"אינני מבין אותך", אמר לי איש צעיר מבאי ביתי. "אתה מוכן להילחם על 25
שקלים בחברה שעשקה אותך, אבל במקרה אחר אתה מוכן גם לוותר על מאות ואלפי שקלים. איך זה?" - יש לכך הסבר, ונתן לי אותו יצחק איש-הורוביץ לפני שנים רבות. הוא היה מנהל מפעל בתדיראן, שהייתה אחת הגדולות במשק ושיא ההיי-טק הישראלי ואני ערכתי את תדירון, בטאון החברה. זה היה שיעור בכלכלה פרקטית ואת לקחו שמרתי.
באותו יום, שוחחנו על המפעל, שעליו הייתי אמור לכתוב, ותוך כדי כך הוא סיפר לי סיפור קצרצר: "כאשר אתה עובר מתפקיד לתפקיד, מנושא לנושא, אתה צריך לשנות את חשיבתך". כאשר אמר זאת, לא השתמש במושג "להחליף דיסקט". זה היה הרבה לפני עידן הדיסקטים.
"בבוקר אני עושה עסקה בעשרים מיליון שקל", אמר. "אז מיליון שקל הם חלק מהמשא-ומתן. "אחר-הצהריים, אני מנהל דיון על מאה אלף שקל. איני יכול להישאר במצב הרוח של הבוקר ולהגיד, קודם טיפלתי בעשרים מיליון, אז מה זה משנה מאה אלף... צריך להיכנס לפרופורציה". כשאמר זאת הסתכל עלי והבין שאני לא ידעתי איך נראים מיליון שקלים.
ואז המשיך: "בערב, אני הולך לקניות בסופרמרקט עם אשתי. אנחנו קונים במאתיים שקלים. אי-אפשר להישאר במחשבה על עשרים מיליון או על מאה אלף. אנחנו קונים במאתיים שקלים... רק מאתיים".
הוא נתן לי דוגמאות ממשיות והסכומים נהיו מוחשיים.
את השיעור למדתי אז וגם היום, אחרי קניית מכונית במאה אלף, אני לא מזלזל בקניית חולצה במאה. צריך להחליף דיסקט.
התאבדויות
בשיחה על התאבדויות המחאה הנוראות והתגובות הציבוריות, אמרה לי ידידה פסיכולוגית: "אנשים מתאבדים קודם כל בגלל בדידות".
רשמתי את זה לפני.
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
