לקוחות הבנקים חייבים להתעשת

מערכת ההכנסות של הבנקים בישראל הינה המפעל הפורה והיצירתי ביותר במדינה. בבנקים בישראל נרשמו כשלושת אלפים סוגים ושמות של עמלות שהם גובים מהציבור.

עד כה צלחה דרכם של הבנקים ב"חליבת" ציבור הלקוחות, בזכות היותם קרטל בפועל (עם בסיס תעריפים דומה) בזכות בורות ואדישות הציבור, ובזכות חוסר רגישות הרשויות המופקדות על כך, וקודם כל בגידת נגיד בנק ישראל בתפקידו להגנת לקוחות הבנקים.

נגיד הבנק התעורר לאחרונה, והחל לבטא גם סיסמאות של רגישות חברתית. אולם שתיקתו הארוכה בפני שדידת הבנקים את הלקוחות אין לה כפרה. רק עתה התעורר המפקח על הבנקים להכיר בכך שהבנקים "דוחפים" את הלקוחות למשוך כספים בתנאי ריבית חריגה כאשר נפח האשראי בריבית חריגה הגיע לכדי 40% מהאשראי ללקוחות. הלהיטות של הבנקים נבעה מתאווה בלתי מרוסנת לגרור את הלקוחות לחריגה באשראי המקנה לבנק ריבית נשך גדולה יותר.

להמחשת הפרופורציות של חיובי הבנק בקשר לפקדונות והלוואות אציין את הפרטים הבאים:

החל מתחילת אפריל, שיעור הריבית הבסיסית (פריים) הינו: 5.60%. שיעור הריבית שאחד הבנקים הגדולים מחייב על יתרת חובה מאושרת נעה בין 9.63% ל-9.84%, כאשר על חריגה ממסגרת האשראי נקבע שיעור ריבית של 13.43%.

באשר לפקדונות של הלקוחות בבנק, הרי שאחד הבנקים הגדולים, לדוגמה בחודש אפריל השנה, הפחית את שיעור הריבית על הפקדונות באופן שרירותי ללא תאום והסכמת הלקוחות, מדי שבוע, הופחת בדרגה שיעור הריבית שהיה בתחילת החודש בשיעור של 3.30% לכדי ריבית של 0.2% בסוף החודש (שתי אלפיות בשנה). ובפקדון אחר הופחת שיעור הריבית שנקבע בתחילת החודש ל-2.40% לכדי ריבית בסוף החודש בשיעור 0.3% (שלוש אלפיות בשנה).

כתוצאה מתלונה שהוגשה לבנק בגין שינוי כאמור, תוקן חישוב הריבית. אולם לתיקון זכו רק אותם לקוחות מעטים שזעקו. אני מניח כי רק מפקידים בודדים טרחו להתלונן על כך, ומרבית ציבור המפקידים לא הבחין בכך או שלא טרח לזעוק חמס. לכן כספי הגזלה נותרו בידי הבנק!

כשותף סביל לשוד הבנקים ניתן לצרף כדוגמא את הרבנות בישראל, שחתמה עם הבנקים על הסכם להיתר-עיסקא בין הבנקים לבין הציבור הרחב באמצעות הרבנות, האומר בפשטות:

(א) ריבית אסורה.
(ב) ההתקשרות בין הלקוח לבנק הינה בבחינת שותפות.
(ג) רווחי השותפות מתחלקים בשווה בין הבנק ללקוח בניכוי אחוז אחד שניתן לבנק עבור הוצאות
הניהול.

כפי שניתן ללמוד משיעור הריבית שהבנקים משלמים על פקדונות הציבור, אשר להערכתי נאמדים בממוצע בשיעור של 1.5% בעוד שהריבית שהם גובים מהלקוחות הינה בתחום של 8.5% ל-13.43% ובממוצע כ-10%. מכאן ניכר בבירור שהתמורה שהבנק היה צריך לזכות את הלקוחות עבור הפקדונות הינה בשיעור החיוב של הלווים (10% בממוצע), בניכוי אחוז אחד עבור דמי ניהול. היתרה צריכה להתחלק בין הבנק למפקיד, דהיינו: היה צריך לשלם למפקידים לפחות 4.5% בממוצע.

