתה כיב פתוח ומציק, שהסעיר את אירופה (כמו לורן - לותרינגיה), סחט את דמה - עד שנמאס לכולם; ואחרי מלחמת העולם השנייה, הפכה שוב לצרפתית. מעניין לראות את התמהיל - חבל צרפתי, שרוב שמות יישוביו בגרמנית - לא הרחק מהריין, שכעת חוצה בין צרפת לגרמניה, ופעם הפריד ביניהן.
הטרואר (קרקע ותנאי הגידול - Terroir) שונה - הסביר כורם את ההבדלים הניכרים בין יינות של מזרח הריין (גרמניה) לבין יינות של מערב הריין (צרפת). המרחקים קטנים למדי, וההבדלים בין היינות, אומרים מומחים, משמעותיים - גם אם המדובר באותם הזנים.
כשהאטרקציה התיירותית של אלזס היא דרך היין, כל הבדל קטנטן ביין משמעותי. ולכל גרסה יש אוהדים.
שיא בטמטום אנושי
אחרי מלחמת העולם הראשונה ("המלחמה הגדולה") החליטו מטומטמי המטכ"ל הצרפתי לחסום את גבול גרמניה-צרפת בקו של ביצורים - שמא יחליטו הגרמנים לפלוש שוב לצרפת. כיוון שמעתיקים הצלחה - הם רצו לעשות זאת גם בגבולם עם איטליה.
את בניית הקו מול גרמניה ניהל ז'נרל אנדרה מאז'ינו, גיבור מלחמה, שהיה שר המלחמה הצרפתי. כמו הרבה גנרלים בכל העולם, ידע היטב ז'נרל מאז'ינו להתכונן למלחמה שעברה (מה עוד שהגרמנים בנו בצדם קו דומה - קו זיגפריד).
הרעיון להקיף את צרפת בקו ביצורים - עוד איוולת, שהנה אחד משיאי הטמטום האנושי - שובש, כיוון שגבול בלגיה-צרפת לא בוצר כלל במסגרת הטיפשות. בלגיה הייתה ניטרלית, ושוטי המטכ"ל הצרפתי לא העלו על הדעת, שגרמניה תפר שוב את ניטרליות בלגיה.
קו מז'ינו יצר מיתוס סביבו כקו הגנה בלתי-חדיר (כמו שהתפתח כעבור כארבעה עשורים סביב קו בר-לב שלנו - עוד טמטום מונומנטלי של גנרלים טיפשים, שהיטיב רק עם קבלני העפר ועם חברות הבנייה, שהתעשרו ללא מגבלות מהקמתו).
במטכ"ל הגרמני העלו שוב את "תוכנית שליפן" מנבכי ההיסטוריה, ושיפרו אותה ל"אִבחת-מגל" (Sichelschnitt). כוח קומנדו גרמני צנח אל מצודת אֶבּן-אֶמל הבלגית במקום לכובשה בדרך המסורתית, מן הקרקע. באחד-עשר במאי 1940, יום לאחר תחילת המתקפה הגרמנית, נפלה מצודת אבן אמל, והכוחות הגרמניים שטפו את בלגיה, וחדרו לצרפת כשהם מכתרים את הכוח הבריטי, שנמלט מיבשת אירופה בעור שיניו דרך נמל הדייגים דנקירק.
בחמישה-עשר ביוני 1940 - כחודש לאחר יום הע' ב"אבחת-מגל" - תקפו הגרמנים את קו מאז'ינו ליד מארקולסהיים (Marckolsheim) במרכז אלזס. מצודה 3/35 נפלה אחר התקפה קל, שלוותה בכמה תקיפות מטוסים (בכל אופן, זה היה סוף הבליצקריג), גם כי לא היה טעם בעמידתה כשרוב צרפת כבר הייתה תחת כיבוש נאצי. צרפת נכנעה, וממשלת וישי הוציאה אותה ממלחמת העולם - עד שגנרל שארל דה-גול, יליד לורן, ראש "צרפת החופשית", החזירה למלחמה.
מצודה 3/35 - גוש בטון שחור, שלא הועיל להגנת צרפת - הפכה למוזיאון, שמשמר את קו מאז'ינו. טנק שרמן, זחל"ם, שני תותחים נגררים ומטבח-שדה אמריקניים מזכירים את המלחמה. תמהתי האם הזחל"ם במארקולסהיים מכיר את הזחל"ם, שהוליכני למלחמת יום הכיפורים ...
לא הרחק משם, בצפון אלזס הקים, בשנת 1893, הקיייזר הגרמני וילהלם השני את מצודת מוּציג (Mutzig) - מבנה אימתני, שנועד לסגור את פתחת שטראסבורג מפני תוקפנות צרפתית. כשבעת אלפי חיילים גרמניים איישו את המפלצת של מוציג, ששטחה 2,540 דונמים, וכללה קסרקטינים, מתקני לוגיסטיקה, מתחמי ארטילריה, עמדות מבוצרות, עמדות תצפית והרבה תעלות מבוצרות.
