שיחות איסטנבול-בגדד-מוסקבה בנושא תוכנית הגרעין האירנית הסתיימו. כצפוי, לא הושג דבר בעל משמעות, למעט ההחלטה על המשך השיחות בדרג נמוך. אכן, מדינות ה- P5+1 והמשלחות האירניות חלקו מטרה אחת: הן אינן מעוניינות בסיום התהליך, אשר יוביל בהכרח להחלטה על שינוי כיוון. האירנים משחקים בהצלחה על זמן, במיומנות שבה שהם עושים זה שנים רבות, וחברי קבוצות ה- P5+1 מנסות אף הם לדחות החלטות לא נוחות, כל חבר מסיבותיו שלו.
די ברור הוא שהמשלחת האמריקנית מעדיפה לדחות כל החלטה מכרעת עד לאחר הבחירות לנשיאות הצפויות להתקיים בחודש נובמבר 2012. האירנים, מצידם, זקוקים לזמן כדי לקדם את תוכנית הגרעין שלהם ולהפיק כמות גדולה ככל האפשר של אורניום מועשר. אף כי על-פי דיווחים רבים הסנקציות פוגעות באירן, הן לא פוגעות בה בצורה כואבת דייה, והאירנים מסוגלים לשאתן.
המטרות הסופיות של שני הצדדים הן, מטבע הדברים, מנוגדות לחלוטין זו מזו. האירנים מעוניינים לשמור על יכולת העשרת האורניום לרמות צבאיות, ולהשיג יכולת לייצר כמה פצצות גרעיניות במהירות, היה ורשויות הרפובליקה האיסלאמית יקבלו החלטה ברוח זו. האסטרטגיה האירנית פשוטה למדי: האירנים רוצים שהעולם יכיר בלגיטימיות של התוכנית האירנית להעשרת אורניום. אפילו במסגרת תנאים מוגבלים, הכרה שכזו תאפשר לאירן להחזיק ביכולותיה הטכניות, לשכלל את פעילויות ההעשרה, ולהותיר בידה אפשרות לפריצת דרך (המוגדרת כתחילתו של התהליך לייצור אורניום מועשר בדרגה צבאית), במועד הרצוי לה. כמו-כן, האירנים יוכלו בהחלט להקים מתקנים מוסתרים ולייצר בחשאי אורניום מועשר לכל רמה שיבחרו.
מדינות ה-5+1 מעוניינות למנוע אפשרות זו, אך החלופות העומדות בפניהן מעטות. קשה להעלות על הדעת תרחיש לפיו מועצת הביטחון תנקוט צעדים נוספים נגד אירן, כיון שרוסיה וסין צפויות להצביע נגדם. האפשרות הראשונה והסבירה ביותר עבור המערב (מדינות P5+1 למעט רוסיה וסין), היא להפעיל את הסנקציות על ייבוא הנפט מאירן המתוכננות להיכנס לתוקף בחודש יולי, ולקוות לטוב. החלופה האפשרית הבאה היא להחריף את העיצומים בצורה משמעותית ולהמתין עד שהאירנים ימצמצו ראשונים. החלופה השלישית היא פעולה צבאית נגד מתקני הגרעין האירניים.
מה יבחרו האירנים לעשות? אף על-פי שהעיצומים הנוכחיים פגעו באירן בצורה משמעותית, יש הסבורים כי אירן תוכל לעמוד בהם עד אין סוף, ולפיכך תמשיך בטקטיקה הנוכחית של מניעת משבר תוך כדי המשך העשרת אורניום. היה והעיצומים יוחרפו בצורה משמעותית, אירן עשויה להסכים לוותר על ההעשרה עד לדרגה של עשרים אחוזים. תרחיש שכזה יהיה בבחינת ניצחון פוליטי למערב, יותר מאשר ניצחון מעשי, שכן אירן תוכל בכל זאת לפרוץ ולייצר נשק גרעיני בפרק זמן קצר יחסית. בנקודת הזמן הנוכחית, קשה להעלות על הדעת מצב שבו אירן תוותר על כל פעילויות ההעשרה שלה. יותר מדי מוטל על כף המאזניים מבחינה פנימית, וצעד שכזה ייתפס בקרב האוכלוסיה כתבוסה ואולי אף יגרום למהפך שלטוני. חלופה נוספת העומדת לרשות האירנים לפריצת המבוי הסתום של עיצומים לעומת העשרה היא להתקדם ולנקוט צעדים לקראת ייצור נשק גרעיני.