היכן הרבנות המייצגת את הציבור בהיתר עיסקא? כאשר הבנקים גובים לא רק ריבית כי אם ריבית נשך.

קיים גם קשר שתיקה של גופים ציבוריים סביב התנהלותם של הבנקים, מסיבות שלא קשה לנחשן. משום כך, אין לצפות לתגובה מצד הרבנות שתגרום לשינוי בהתנהלות הבנקים והפסקת ריבית הנשך, אין גם לצפות גם מהמועצה לצרכנות שתתעורר להגן על הציבור מאחר שלא הגיבה עד כה לעושק הציבור בידי הבנקים. אין גם לצפות שנגיד בנק ישראל יתערב בעניין הריבית הנמוכה שניתנת למפקידים ביחס לריבית הגבוהה שהבנקים מחייבים את הלווים. בנק ישראל מנוהל על-ידי נגיד חסר כבוד, שהרשה לעצמו להישאר בתפקידו גם לאחר קריסת הבנק למסחר. צוות עובדי בנק ישראל עסוקים בעניין חשוב יותר, וזה תנאי השכר (המופלגים) שלהם. שהציבור לא יצפה לישועה מהם.

המשענת האחרונה שנותרה היא התקווה שהממשלה על שלוחותיה, בשיתוף הכנסת, יגנו על האזרח בפני התאווה הבלתי מרוסנת של הבנקים. ניצחון הבנקים עשוי להפוך ל"ניצחון פירוס", משום שסיכול המלצות ועדת בכר (בתחום אחד, מני רבים, מתחומי פעילות הבנקים) יתפרש כבגידת הרשויות באזרח מהשורה, ואובדן האמון ברשויות.

בימים אלה, כאשר הורע מצבם של מרבית משקי הבית ובמיוחד אלה הנמנים עם מקבלי האשראי הנדרשים לשלם ריבית חריגה, ומאידך הבנקים מפרסמים דוחות כספיים המציגים רווחים בסכומי שיא, הציבור האדיש מתחיל להתפכח ולהתפקח, וזו השעה בה יתכן שיתוף פעולה של הציבור הרחב עם הארגונים החברתיים החוץ פרלמנטריים שאינם חוששים להתעמת עם הבנקים מסוגם של או"מץ והתנועה למען צדק חברתי.

שיתוף הפעולה יתאפשר בעזרת סידרת פעולות שיזעזעו את האדנות של הבנקים, כאשר הפעולות שייעשו יהיו באמצעים חוקיים פשוטים וקלים וללא כל קורבן מצד הלקוחות של הבנקים.

רק לאחר שהציבור יאמר את דברו, תשתנה מערכת היחסים בין הבנקים ללקוחות שלהם לבלי הכר. הציבור לא יתרצה, עד אשר תערך רוויזיה מקיפה ביחסי הבנקים והלקוחות.

תביעות הציבור, ובמיוחד משקי הבית, יתמקדו בעניינים הבאים:

- הבנק לא יוכל להיכנס לחשבונו של הלקוח לפני הסכמה מוקדמת של הלקוח בכתב ובטרם תיווצר העילה לחיובו על-ידי הבנק.

- עמלות הבנק יוגבלו למספר מועט ביותר, ואלה יהוו עמלות המכסימום אשר יאושרו ע"י הנכסת ויפוקחו על-ידי בנק ישראל.

- שיעורי הריבית שהבנק מזכים את המפקידים ואלה שהם מחייבים את הלווים יהיו מאושרים ומפוקחים כנ"ל, כאשר הקביעה הינה לשיעורי המינימום של הזיכוי על פקדונות ומקסימום של החיוב על ההלוואות.

