|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
עכשיו כבר מותר לגלות: אף שמעודי לא הייתי אנגלי ומאז שמעדה היא הייתה הנסיכה שלי. החיוך הצחור הפריח לי בלב יונת אהבה יפה, כמוה. אבל עכשיו עזבו. כי היונה מתה
|
|
ציון יום מותה ה-15 של הנסיכה / פריס [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
הנסיכה דיאנה (1997-1961) [צילום: AP]
|
|
|
|
|
תנו לה לנוח-עדן, למען השם, למען שמה. תנו לה לישון בשלום על משכבה התת-קרקעי. לא יפה ולא נכון לחטט שוב ושוב בקורות התאונה המחרידה שבה קיפחה את חייה. זה לא הזמן. לעולם זה לא יהיה הזמן. עזבו.
עזבו את תיאוריות הקונספירציות, אל תדביקו לה מאהבים הזויים. היא תיוותר לעד מלכותית וזוהרת, נסיכה אצילה, כמו באגדות. אל תחללו את זכרה בשמועות זדוניות שגוססות כאן כבר שנים, מתעקשות לא למות.
מפעם לפעם מעלים אותה באוב, לוחשים אותה מפה לאוזן כרוח רפאים. כבר שמעתי תיאוריה לפיה היא עודנה חיה.
די. עזבו.
עכשיו כבר מותר לגלות: אף שמעודי לא הייתי אנגלי ומאז שמעדה היא הייתה הנסיכה שלי. החיוך הצחור הפריח לי בלב יונת אהבה יפה, כמוה. אבל עכשיו עזבו. כי היונה מתה.
היה לה כסף. היה לה מעמד. היא הייתה זוהרת ותמיד נצצה באור הנכון. היו לה ילדי שמנת בלונדיניים (אחד מהם שובב לא קטן גם כשהוא כבר גדול) ובעל אציל עם ראש חציל. אבל עכשיו די. עזבו. דבר לא ישיב אותה.
הנסיכה דיאנה, או בקיצור מותגי - ליידי די, הנסיכה שלי. מדי שנה, ביום שבו נהרגה, כשאיש אינו רואה, אני עומד לזכרה דקה דומייה ובדומייה הדקה מתנצל על כך שבעולם מלא פפראצי מחללים לא רק את כבוד החיים אלא גם את כבוד המתים, את כבודה. והשמועות שאין להן רגליים אבל יש להן כנפיים, פה וטלפיים, עדיין רוחשות, זדוניות ומרושעות כהוגן, שהיא נהרגה בעת ניסיון נהג המכונית הנסיכית שבה נסעו להימלט מצלמי פפראצי. אבל עכשיו די. עזבו. תנו לה, לליידי די, לנוח בשלום, ולי, לבכות את מותה בדומייתי הבוכייה.
|
| תאריך:
|
01/09/2012
|
|
|
עודכן:
|
02/09/2012
|
|
אברהם שרון
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
חשדנית
|
3/09/12 17:00
|
|
|
|
2
|
|
יוחנן גבע
|
5/09/12 10:41
|
|
ממרפסת התצפית של מתחם עיר דוד אפשר להבין כיצד הרוח גדולה מן החומר. הגבעה המתוחמת היטב בין נחל קדרון וגיא בן-הינום היא כיום פסיק של 40 דונם בירושלים הענקית של ראש העיר ניר ברקת. ובכל זאת הרוח שיצאה ממנה, משמואל ועד לישוע, ממלאת כיום לפחות שני שליש מן העולם. הרוח היא של אלוהים, עם, מקדש, תרבות, משפט, צדקה, חמלה, ומעל הכל - חופש. החופש לחשוב, החופש למחות, החופש לעשות יותר למען העם, הארץ ודרכי אלוהים. הכל מתחיל מן החומר של הגבעה הקטנה, מן הכתבים והחותמות העתיקות המאששות כל מילה הכתובה בספרי מלכים, מן העיקשות הבלתי מובנת של עם קטן לשמר את אוצרותיו הרוחניים. מסביב לגבעה הזאת ושלוחותיה החומריים והרוחניים חלה ההתנגשות האימתנית של התרבויות.
|
|
|
|
|
טארק אלחמיד, הוגה דעות סעודי ועורך העיתון "אל-שרק אל-אווסט", שם ללעג ולקלס את הכינוס של ועידת המדינות הבלתי מזדהות שנערך בטהרן. הוא מכתיר את מאמרו (25.8.2012) בכותרת "איזה בלתי מזדהות" שמשמעותה היא: אירן "הבלתי מזדהה", שבה מתקיימת פסגת הבלתי מזדהות, היא פסגת ההזדהות:
|
|
|
|
|
שנים רבות התלוננו אוהבי העברית על שבעלי בתי קפה, מסעדות ובתי עסק קוראים לעסקיהם בשמות לועזיים ולא עבריים. אביר העברית יצחק נבון, הנשיא החמישי שלנו, זעק פעם: "למה לקרוא לחנות 'אדם אנד איוו' כאשר המקור נמצא בשפתנו שלנו, אדם וחווה?".
|
|
|
|
|
בבוקר לח, לא בשנת תרל"ח, ובשעה די מוקדמת אני חייב לציין, צלצל הטלפון. "זוהי הודעה אישית עבורכם מהישיבה הקדושה בקבר רחל". הודעה? אישית? מהקבר? ובעוד אני פוסח על הסעיפים - אצבעי האחת חותרת אל כפתור הניתוק, ואילו השנייה, מעשה שטן, דווקא מגבירה את הווליום - פורצת מהמכשיר שירת ילדים בסגנון "פרחי מיאמי": "רחל, רחל, מבכה על בניה..."
|
|
|
|
|
מתוך שש מאות ושלש עשרה מצוות בתורה מרוכזות בפרשה השבוע "כי תצא" שבעים וארבע מצוות. מאחר שאני תחום ב-ד' אמות של מסגרת, אטול על עצמי את הזכות להתמקד באמירה אחת נחרצת המודגשת בפרשה שלנו ב"דברים" כ"ג 8: "לֹא תְּתָעֵב מִצְרִי כִּי גֵּר הָיִיתָ בְּאַרְצוֹ...", וזה כהמשך לדרישה כלפי האדומים: "לֹא תְּתָעֵב אֱדוֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא".
|
|
|
|
|
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
