מזה זמן יושבים במחנה "הפראיירים" מטובי בנינו, בדרישה לשוויון בנטל השרות הסדיר בצה"ל.
מאחר שחלקם ואולי רובם משרתים בשמ"פ (שרות מילואים פעיל), וככזה האמור להקנות להם מידע בסיסי בסוגיות הביטחון - ראוי כי יעמיקו חקר שמא דרישתם המוצדקת בממד החברתי, עלולה כבר בתחילתה לפגוע ולהזיק במישור הביטחוני.
אם כך היו עושים, מובטח כי רוב טיעוניהם לחוסר שוויון היו "מתבטלים בשישים", לאחר שהיו מבחינים כי צה"ל מדיר משמ"פ את רוב רובם של חיילי המילואים - זולת אחוזים בודדים הנמנים על הדרג המסתער (גדודי חי"ר, שריון, הנדסה ותותחנים). היתרה הנמנית על יחידות התמך, אינם (לשיטת צה"ל) כשרים למשימות ביטחון שוטף (בט"ש) - למרות שהללו מתוכננים לתפקד בשדות המלחמה, ובד בבד לתפקודם גם להישרד.
באינתיפאדת 87' לאחר תקרית שבה נדקרו שני חיילי עזר/חת"מ בחברון, הורה "מר ביטחון" (
יצחק רבין ז"ל) לעת ההיא - כי מעתה ואילך ישתתפו בתעסוקה המבצעית רק חיילי מילואים מהדרג המסתער.
כתת-אלוף בשרות סדיר, מחיתי נמרצות על קביעה אומללה שכזו, וכהוכחה פרשתי בפני שומעי את "גרף האיום" שם בלט בנמיכותו ממד האיום באינטי פדה, לעומת רמתו הגבהה מאד במלחמה - נוכחו אנו כדרג הבכיר, אמורים היינו להקנות לכל חייל את יכולתו להישרד.
משמע כי הנחייתו של רבן הביטחון הלאומי, התעלמה מהצורך להקניית מיומנות לאותם נדקרים - למרות היותה אסמכתא ליכולת הישרדות נמוכה - כפי שהשתקף אז בסמטאות חברון כביתר מלחמות ישראל, ובאחרונה במלחמת לבנון השנייה.
על-מנת לאמת עובדה מצערת שכזו, הייתי מציע לאנשים יקרים המכונים "הפראיירים" עוד קודם לזעקותיהם לשוויון, להבחין באוזלת היד של צה"ל בהפעלת הכוח במלחמת "לבנון השנייה". ואם לא די במה שחוו בעצמם, יועילו לשאול את אחיהם הבוגרים מלוחמי "משל"ג", ולהוריהם שלחמו ביום ב"מלחמת כיפור" ובמלחמת "ששת הימים".
מנקודת מבט אישית כמפקד ולימים כחוקר בתחומי הביטחון הלאומי, עצם הדרישה לגייס את החרדים, מחזירה אותנו אלפי שנים אחורה, לעת המצור על ירושלים. שם שואל, רבשקה שר צבאו של סנחריב מלך אשור, את מגיני העיר - "ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך רכבים עליהם"; ולחלופין במהדורה עדכנית להיום, אשאל את ברק/ ואו את רא"ל גנץ - "ואתנה לך אלפי חרדים, האם תוכל לקולטם כהלכה?". לדידי, בהיסמך על כשלי המערכת הצבאית לדורותיה - אין הבדל במהות, זולת תאריכים ושמות.
לפי כך חייב כל "פראייר" עברי להפנים, כי לעת הזו, כל עוד שלטת החובבנות בכלל, ובפרט בהפעלת הכוחות - אין ביכולתו של צה"ל לקלוט בני נוער מהמגזר החרדי, לחייל אותם, ולהקנות לאלה מיומנות במידה נאותה למלחמה.
על כן, כדי להקנות יכולת מבצעית אמיתית לכל חיילי המילואים בדרג המסתער והתומך, ובכך להביא לאיזון הוגן בימי השרות במילואים - נדרשים "הפראיירים" לדבוק בדרישתם הצודקת אך לשנות כיוון במחאתם, ולממש את זו בשני שלבים:
בשלב הראשון - לדרוש את הפיכתו של צה"ל מקבוצת תאגידים (שהם החיילות והזרועות) לצבא אחוד ומיומן. ושלב השני - לאחר שדרוג שיקנה לצה"ל די מיומנות בקליטת כוחות והפעלתם (בשגרה כבמלחמה), נתן יהיה וצריך - לגייס את כלל השנתונים, חילוניים וחרדים כאחד.
ואם לאו - סביר כי דרישת "הפראיירים" לשוויון על-פי הנדרש בסדר החברתי, תהפוך באם תמומש למכשלה נוספת במישור הביטחוני - המשתקפת למרבה הצער והכאב כספחת, הבאה עלינו ברצף ובדרך כלל ביתר עוצמה.
