זהו, הגיעה שעת חצות. השעון צלצל תריסר פעמים, הנסיך המאוכזב נשאר לבד והגלגלים עומדים לחזור למשפחת המכרסמים. כמו בכל סיפור סינדרלה, גם אתם הגעתם לשלב שבו ההצלחה המטאורית נמחקת ברגע. הזכייה של עירוני קריית-שמונה באליפות הייתה הישג מדהים, אבל מה לעשות, אליפות היא דבר שאפשר ליהנות ממנו בערך שבועיים, ואחר כך הראש נמצא כבר בעונה הבאה. והעונה הבאה, שיצאה לדרך כבר השבוע במסגרת מוקדמות ליגת האלופות, נפתחה ברגל שמאל.

זה לא אומר כלום, בסך הכול הפסד אחת-אפס לקבוצה אירופית, פער קטן שאולי עוד יימחק בגומלין, אבל גם אתם משערים מן הסתם שהסיכוי לשחזר את ההצלחה נמוך יותר מהתקציב שלכם. המזל מאיר מדי פעם, אבל לרוב אין לו כוח לחזור פעמיים לאותו אחד, בייחוד כשזה אומר לעשות עוד פעם את כל הדרך עד קצה הגליל (המזל, כמו שאתם יודעים, מתגורר בווילה בסביון, וקצת קשה לו עם הנסיעות). ההפסד האחרון הביא עמו ריח חריף של מציאות, של חזרה לשגרה, של נחיתה כואבת אחרי טיסה חלומית.

אתם גם יודעים, תושבים יקרים, שסיפורי סינדרלה בכדורגל לא מגיעים עד הסוף, אלא נתקעים בשלב ב' של האגדה. הנסיך עסוק מכדי לחפש את בעליה של הנעל, הוא יחכה להצעה הבאה מהדודה, וישכח מההיא שרקדה איתו פעם באיזה נשף. אף אחד בעונה הבעל"ט לא יזכור את ההישג של קבוצתכם, אליפות 2011/2012 תהפוך לנתון סטטיסטי שאולי ישתמשו בו פעם באיזה מוסף לפתיחת הליגה. הקבוצה תחזור להיות סתם קבוצה, קריית-שמונה תחזור להיות סוף העולם, הפריפריה תחזור להיות דלעת.

אז כל שרציתי לכתוב לכם, תושבי קריית-שמונה, הוא שכל זה לא חשוב. גם אם ההילה שאפפה את עירכם תתפוגג, קחו את זה בסבבה. אתם לא צריכים לזכות שוב, כבר עשיתם את שלכם, הראיתם לכל המדינה שאסור לה לזלזל בפריפריה. דברים טובים יכולים לקרות גם מצפון לקריית-אליעזר. גם אחרי שצוותי הצילום יתקפלו ויחזרו לתל אביב, תחושת הגאווה שלכם יכולה וצריכה להימשך: לא רק גאווה בכדורגל, אלא בעיר עצמה ובכל מה שיש בה, ויישאר בה גם אחרי שעיר אחרת תיקח אליפות. קיבלת תזכורת קטנה, קריית-שמונה, ומכאן ואילך את לא זקוקה לאישור משום עיתון או ערוץ. את יודעת שאת נסיכה.