הוא היה גאון אמיתי

עלה למרומים ארון האלוהים הגאון הצדיק הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל. גאון אמיתי - כי בימינו משום כבוד התורה מכנים כל רב וכל למדן, לכן יש להדגיש בחרדת קודש שהוא היה גאון אמיתי. גאון אמיתי בגלל מידותיו התרומיות, בגלל צניעותו הגדולה, שלא חיפש פרסום ומעמד, שהיה מסוגר ונחבא אל הכלים, לא נואם ולא מופיע בציבור, גר בדירה מאוד פשוטה.

גאון אמיתי מפני שהיה שקדן, כשם הספר שיצא עליו ("השקדן"), כי הראשון בין ארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם הוא הלימוד [אבות ו', ה']. וכבר בצעירותו הוא היה שקדן גדול ותלמיד חכם גדול, כך שהרב הראשי לישראל הגריא"ה הרצוג מינה אותו דיין בבית דין האזורי ומהר מאוד בבית הדין הגדול, תפקיד שמילא במשך עשרים שנה.

גאון אמיתי בגלל נאמנותו המוחלטת לתורה ועמידה בכל תוקף כחומה בצורה נגד כל חידוש שלא דרכה של תורה. וזאת מתוך נאמנות מוחלטת ושמיעה מוחלטת לרבותינו הקדושים שבכל הדורות. כי אם נבוא לשאול איזו שיטה מיוחדת חידש רבנו בלימוד תורה, נשיב: פשוט מאוד, הוא לא חידש דבר, וגדולים הם דברי רבותינו שלא נצטרך דווקא לחדש לעומתם. וכן אם נשאל מה חידש רבנו בשיטה שלו בפסיקה, שוב נשיב: הוא לא חידש דבר, וגדול מאוד הוא הישן.

אכן לימד מרן הרב קוק בספרו עולת הראיה [ח"ב עמ' קנב] שגדלותו של משה רבנו לא הייתה לכך שהוא חידש דבר אלא בכך שהוא קיבל את דבר ה', "משה קיבל תורה מסיני" [אבות א', א'], ובזה הוא תיקן את יסוד השמיעה באומה וכל העולמים. החידוש של רבנו היה שאין חידוש בזה, זה בעצמו חידוש גדול. החידוש של הנאמנות למסורת, החידוש של השמרנות הבריאה והבהירה, המסירות הגדולה בעד כל אות שבתורה. וכאשר רבנו היה נאלץ לחדש, אז החדש היה כולו ישן, כדברי רש"י בשם חז"ל על הפסוק: "והיה אם שמוע תשמעו": "אם תשמע בישן תשמע בחדש" [דברים י"א, י"ג, רש"י].

רוחו האיתנה נושבת באומה כולה

גאון אמיתי, כי הוא גם ידע להקל איפה שצריך להקל ואיפה שחייבים להקל, וגם בזה לא פחד מאף אחד. גאון אמיתי מפני שהוא כיבד כל תלמיד חכם על-אף חילוקי הדעות, ודוגמה לכך - יחסו אל מרן הרב קוק. הקשר שלו עם הרב קוק עוד התחיל מסבו הגאון הגדול המקובל רבי שלמה עלישוב, בעל "לשם שבו ואחלמה", שהרב קוק למד אצלו ורבו מאוד העריך אותו. פעם אמר עליו: שיטות שונות יש בקבלה: הראב"ד והרמב"ן, הרמ"ק והאר"י, הרמ"ע מפאנו והרמח"ל, הגר"א ועוד, אבל הרב קוק הקיף את כל השיטות, כל רז לא אניס ליה. בשנת תרפ"ב, הרב קוק השיג אישור עלייה עבור הגאון רבי שלמה עלישוב, ונכדו רבנו עלה יחד איתו. גם בירושלים הם למדו יחד לילות רבים. כאשר קנאים דיברו סרה נגד הרב קוק, השתיק אותם הגאון רבי שלמה עלישוב: לי לא תספרו מיהו. הרי לילות אנו יושבים יחד.

כאשר ר' אריה לוין רצה ברבנו לחתן, רבנו היסס בדבר, הרב קוק המליץ בפניו והוא הסכים, והרב קוק הוא שערך את הקידושין. גם הרבנית שיינה חיה זצ"ל הייתה שותפה עם רבנו ביחסו לרב קוק, וראתה מהחלון איך מבזים אותו ברחוב ומנסים להפיל כובעו והייתה מזועזעת חודשים ארוכים. כאשר במכון ירושלים עורך סירב להכניס פירושי מרן הרב קוק על המסכת, העורך הראשי פיטר אותו. הוא פנה לרבנו, והוא אמר לאותו עורך: "אתה הכרת את הרב קוק? דע לך שהוא היה קדוש. גם אני הייתי מפטר אותך". וכן קרה בעוד ספרים.

הגאון האמיתי, הגאון הגדול עלה למרומים, אך רוחו האיתנה נושבת באומה כולה לכל זרמיה. נזכה ללכת בדרכו ונעמוד בחרדת קודש מול זכרו. אשריי, אני הדל, בזוכה ללמוד בבניין של ישיבת תורת חיים בה למד רבנו בצעירותו, לעמוד באותה אדמת קודש וללמוד את דבריו. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם כל הצדיקים.