בין 'נחם' לנחמו

תזכורת: עד 2003 נאסרה כניסת יהודים להר הבית. באוגוסט אותה שנה הורה השר לביטחון פנים דאז צחי הנגבי, לפתוח את ההר לביקורי ישראלים, במשך שעות בודדות ביום; והשמיים, בניגוד לכל התחזיות, לא נפלו. מאז עושות ממשלות ישראל לדורותיהן והמשטרה לדורותיה, כל מאמץ כדי לרדוף, להפלות, להתנכל, להשפיל ולהצר צעדי יהודים, עד כדי איסור מוחלט אפילו להתנדנד או למלמל פרקי תפילה בהר, שנועד להיות "בית תפילה לכל העמים", גם ליהודים. כל איוולת אפשרית ננקטת כדי לעכב, להשפיל, להתיש ולייאש את היהודי הפשוט ולנתקו מהר הבית. שיגיד תודה שנותנים לו תחליף, הכותל המערבי.

זיכרון אישי: עוד בימים שקדמו לפתיחת ההר, נהג הרב שלמה גורן זצ"ל, להגיע בתשעה באב אחר-הצהריים, לתפילת מנחה באולם ה'מחכמה' – מבנה בחומה המערבית של הר הבית, ששימש אז את כוחות הביטחון. הייתה לי הזכות להצטרף אליו, עם עוד כמה עשרות יהודים שהשמועה על תפילתו ב'מחכמה' גונבה לאזניהם. התפעמנו כולנו מן התפילה המיוחדת שהתנהלה בניצוחו. הוא פסק, למשל, שיש לומר קינות בהר הבית גם בתפילת מנחה. אחת מהן, 'בצאתי מירושלים', נאמרה מפיו בקול נכאים, בנעימת תוגה מרטיטה ומרגשת, אוזן לא שמעה (שמשתמרת עד היום בתשעה באב, בבית הכנסת יבנה ברעננה).

הרב גורן ציווה לנהוג בתפילה באופן שנהגו בבית המקדש: בעוד שבחזרת שליח הציבור נהוג שהציבור עונה כל אימת שמוזכר שם ה' ב"ברוך הוא וברוך שמו", התבקש הציבור לענות כפי שנהגו בבית המקדש: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". ובסיומה של כל ברכה, במקום 'אמן', ענה הציבור בהנחיית הרב גורן: "ברוך ה' א-לוהי ישראל מן העולם ועד העולם".

אבל מאז זרמו מים רבים. רשמית נפתח אומנם ההר לכניסת יהודים, אך בפועל מערימים קשיים על גבי קשיים על דורשי ציון והר בית ה'. בדרך כלל מתירה המשטרה כניסת יהודים להר על בסיס מגבלות דרקוניות גזעניות, שמפלות לרעה רק כלפי יהודים, ולעיתים מתקבלת בקלות דעת פושעת החלטה נמהרת לסגירת ההר בפני יהודים. ואל תאשימו בכך את החשוד הסדרתי ניסו שחם, המפקד המודח של מחוז ירושלים. גם קודמיו הפעילו את מדיניות 'יודן-ריין' בהר הבית, וגם אחרי סילוקו נמשכה השבוע המדיניות המרושעת, בהנחיית יורשו ניצב מני יצחקי. מדובר בתפישה מערכתית זדונית, מוכוונת מלמעלה, שמתבטאת ברדיפה, בהתנכלות, בהשפלה ובהצרת צעדים, באמצעות איש הוואקף הנצמד אישית לעולי הרגל, כדי למנוע חלילה אמירת תפילה יהודית כלשהי על ההר.

שלא תהיה טעות: המדיניות הגזענית הזו, האנטי-יהודית בעליל, אינה עבודה של מרצ או בל"ד. הפגיעה בחופש הפולחן של היהודי, רק מפני שהוא יהודי, שואבת כוחה מן המשרד לביטחון פנים, שבראשו עומד שר מטעם מפלגת הכזב, הלאומית לכאורה, ישראל ביתנו. בניגוד לשמה היא דואגת להזכיר לנו שאנו כאן כבמלונת אורחים, מול 'זכויותיהם' הבלתי מעורערות של הפלשתינים, שמבחינת המשטרה הם הריבון 'האמיתי' בהר המוריה.

ושמא משתיתה הממשלה (שלשווא מתפארת בעולם, שבישראל הדמוקרטית שורר חופש פולחן לכל), את התנהלותה הנפסדת, על התחושה, שממילא הרבנים אינם מתירים לציבור לעלות להר?

אז זהו, שלא בדיוק: גדולי הדורות כמו הרמב"ם, ויש אומרים גם הרמב"ן והרידב"ז, עלו להר בית ה' והתפללו בו, וגם בימינו, מול רבנים חשובים האוסרים עליה מחמת איסור כרת, סבורים רבנים חשובים, ובהם הרב דב ליאור, שיש לעלות להר, בטהרה ובגבולות המותר כמובן. היו שפסקו להתיר משום "עת לעשות לה'", לבל תתקבע בעלות איסלאמיסטית בלעדית במקום מקדשנו; וכן משום "לא תחונם" ומשום מצוות כיבוש הארץ.

