בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
זה החל בימים של ברק בנשיאות בית המשפט העליון, והמשיך ביתר שאת בימיה של הנשיאה ביניש, והגיע לידי סיום רק עם הנשיא גרוניס אשר שם סוף לפארסה של עתירות חסרות כל בסיס של עמותות וארגונים לבג"ץ
|
בג''ץ. הסתיימו חגיגות העותרים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
זהו, בג"ץ הוא כבר לא פרנסה, בג"ץ הפסיק סוף סוף להיות במה לכל מיני ארגונים ועמותות, אשר תפסו עליו טרמפ שלא כדין והשתמשו בו על-מנת להחדיר שלא בצדק אותם ואת פועלם למרכז התודעה. העתירה הציבורית היא כלי חשוב, כלי חשוב ללא כל ספק, כלי המאפשר לבודדים וארגונים להתעקש על דעתם אל מול מינהל אטום. אך הבג"ץ אינו תרופה לכל מחלה, הגם שיש תנאים מאוד מאוד ברורים שבהם חייבת לעמוד עתירה לבג"ץ: - חייב להיות מעשה מינהלי בגינו עותרים
- חייבת להיות עילה מובהקת, המעשה המנהלי חייב להיות בחוסר סמכות או בחוסר סבירות קיצוני
- המעשה המינהלי חייב להיות סופי היינו על-פי החלטה פורמאלית ורשומה ולא על-פי שמועה או על-פי הדלפה לא מבוססת וכיו"ב (עתירה שאיננה מוקדמת)
- העותר מחוייב למיצוי הליכים כלומר עליו לפנות לצדדים הקשורים ולבקש מהם לישר דרכם ולתקן את עוולתם ולתת להם זמן סביר למענה, טרם הוא פונה לבית המשפט, את הפניות האלה ואת התשובות להן יצרף העותר לעתירתו על-מנת להוכיח שאכן מיצה הליכים
- אסור שהעתירה תשתהה כלומר שמרגע התקבל ההחלטה המינהלית עד רגע העתירה חייב לעבור פרק זמן קצר במהלכו ניסה העותר למצות הליכים עד שכשל, ככל שהוא מתעכב בעתירתו הצדדים ממשיכים לפעול לפי ההחלטה, מוציאים עוד ועוד כסף וכאשר בית המשפט בא לדון בפרשה הוא נמצא במצב שהחלטה שלו על ביטול המעשה המינהלי תגרום נזק לצדדים, וככל שגדול הנזק כן גדל הסיכוי שבית המשפט לא יבטל את החלטת המינהל בטענת שיהוי (אלא אם מדובר במקרים בהם ייפגע שלטון החוק אם לא יבוטל המעשה המינהלי, ואז יפחית בית המשפט את משקל השיהוי)
- העדר סעד חליפי – בג"ץ לא ידון בביטולו של מעשה מינהלי אם ערכאה אחרת, נמוכה יותר, כגון בית המשפט המחוזי, או בית הדין לענייני עבודה מוסמכים לדון בנושא, והעותר לא פנה אליהם.
- על העותר לצרף כמשיבים לא רק את אלה שהוא עותר נגדם, אלא גם את אלה שעלולים להיפגע מההחלטה בעתירה. ומי שלא עומד בכל אלה, ובתנאי שהוא עמותה עם שם מצלצל, או בתנאי שהנושא הנדון הוא נושא תקשורתי עם זרקורים, היה עובר עד ימי גרוניס את שער בית המשפט העליון ומשם היה עובר הישר לכותרות, ומשנכנס לתפקידו הפך את הקערה על פיה ובמספר פסקי דין, הראה לעולם העמותות והארגונים שבגץ איננו זירה לקבלת פרסום והילה ציבורית:
- העתירה למניעת הופעתו של יאיר לפיד בערב יום הזכרון בת"א נדחתה. עם הוצאות – העותר לא צירף את יאיר לפיד כמשיב! ולא היה זמן לעשות זאת עד הדיון, דוז פווה להחלטה
- העתירה לביטול ההסכם בעניין קציר המלח – העתירה נדחתה עם הוצאות – בעלי המלונות לא צורפו כמשיבים, העתירה עצמה על-פי מידת ההשקעה בה כפי שהבין בית המשפט הייתה חסרת עילה, כל הכבוד לשופטים
- העתירה להורות על לחקירה פלילית בעניין מסמך הרפז, דחייה עם הוצאות – עתירה מוקדמת – ברור שטרם שוחרר דוח המבקר וייתכן שאף תקופה מסויימת לאחריו אין זה נכון לעתור על-מנת לאלץ חקירה פלילית וזאת על-אף הסירחון הרב שנודף מהפרשה, כי בית המשפט העליון איננו דאודוראנט – הוא כלי מאד רציני אך השימוש בו חייב להיות מאד מתאים לסמכויות בית המשפט הזה ושם במוקד כישוריו הוא יכול להיות מאד יעיל
- הבג"ץ לביטול השר"פ באשדוד דחייה על הסף עם הוצאות – שילוב של שיהוי כבד, העדר עילה, וסעד חליפי (בית המשפט המחוזי).