ובין מצודה 3/35 לבין מוציג נמצאת מצודת אוֹט קניגסברג (Château du Haut-Kœnigsbourg) - שריד מדהים למצודת מימי הביניים - שנבנתה באורשווילר, בשולי המישור, וחולשת עליו מאז סוף המאה השתים-עשרה. המבצר שוקם לקראת מלחמת שלושים השנה, ואחר כך חודש במהלך הזמן החדש. אחרי מלחמת העולם הראשונה הלאימה ממשלת צרפת את המצודה, שעמדה ללא שימוש - עד שבשנות התשעים הפכה לאתר לאומי צרפתי.
מאות מדרגות מפרידות בין מגרשי החניה והקפה, שנשקף על הנוף האלזסי, ובין המבצר. המאמץ כדאי משום שבמבצר נעשה הרבה להראות את חשיבותו האסטרטגית ואת האדריכלות המונומנטלית של המבצר - כולל את הסבתו לעידן התותחים.
מפלצות חלומותיהם
ריבּובילה (Ribeauvillé) הוא כפר קטן עם הרבה יקבים, שחלקם מאוגדים בקואופרטיווים, ועם רחוב ראשי, המוביל אל מצודת הקצבים, ובו מתרכזים כל התיירים. משהו כמו ק"מ וחצי, ותו לאו, ואתה יכול לשמוע בו את כל בליל השפות - כולל צעקות בעברית.
פעם הייתה בכפר קהילה יהודית. כיום נותר ממנה רק רחוב היהודים.
בנייה אלזסית טיפוסית עם חזיתות צבעוניות לרוב, שמרישי עץ חותכים אותן לפרוסות. שום דבר אינו חורג מהבנייה המסורתית - אפילו הבנייה החדשה תואמת והולמת. אצלנו כבר היו בונים פה וגם שם את מפלצת חלומותיהם המסויטים של היזמים, לדיראון עולם.
מגדל הכנסייה בגרסאות שונות מזדקר מעל לקו הרקיע של הכפר, וסביבו בית-הקברות ובנייני הציבור. כגזרות האחרות - בתי הכפר; ועד שהתרגלת לכפר, מודיע שלט, כי יצאת מתחומו.
בכפרים הרבים בדרך היין של אלזס מקפידים עד היום לשמור על צביון המקום. גם הכפרים, הקרובים לגדת הריין, וניכרת בהם השפעה גרמנית חזקה - אין מפלצות.
קצת מעל ריבובילה מתחילים ההרים - שלוחה של הרי ווֹגֶזים (ווֹז' - Vosges), שתוחמים ממערב את עמק הריין המערבי. הכביש יוצא מריבובילה ונכנס ליער. נסיעה שלווה מאוד בתוך יער נחמד, שמסתיר את תלילות הכביש. רק שלטי הק"מ, שכוללים גם את גובה המקום מצביעים על תלילותו של הכביש המפותל. ואז נפתח היער, ומגיעים ליישוב קטן, שהוקם בעמק ירוק להפליא. העין מחפשת את היידי, שהוציאה למרעה את עזיה. אחריו עוד עמק והכביש ממשך להתפתל מעלה בתוך האחו הירוק. מלמעלה נראה היישוב כמו שריד ימי ביניימי - כולל רחובו הראשי, המרוצף עדיין באבנים, ובמרכזו תעלה קטנה לניקוז.
יופי
ביציאה מריבובילה נמצאת העיירה הקטנה אוּנאוויר (Hunawihr), שבכניסה אליה נמצא גן מופלא של פרפרים - חממה מלאת צמחים מרהיבים, שמחוממת בהתאם. אמנם, אין אלה פרפרים מקומיים, אלא ייבוא מדרום אמריקה וממקומות אחרים, אך הפרפרים הנהדרים גדולים וניכרים בצבעיהם המרהיבים שריגשו אותי.
באחת מפינות הגן נמצאת תיבה, שבה מתגלמים הזחלים. לכאורה, משהו מאוד חינוכי. התרגשתי מאוד כשלנגד עיניי החל הגולם להזדעזע, ואחרי כמה דקות נשלף ממנו בהדרגה פרפר ענק. לאחר היציאה, עמד הפרפר כמה דקות ונרגע מהמאמץ. הוא צריך לייבש את כנפיו הכתומות-שחורות בטרם יוכל להצטרף לשאר הפרפרים בגן.
כדי לשמור על הפרפרים ולהגן על הצמחים מפני מזיקים פיזר הגנן במקומות שונים אויבים טבעיים של המזיקים - הדברה ביולוגית. היא אומנם אטית יותר - ויקרה מאוד - אך הדברה כימית תהרוג את הפרפרים יחד עם המזיקים.