- יבוטלו טופסי הבנק עם האותיות הקטנות, משום שממילא מרבית הלקוחות חותמים במקום שנקבע בטופס מבלי לקרוא אותם. עיקרי ההסכמים של לקוחות משקי הבית ייקבעו בחקיקה ותקנות.

- רמת השרות המחייבת שהבנקים יספקו ללקוחות משקי הבית תקבע אף היא - מבחינת זמן ההמתנה של הלקוחות. התקן בעניין זה יומלץ על-ידי הבנק המרכזי ויאושר על-ידי ועדת הכספים של הכנסת.

הממשלה תידרש ליצירת האקלים לקבלת תביעות הציבור, בין היתר על-ידי:

- על-מנת שהבנקים לא יזעקו חמס בשם כל הסיסמאות המקודשות של שוק חופשי, רצוי שהממשלה תקדים ותרחיב את פעילות בנק הדואר הן מבחינת מספר הסניפים, והן מבחינת תחומי פעילות ו/או תסייע בהקמת בנקים למשקי הבית שפעילותם הבנקאית תהיה דומה לזה של בנק הדואר.

- הממשלה תסייע בהקמת בנקים נוספים, ותימנע רכישת בנק אחד על-ידי אחר (בניגוד למדיניות בנק ישראל). ליתר ביטחון, יש להפקיע סמכות זו מבנק ישראל.

- עד לקיום תחרות אפקטיבית מעמיקה ורחבה בין הבנקים יוכרזו הבנקים בישראל כקרטל.

- הממשלה תפקיע מהבנקים את המונופול של ניהול ושמירת ניירות ערך המהווה בפועל פעילות חשבונאית ולא פעילות פיננסית. הבנקים מחייבים את הלקוחות המשקיעים בניירות ערך בדמי ניהול ושמירה בשיעור בסיסי של חצי אחוז מההשקעה בשנה.

חיובי הבנקים בתחום זה, דומים לסכומי מס ההכנסה שנדרש האזרח לשלם כאשר הרווח השנתי על איגרות חוב, לדוגמא, הוא 5%, ואילו מס ההכנסה הינו בשיעור של 10% מהרווח, דהיינו חצי אחוז מסכום ההשקעה. אולם חיוב מס הכנסה על ניירות ערך חל רק כאשר יש רווחים למשקיע בניירות ערך בעוד חיובי הבנקים עבור דמי ניהול מתבצעים גם כאשר האזרח מפסיד. מכאן עולה שבמרבית המקרים, חיובי הבנקים עולים על סכומי מס ההכנסה המתחייבים. פניה בעניין זה הופנתה לבנק לישראל, אך תשובת בנק ישראל היתה בבחינת עלבון לשכל הישר ומפאת כבודו מוטב שלא תבוא במלואה.

תהליך זה יחייב את בעלי הבנקים לתמורה שתתמקד בהקטנת שכרם האגדי של מנהלי הבנקים מחד, ושל הטלת אחריות אישית על מנהלי הבנקים על מחדליהם במתן אשראי בלתי אחראי דוגמת האשראי לקבוצת פלד/גבעוני. התופעה של תנאי הפרישה האגדיים למר ויקטור מדינה לא תחזור, וגם התופעה של תנאי פרישה מפליגים לגב' המעורבת באישור האשראי לקבוצת פלד/גבעוני לא תחזור.

רוויזיה כנ"ל תתרום לכך שהמשק יתנהל בשעורי ריבית נמוכים יותר, ויזכו לאשראי רק לווים ראויים כאשר המנהלים מודיעים למחיר האישי שיידרשו לשלם על מחדליהם.

התמורה המצופה מתגובה הציבור תקרין בשלב מאוחר על יתר החברות והארגונים בעלי אופי של קרטלים ומונופולים, החל חברות כרטיסי האשראי וחברות הטלפונים וכלה בחברות לאספקת גז ויבואני הרכב.

___________________________________________
כותב המאמר הינו כלכלן ורואה חשבון המרכז את תחום הבנקאות באו"מץ