מחוברים לבדידות

באוטובוס, ברחוב, בבית, במסיבות. הם יושבים עם הטלפון, ולא חשוב איזה דור הוא. הטלפון, זאת אומרת. הם מדברים, צוחקים, מספרים, משתפים ומתנתקים מהסובב אותם. אפשר לראות קבוצות בזמן ההפסקה בבית הספר. בנסיעות משותפות באוטובוס. כל אחד והחיים הפרטיים שלו. כל אחד והטלפון שלו. ואם אתם אינכם מהזן הזה שמדבר בטלפון ארוכות. אתם תשבו ותמתינו בסבלנות, בבדידות.

והדור השלישי והשלוש וחצי, ואינני יודעת מה עוד, מאזין לשירים, רואה סרטים, מגיב ברשתות החברתיות. אלו מול אלו הם יושבים ביחד ובאמת כל אחד לחוד. לגמרי! כל אחד והאייפון-סמארטפון שלו.

זה מאלץ אתכם לחפש גם משהו בטלפון הפרטי שלכם. זה מאלץ אתכם אולי להתחפר בבדידות, כי באמת אין עם מי לדבר. אולי אם תתקשרו אליו... בבית עם המחשבים, בחוץ עם הטאבלטים, האייפודים וכל השמות המוזרים שנכנסו לשפה העברית ועושים בה ובחברה שמות.

הרשתות החברתיות מספקות חיבור לרשת, אבל אינן נותנות מענה לבדידות הפושטת והולכת ומגבירה את הצורך להגיד עוד משהו בטלפון, בצ'טים. לכתוב סטאטוס חדש. ואז מתחילה ההמתנה מורטת הנשמה. כמה לייקים יהיו? כמה תגובות? אין מנוח. אין שלווה. והבדידות מעמיקה.

צריך כישורי חיים?

הם כבר מנותבים לצריך כישורי התחברות. ולאט לאט צומח דור המנותק מן הקורה סביבו ומתרכז בשארית כוחותיו הנפשיים לחיבורים הווירטואליים בתקווה למענה. לשמחה. לקשר. ליחס. משהו... זה לא קורה כל הזמן. וההמתנה והמתח מגבירים את הלבד. ואז מחפשים עוד מקום. עוד רשת להתחבר, עוד חור ליפול, חס ושלום. כל זה מערער את הנשמה ויוצר בועה פרטית לכל אחד. בועה שכבר לא בטוח שרוצים לצאת ממנה. כי לא מכירים משהו אחר.

והנה יש בתי ספר מסוימים היוצאים למלחמת חורמה נגד תופעת האייפונים, טלפונים וכל השאר, המאלצים את התלמידים להביט זה בזה, את החברה להתקבץ ולהביט בעיניים, זה בזה, ולא במסכים המהבהבים ללא סוף. ונראה שזה יהיה תפקידם העיקרי של בתי הספר בשנים הקרובות. ללמד את הילדים חברה.

וברור שלכל מה שקורה עם הילדים, אנחנו ההורים אחראים. ולא רק בגלל שקנינו להם את הטלפון. כי גם ההורים רוצים שקט. ואולי זה נובע בכלל מתחושת הבדידות של המבוגרים. בדידות שנובעת מתחושת ההחמצה, מתחושת ההישגיות, מתחושת הצריך להספיק הרבה. להצליח בקריירה. בחברה, במשפחה. אין מנוח ואין שלווה במירוץ הגדול והמתיש הזה.

כל זאת בעוד התקשורת קורצת לנו עם עוד מכשירים משוכללים ומדהימים שהדעת לא צפתה ושהדמיון לא שיער. וכך, תוך קריאת מאמרי זעם ותסכול נגד המחשבים החדשים, הסמארטפונים למיניהם, מול הקריאות להינתקות ולהשתחררות מכל הווירטואלי הממכר הזה, ולהתחבר למציאות, אנו קוראים במקביל, בדיוק באותו האתר, באותו דף אפילו, כתבות המספרות לנו נסים ונפלאות על הדור הבא והמופלא. הדור החדש של המחשבים והטלפונים החדשים. אז איך אפשר להתנתק?!