אחרי המעקב אחר בקיעת הפרפר התיישבתי על ספסל, ועקבתי אחר מחול הפרפרים. כשנחתי זמן רב ללא תנועות מיותרות החלו כמה פרפרים גדולים להתקרב אליי, ואפילו ניסו להתיישב עליי. הבטתי בכנפיהם השחורות, שעין גדולה מצוירת עליהן, כדי להפחיד את טורפיהם. הפרפר כינס את כנפיו, ובתנוחתו נראה כמו עלה יבש. כשהמריא להמשך ארוחותיו נחשף הצד האחר, התחתון של כנפיו, בצבעי תכלת עמוקה.
אוברניי
כל ליילה ירד בריבובילה גשם רציני. אדניות הגרניום, שתלו על אדן חלוני, נספגו במים, והצמחים נראו ירוקים ומאושרים. אומנם כבר הייתה ראשית הקיץ, אך יום של גשם רצוף השלים את התמונה. ואלזס נחשבת לאזור שאינו שופע במים, כיוון שהיא נמצאת בצל רכסי הווגזים, שעליהם מטילים העננים, הבאים ממערב, את גשמיהם. כחמש מאות מ"מ בשנה בלבד, אך מחולקים היטב, מיטיבים עם כרמי אלזס, שאינם מושקים כלל, ועם שדות החיטה והתירס.
אלזס היא ארץ ירוקה, ועשירה בחקלאות. מרכסי ההרים וגם מהמישור רואים מרחבים ירוקים אדירים - מהרכסים ועד למעבר הריין. הכל ירוק. חלקות קטנות מאוד - גם בכרמים - תולדה של ירושות על גבי ירושות. והלקות מעובדות בקפידה - גם במורדות התלולים - תוך שמירה על ניקוז תקין.
המדריכה בלשכת התיירות המליצה על טיול לפסגות ההרים בווגזים ועל העיירה אוברניי (Obernai), הסמוכה לשטראסבורג.
כיוון שירד גשם, חששתי לנהוג אל ההרים, שחשרת עננים הונחה עליהם.
העיר העתיקה של אוברניי שמרה - לפחות, חיצונית - על דמותה, ואפילו על חומותיה, שבית-הכנסת הוקם באחת מהן. מכל האתרים על דרך היין, זו העיירה הציורית ביותר. הר סנט אודיל, הזרוע כרמים, חולש עליה, ומתחתיו פרוסה העיר.
הפתעה - חניונים חינם מוקצים לאלפי התיירים, הזורמים לאוברניי. בין לבין, מסלול רגלי טבעתי בן כשעה מוליך בין האתרים השונים - כולל בית-הכנסת המקומי, שלידו לוח זיכרון לאנדרה נֶהר - פילוסוף יהודי בן המקום.
אירופה הנוצרית משמידה את עצמה מתוך אידיאולוגיה
שבוע באלזס, ועל יד אחת אפשר לספור את הנשים בהיריון, שנתקלתי בהן. רק שתי עגלות ילדים חלפו על פניי בשבוע הזה. אירופה הנוצרית משמידה את עצמה מתוך אידיאולוגיה מטומטמת של אי-הִתְרבות - תוצר של אגואיזם מועצם ושל הדוניזם.
במקום ילדים אירופאים מציפים את אירופה מהגרים מכל רחבי העולם - רובם מוסלמים - ועוד מעט הם יהיו מיעוט גדול ברוב אירופה, ובעיקר בדרומה.
אפילו באלזס רואים את השפעת ההגירה - אומנם לא ניכרת כמו במקומות אחרים, אך קיימת.
יש יהודים
אלזס הייתה בימי הביניים המאוחרים אזור מגורים של יהודים מגולי ספרד. קראו לה, גליה. רש"י ואחרים ישבו בחלק הצפוני - בערי שו"ם (שפייר, ורמייזה ומגנצה), שהיום הן בגרמניה.
רחוב/סמטת היהודים ובתי-כנסת מזכירים בכמה עיירות את נוכחות היהודים. בדצמבר 1348 רצחו את יהודי קולמאר לאחר עלילת-דם. למרות זאת, שבו יהודים לאלזס אחרי גירוש היהודים מצרפת. הם עסקו ברפואה, במסחר ובבנקאות, ועשו חיל למרות ההיסטוריה הפוליטית הקשה של האזור. קפיטן אלפרד דרייפוס מ"פרשת דרייפוס", שבזכותו הפך הרצל לציוני, נולד במילוז (Mulhouse) שבאלזס.
במלחמת העולם השנייה הוחזרו אלזס ולורן לשלטון נאצי, אחרי כעשרים ושתיים שנה של שלטון צרפתי, ויהודיהן גורשו. רק מעטים מהם שבו למקומותיהם אחרי המלחמה.
כיום, עיקר היהודים גרים בקולמאר, שבה יש קהילה פעילה ואפילו מסעדות כשרות, במילוז ובשטראסבורג - רמז לקהילה גדולה ומשגשגת, שנשמדה.