אפקט מצנן אחרי השתוללות מרובת שנים, ואחרי החגיגה הגדולה בימי נשיאותה של ביניש, חייב בית המשפט העליון לצנן את הרוחות, ואף להקשיח מעט יתר על המידה את עמדתו בנוגע לניצול לא ראוי של זכות העמידה, וזאת על-ידי הטלת הוצאות משמעותיות בעיקר בכל אותם מקרים בהן העתירות נדחות על הסף, בשל פגמים מרכזיים אשר כל ילד רואה אותם, ואשר רק ההרגל המגונה שהיה בעבר נתן להם באופן תמוה ומוזר לגיטימציה ודווקא בהיכל הצדק, בית המשפט העליון. אפקט מצנן? Chilling effect? - כן אפקט מצנן, ראוי היה שכל החגיגות של העותרים שהפכו את העתירה למקצוע ואת בית המשפט העליון לבמה, להיכנס קצת למקרר, להצטנן קמעא ופסקי הוצאות בגובה של עשרות אלפי שקלים הם הכלי הפשוט, הזול, והנכון לצינון הזה.
|
תאריך:
|
19/08/2012
|
|
|
עודכן:
|
20/08/2012
|
|
אפרים הלפרין
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
מזכיר_המדינה
|
20/08/12 12:21
|
|
|
|
ה.א.
|
20/08/12 21:40
|
|
|
|
עו"ד אמיר לירן
|
21/08/12 10:03
|
|
2
|
|
עברית קודם...
|
20/08/12 14:53
|
|
|
|
ה.א.
|
20/08/12 21:26
|
|
אין חולק על קיום האיום האירני. שדה הקרב של התודעה הישנה חי ובועט, ומייצר איומים וסכנות לישראל ולאנושות כולה. אך מי שיוביל את ישראל לקרב הזה, צריך להיות מסוגל לראות גם מעבר למגבלות התודעה האירנית ומעבר לגבולות התודעה שלו עצמו. נתניהו וברק אינם הצמד להוביל קרב תודעה. ועל אלה בדיוק אמר איינשטיין: "הרבה יותר קל לפרק אטום מאשר לפרק דעה קדומה"
|
|
|
למען האמת, הבעיה הזו איננה נחלת השר הנוכחי והנהלת משרדו. זו בעיה שמלווה אותנו מאז הרפורמה הידועה לשמצה בסוף שנות ה- 60'. נכון שהיא לא בוצעה מעולם אלא מבנית בלבד, אך במהותה היא כשל לוגי וחינוכי שאין למעלה ממנו. לכן, אין פלא שאנו עומדים כיום ללא שום התקדמות ממשית בזכאות לתעודות בגרות.
|
|
|
לכל איש המתעניין במדעי המזרח התיכון, מודיעין ואסטרטגיה, ברור כי אירן שמה לעצמה יעד להיות בעלת יכולת גרעינית צבאית על-מנת לשפר את סיכוייה להנהיג את העולם הערבי בכלל, המזרח תיכוני בפרט.
|
|
|
אם לא די בקיץ הלוהט, מעמיס הציבור על עצמו את נטל הקשקשת הלאומית בסוגיית הגרעין האירני- הכופה עליו להשתתף בלוטו הלאומי, האם לתקוף אם לאו. אומנם אין חולק על חשיבותה ומשקלה של שאלה דומיננטית כסוגיית התקיפה, ואו ההימנעות ממנה. אלא מאי, דווקא ההנמקות "הבעד והנגד" שבמרכזם חשיפת העורף, מונעות מהציבור מלנתח את כלל הגורמים הרלוונטיים - ובראשם, את מידת מוכנותו של העורף למלחמה.
|
|
|
על מדינת ישראל להכין מסמך ובו לרכז בקצרה את העובדות בנושא זכויות עם ישראל במולדתו, לקבל עליהם חתימה של המומחים הגדולים בתקופתנו בארץ ובעולם, ולדרוש מאומות העולם להכיר בו כאמת מדעית עובדתית מוסמכת. זאת כתחליף לתפיסה המקובלת השקרית שהופצה על-ידי הערבים ותומכיהם וקנתה לה אחיזה בקרב האנושות כאמת אלטרנטיבית המייצרת מציאות מדומה.
|
|
|
|