"אין זו אגדה" - סרט תיעודי עם מסר

בנימין זאב הרצל, הידוע כחוֹזֵה הַמְדִינָה היהודית, היה עיתונאי אוסטרו הונגרי ואב התנועה הפוליטית-מודרנית הציונות שהולידה את מדינת ישראל.

השבוע נכחתי בהקרנת הסרט התיעודי 'אין זו אגדה', על יצירת הרעיון להחזיר את העם היהודי למולדתו העתיקה, ישראל. 'אין זו האגדה' הוא סרט תיעודי הלוקח את הצופה לאורך חייו של תיאודור הרצל. הסרט בוחן את חייו וזמניו של הרצל, שהיה, כמעט ביד אחת, אחראי ליצירתה של התנועת הפוליטית הציונות שהובילה, בשנת ,1948 להקמת המדינה היהודית, ישראל.

בהפקת סרטי מוריה, עם קריינות של בן קינגסלי וכריסטוף וולץ כקולו של בנימין זאב הרצל, אין זו האגדה מספר את הסיפור איך חייו של בנימין זאב הרצל - יהודי מתבולל, מחזאי וסופר מצליח, שנולד לתוך משפחה מסורתית, אבל בעיקרו לא דתית, בבודפשט בשנת 1860 - שונו על-ידי משפטו של סרן אלפרד דרייפוס בפריז, שאותו הרצל כיסה כעיתונאי בשנת 1895.

כסרט תיעודי רובו ערוך מתמונות רקע, רובן דוממות, וקריינות בלבד. לאורכו של הסרט, בן קינגסלי וכריסטוף וולץ מספרים, באופן יסודי, את תולדות חיי הרצל, התפתחות רעיונו להקמת מדינה לעם היהודי בארצם הקדומה, אז ידועה בשם פלשתין, ואת תלאות דרכו ומאמציו להשיג את מטרתו.

מהסרט התעודי ההיסטורי הזה, הצופה מבין שלהרצל היה ברור שישנה "בעיה יהודיה" באירופה שצריכה להיפתר. חייב להיות פתרון לאנטישמיות הגוברת באירופה. לאחר שראה את הליכי בית המשפט שבו הורשע דרייפוס, במזיד, בבגידה וראה את ההפגנות האנטישמיות נגד היהודים של הציבור הצרפתי, הרצל השתכנע שהתשובה היחידה לאנטישמיות שהלכה והתפשטה ברחבי אירופה הייתה הקמתת מדינה יהודיה בפלשתין, מולדתו התנ"כית של העם היהודי.

שיעור בהיסטוריה
.
כסרט לא עלילתי, אלא סיפור תולדות חיים, הצופה מקבל שיעור יסודי ומעניין אותו רבים שכחו או פשוטו לא יודעים, על חייו של הרצל, חוזה מדינת היהודים.

מתוכנו של הסרט הצופה לומד שהרצל כתב מסה פוליטית שכותרתה "מדינת היהודים" שהפכה לרב מכר בינלאומי, שבה הביע את רעיונותיו ליצירת מדינה יהודית חדשה.

המעגל הספרותי של הרצל בווינה לעג לו; מנהיגים יהודים רבים באירופה ובארה"ב דחו את רעיונותיו וגינו אותם; חברים ובני משפחתו היו משוכנעים שהוא אבד את אחיזתו במציאות או שעבר התמוטטות עצבים. אבל הרצל המשיך, ללא הפסק עם "רוכלות" החזון שלו.

אבל היו מספר אינטלקטואלים, כגון מקס נורדאו ומנהיגים דתיים כגון ברבנים הראשיים של פריז ובאזל, שהביעו את תמיכתם בתוכניתו של הרצל לשקם את חבר העמים היהודי השלישי במיקומו המקורי, בפלשתין.

תוך תקופת זמן קצרה, יהודים נרדפים ברוסיה, פולין וחלק גדול ממזרח אירופה הצטרפו לאירגון הציוני העולמי של הרצל, שקיים את הקונגרס הבינלאומי הראשון שלו בבאזל, שוויץ, בשנת 1897. תוך פרק זמן קצר, היהודי המתבולל לשעבר, ששאיפתו הייתה להיות מחזאי מצליח, פיקח על ארגון עם עשרות אלפים, אם לא מאות אלפי חברים תומכים. במאמציו לקבל אישור בינלאומי לחזונו, הרצל נפגש עם הקיסר הגרמני, הסולטן של האימפריה העותומנית, שרים בקבינט ופוליטיקאים בריטיים בכירים, האפיפיור, מלך איטליה ואישים אחרים. הוא החל לקבל תמיכה כספית מהענף האנגלי של משפחת רוטשילד, שבמקור דחתה אותו ותוכניתו. עם זאת, למרות הצלחות אלה, המשימה שלו הייתה קשה עם מכשולים רבים ותסכול.

לאחר הפוגרום הידוע לשמצה בקישינב, רוסיה, באפריל 06-07, 1903, הרצל נהיה נואש. הוא היה משוכנע שיש ליהודים רק זמן קצר לפני שזוועה עצומה תפגע בם. בעודו בבבריטניה, כחלופה לפלסטינה, להרצל הוצע שטח באוגנדה, שבמזרח אפריקה למדינה יהודית. בגלל רעיון זה הרצל היה צריך להתמודד עם אופוזיציה זועמת משורות תומכיו היהודים הציונים ברוסיה והרעיון מעולם לא התגשם.

בתחום האישי, חייו של הרצל היו מורכבים למדי ואפילו קשים. הוא עמד מול אתגרים רבים ובעיות כספיות. הרצל הזניח את בריאותו, משפחתו ואת הקריירה שלו. הרצל נתן את השראתו לתנועה, אך נפטר בגיל צעיר, בשנת 1904 בגיל 44.

הקרינות המקצועית והדיוק ההסיטורי עושים את הסרט כדאי לראות בכדי ללמוד על הולדות רעיון מדינת היהודים המודרנית - "ישראל" ועל תנועת הציונות.

להרצל היה חזון נבואי. אם הוא היה חי, עם השואה הוא היה חוזה בפחד הגדול ביותר שלו קם לתחיים.

כ-52 שנים לאחר שהרצל השלים את ספרו "מדינת היהודים", מדינת ישראל המודרנית הוקמה, מעשה שלא היה מתרחש ללא החזון והנחישות של יהודי הונגרי זה, שעד שנות העשרים המאוחרות שלו לא רצה דבר אחר מאשר להיות מחזאי מצליח.

השאר היא ההיסטוריה כשאנו רואים את מדינת ישראל הולכת מחיל אל חיל, במלחמות, הרבה סכנה ויותר מכל עם נחישות מרובה. זוהי חובתו של כל יהודי לדעת ואז להסביר לרבים אחרים - יהודים ולא יהודים - מדוע הקיום וההישרדות של מדינת ישראל הוא חבל ההצלה-עורק החיים של הקיום היהודי. אין זו אגדה ייעשה את ההסבר.

לכו לראות את הסרט ולאחר מכן בקשו מרבים אחרים לעשות את אותו הדבר; להפיץ את המילה.