בעוד המהומה בתקשורת על הזיכוי המירבי וההרשעה במשפט אולמרט נמשכת, וקרוב לוודאי שיתפרסמו עוד תילי מילים על מילים של פרשנויות בפרשה זו, ניתן בבירור להגיע, לפחות בשלב זה, לשני לקחים עיקריים שהיו כבר על סדר היום.
הראשון - חייב להיות מוקם גוף ביקורת על פרקליטות המדינה, כי כל גוף צריך רגולטור אשר יפקח על פעולותיו. בפרט גוף כמו פרקליטות המדינה, שבידה כוח רב מדי אשר מופעל ללא פיקוח ובקרה.
השני- להעתיק את המודל הצרפתי, בו ראש ממשלה או נשיא, המואשם בפלילים, חקירתו תבוצע אך ורק עם סיום כהונתו. ההיגיון בכך - אחרי שהבוחר, כלומר העם הריבון, נתן אמונו בראש הממשלה בבחירות, לא יכול גוף או מוסד חזק ככול שיהיה, להוריד ראש ממשלה מכהונתו.
שלושה שופטים אמיצים אמרו את דברם בירושלים וזאת אחרי 157 ישיבות, 19.000 עמודי פרוטוקול, 102 עדים, 966 מוצגים ו-4.000 עמודי סיכומים. האם כל זה לא מחייב בדק בית בפרקליטות המדינה, ומוקדם ככל האפשר?
וכל זאת עוד לפני המחשבות על הטעויות שנעשו, הפקת לקחים, הגשת ערעור כן או לא ואיך מפצים ראש ממשלה שנאלץ לפנות את כסאו בעיצומה של כהונה?
אכן, איך שלא יסובבו זאת, נפל דבר בישראל, ראש ממשלה הורד מכהונתו, על-ידי גורמים אינטרסנטים שחברו יחדיו, כל אחד משיקוליו, כשהמכנה המשותף ביניהם הוא - אי קבלת דרכו והתנהלותו כראש ממשלה. החל מ
מבקר המדינה, המשך בירון זליכה החשב, המשטרה וכלה בפרקליטות המדינה וכל זאת בניגוד לרצון הבוחר.
הייתי בהחלט ממליץ שתמונה ועדה חיצונית בלתי תלויה, לא בהכרח ועדת חקירה ממלכתית, אשר תבדוק את כל ההליך של העמדת אולמרט לדין ותמליץ על נורמות התנהגות.
כאזרח במדינה לא הייתי רוצה שמקרה כזה יחזור על עצמו.