השבוע, בבוקר צום תשעה באב, התפתינו להאמין שבוטלו הגזירות המשטרתיות על עליית יהודים להר הבית. מהדורת חדשות הבוקר הראשונות, בשעה 06:02, דיווחה כי "המשטרה תתיר עליית עשרות אלפי יהודים להר הבית". עשרות אלפים? להר הבית? ימי המשיח? היִינו כחולמים.

הדיווח הטכני הזה הרטיט נפשותיהם של יהודים. כמעט כמו דיווחו היבש משהו של מוטה גור ב-1967: "הר הבית בידינו". אפילו יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, התפעמו מן הבשורה. כך דיווח הבלוגר ירון זכאי (באתר זה, News1), על התרגשותו לשמע הידיעה: "לרגע היה נדמה שהגיע המשיח. צבטתי עצמי כדי לוודא שאכן אני ער ושומע את הידיעה".

כמה מאות יהודים הגיעו בתשעה באב בבוקר להר הבית, והשוטרים נערכו לאפשר כניסתם. אך לפתע הגיעה הוראה ממפקד המחוז בפועל מני יצחקי, למנוע כניסת יהודים, מחשש לפרובוקציות. זו, מסתבר, המציאות המרה בהר הבית: די שכמה פרחחים איסלאמיסטים ישמיעו איומים, ומשטרת ישראל הגדולה נתקפת פיק ברכיים בפניהם. לתפוס את המסיתים הללו בצווארון ולהשליך אותם בבוז מהר הבית – זה כלל לא עלה על דעת המשטרה. מוטב להרחיק מהתפילה יהודים חפים מפשע, קרבנות שווא של איומי סרק, מאשר לטפל בפושעים האמיתיים.

זהו ההדר הז'בוטינסקאי שנחשף לעיני זכאי כשהגיע בשעה 08:30 לכניסה לרחבת הכותל: "מכלאה משטרתית זמנית, שבתוכה כלואים מאחורי גדרות זמניות כמה עשרות יהודים בעלי חזות דתית, ולצידם שוטרים חמושים באלות... הסתבר כי הממשלה מתנהגת עימם כמו ממשלת המנדט הבריטי, ופוחדת מנוכחותם ברחבת הכותל... 'היהודים' ישבו בשקט מאחורי הגדרות וסירבו לספק פרובוקציה לקוזאקים השחורים של המשטרה".

"אחר-כך דווח בחדשות", מספר זכאי, "כי המשטרה מנעה עליית יהודים להר הבית בגלל מידע מודיעיני, שלפיו הם היו עשויים לעורר מהומות. אני התרשמתי שהמידע המודיעיני כולו דמיוני... לא ראיתי שם אף אדם שעשוי לעורר מהומות אם יעלה אל הר הבית". והוא מסכם בביקורת נוקבת כנגד "הפחד של הממשלה והמשטרה שלה, מקומץ יהודים שמבקשים לקבל את זכותם לעלות להר, שכל ערבי מעל גיל 50 רשאי לעלות אליו, אחרי שפע של פרעות ושחיטות שעשו הערבים עקב הסתות שם".

הממשלה והמשטרה פשוט מצפצפות על עקרונות החוק והצדק, והופכות למרבה האבסורד את הר הבית למקום יחיד עלי אדמות (חוץ מסעודיה ה'נאורה') שהוא 'יודן-ריין', נקי מיהודים. לא מעניינת אותן העובדה שמדובר באפליה גזעית ממש, כמעט נאצית, כנגד יהודים. מדובר בשרירות לב שלטונית וניצול כוח השלטון לרעה ללא סיבה סבירה, נגד יהודים בלבד, דווקא באתר היהודי החשוב ביותר בעולם.

אך בעוד שיהודים נחשבים עבריינים-בפוטנציה בעלותם למקום בית-מקדשם, רשאים הפולשים הערבים לעשות בשטח כבתוך שלהם: ביזה והשמדת ממצאים ארכיאולוגיים נדירים מימי בית ראשון, חפירות פראיות ובנייה לא חוקית בעליל, ובאחרונה גם הצבת פיגומים על אבן השתייה ממש, 'סלע קיומנו'. ובנוסף לכל החרפה המאורגנת הזו, גם ביזוי מכוון של ההר: הפניית אחוריהם אל מקום המקדש בעת תפילתם לכיוון מכה, וכשאינם בתפילה הם הופכים את השטח לאתר פיקניקים למשפחות מוסלמיות, ולמגרש משחקים ענק לילדי מזרח ירושלים, כולל משחקי כדורגל. שום דת המכבדת את עצמה לא הייתה מתירה לנהל משחקי נערים צעקניים במקומות שהם באמת מקודשים לה. ראיתם פעם נערים משחקים כדורגל צעקני בוותיקן (להבדיל)? במסגדי האיסלאם? במקדשים ההודיים?

אבל זה מה שקורה בחצרות בית ה', ולבנו נצבט מכלימה.

הר הבית – באמת בידינו???