צעדים אלה צפויים לכלול, בין היתר, השעיה חד-צדדית של פעילויות הפיקוח של סבא"א באירן, פרישה מאמנת ה-NPT, וביצוע ניסוי גרעיני תת-קרקעי (המנוגד למחויבויותיה לאמנת ה- CTBT). כל אחת מפעולות אלה עשויה להתממש, אם בגלל תסכולה של אירן או בשל גאוותה הלאומית הפגועה או בשל רגשות יהירות ושחצנות מצידה, לאחר שלתפיסתה, יצאה כשידה על העליונה בכל הסבבים הקודמים. אירן עשויה לשאוב השראה ועידוד מהתקדים הצפון-קוריאני, שבו לא היו השלכות קשות למדינה בעקבות הניסוי הגרעיני התת-קרקעי הראשון שלה. העולם עשוי לראות בניסוי אירני תת-קרקעי אירוע המצדיק פעולה מלחמתית, אך גם תרחיש זה אינו ודאי.
בוטנים ושוקולדים בתמורה ליהלומים
האופן שבו תתייחס ישראל להתפתחויות באירן הוא עניין אחר. אירן גרעינית נתפסת ללא ספק בישראל כאיום שלא ניתן להשלים עמו. בעוד שארה"ב רואה בהגעה לפצצה גרעינית קו אדום, המחייב נקיטת פעולה תקיפה, ישראל רואה באפשרות לייצר נשק גרעיני בטווח קצר את הקו האדום שלה. היה ואירן תיסוג מאמנת ה- NPT או אפילו ממחויבויות אמצעי ההבטחה שהיא מחויבת להם, יהיו אלה שיראו בכך עילה למלחמה. קו אדום זה אינו מוגדר בצורה ברורה כל כך, ואפילו המשך העשרה בכמויות גדולת עשוי להיחשב כזרז לפעולה צבאית. לפיכך חשוב מאוד לחזור ולשקול מחדש את התהליך הדיפלומטי כולו למניעת פעולה צבאית.
עד כמה שזה נראה מוזר, יש גרעין מסוים של צדק בלעג האירנים בתגובה להצעת מדינות ה- P5+1, על התמורה להפסקת ההעשרה לדרגה של עשרים אחוזים, סגירת המתקן בפורדו והעברת האורניום המועשר אל מחוץ לגבולות המדינה. הצעת המערב (חלפים למטוסים וכיו"ב), כונתה על-ידי האירנים "בוטנים" ו"שוקולדים" בתמורה ל"יהלומים." מה שהיה על המערב להציע הוא השעיית הסנקציות על ייבוא דלק מאירן המתוכננות לחודש יולי הקרוב. ההשעיה צריכה להישאר בתוקף לפרק זמן של שישה חודשים למשל, שלאחריהם, במקרה של אי הגעה להסכם הסנקציות ישובו ויתחדשו אוטומטית. כל יתר העיצומים הקיימים יישארו בתוקף, והלחץ על אירן יימשך ברמתו הנוכחית המשמעותית.
בשלב הבא של שיחות המשא-ומתן, אם יסכימו הנושאים ונותנים על צעד ראשון זה, לא יהיה מנוס אלא לעמוד בדרישות מועצת הביטחון בנוגע להשעיית העשרת אורניום ופעילויות ייצור הפלוטוניום. השלב הסופי חייב להיות פירוק והפסקה מוחלטת של כל הפעילויות הנוגעות לייצור חומר בקיע. בטרם החלו שיחות מוסקבה, אמר הנשיא
אחמדינג'אד כי אירן תהיה מוכנה לוותר על העשרה לדרגה של עשרים אחוזים בתמורה לאספקת דלק לכור המחקר בטהרן. אין כל ספק שאירן תוכל להשיג הסכם דומה לאספקה, קרוב לודאי מרוסיה, של דלק בדרגה של 3.5 אחוזים לכור הגרעיני שלה בבושהר. אז תוכל לוותר על הצורך בהעשרת אורניום מקומית. אף על-פי שבשלב הנוכחי מדובר בחלום רחוק, זו תהיה הדרך היחידה לנטרל מצב מסוכן מאוד העלול לגרום נזק אזורי ועולמי רב, אם נניח לו להמשיך ולהתפתח באין מפריע.
שיחה שלמעשה הכתימה את דרכי פעולתה של מערכת המשפט בישראל, והיא מעיבה על המערכת גם היום
