איש השנה שלי לתשע"ב

בשנת תשע"א רעדו אמות הסיפים. "אביב ערבי" השתולל סביבנו ו"מחאת האוהלים" בתוכנו. בשנת תשע"ב הרוחות נרגעו קמעא ורוב הדברים הסתדרו כצפוי וכרצוי.

ה"אביב הערבי" הניב בחירות במספר ארצות ערביות וכצפוי ניצחו, לפחות ברובן, המפלגות הקשורות ל"אחים המוסלמים". "האביב" המשיך לפעול כקוביית דומינו שהפילה ארץ אחר ארץ, משטר אחר משטר. עתה הקובייה נמצאת בסוריה ואני מעריך שכאשר מלחמת האזרחים האכזרית במיוחד הנערכת שם תסתיים, כנראה בתבוסת באשר אל-אסד, הרי היא תעבור לירדן.

הנשיא לשעבר קרטר זכור כאחד הנשיאים הגרועים ביותר מאחר שהצליח, בימי כהונתו הקצרים, להפוך את בת-בריתו החזקה ביותר במזרח-התיכון (פרס) לאוייבת הגדולה ביותר של ארה"ב (אירן). כנראה שהנשיא הנוכחי אובמה הולך בדרכו וייזכר כאיש שעזר להפיל את כל תומכיו במזרח התיכון, בשם הדמוקרטיה, וקיבל משטרים עוינים לארה"ב ואנטי דמוקרטיים בעליל.

גם במערכת המשפט נרגעו קמעא הרוחות. נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש פרשה ובכך, כנראה, הביאה לקיצה את מורשתו המשפטית של הנשיא לשעבר אהרן ברק שללא כוונת זדון, הנהיג אצלנו במשך דור, דיקטטורה משפטית שכמעט פוררה לחלוטין את השלטון הביצועי והחוקתי בארץ. הנשיא החדש, אשר גרוניס, אינו חסיד השיטה ש"הכול שפיט" וראינו זאת במספר החלטות.

אלו שדחפו את בחירת הנשיא החדש ציפו להכרת תודה משפטית ממנו. אך לאכזבתם הרבה ולשמחת כל שוחרי הדמוקרטיה במדינה הנשיא גרוניס עמד בתוקף על ביצוע צווי הריסה שהוצאו כנגד בתים ביו"ש (בית-אל, מגרון) שניבנו על קרקע פרטית. להפתעת ולשמחת כולם הצווים בוצעו כחוק, במועד וללא התנגדות אלימה. עוד הוכחה, למי שהיה זקוק, כי מדינת ישראל היא מדינת חוק והציבור שחי בה (ללא יוצא מהכלל) מקבל זאת בהבנה ובהכנעה.

אירוע זה מוכיח פעם נוספת כי ממשלות ישראל לדורותיהן ידעו לפנות ישובים, כאשר היה צורך, ויידעו לעשות זאת גם בעתיד - כאשר ידרשו לכך.

זעזוע נוסף שעברה מערכת המשפט הוא זיכויו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ממספר האשמות שוחד חמורות (והרשעה באשמה אחת). אומנם עדיין פתוחה האפשרות שהנ"ל יורשע בערעור, אך עצם פסק הדין גרם לראשי הפרקליטות לבחון היטב את גישתם העקרונית והמעשית לחשדות פליליים כנגד אנשי ציבור ותוצאה ראשונה ראינו במחיקת האישומים הכבדים (שני מעשי אונס) כנגד מר מוטי מלכה, ראש עירית קריית מלאכי.

אנו עלה בעץ הגדול

מההיבט הכלכלי השנה הייתה שנה לא קלה. אומנם לא הייתה בכך הפתעה גדולה, אך שוב הוכח לנו כי בסיכומו של דבר אנו עלה בעץ העולמי הגדול הנושא עליו את כלכלת העולם. רוח פתאומית, נשירה ומזיקים ואנו, כמו כולם, ניזוקים. הצמיחה נבלמה, הכנסות המדינה קטנו ולשם איזון התקציב הוטלו מיסים חדשים, הוגדל הגרעון והוקטנו הוצאות משרדי הממשלה. עדיין סביר ונסבל, התעלומה היא מה צפוי לנו בשנה הבאה?

בשנה זו גם נסתיימה סופית המחאה הטיפשית שהחלה לפני שנה והבליטה עד כמה הישראלי המצוי הוא פתי לשרלטנים (ושרלטניות).

הקלחת המפלגתית נחה על מי מנוחות עד שהוטלה לתוכה אבן כבדה. בית המשפט ביטל את "חוק טל", החוק שקבע את אופן גיוס (או אי גיוס) הציבור החרדי לצבא בשנים האחרונות. הוויכוח הציבורי שהתפתח בעקבות זאת הביא שלל הצעות לפתרון הן מקרב האופוזיציה והן מקרב מפלגות הקואליציה ולתסיסה פוליטית רבה. על-רקע זה הודיע ראש הממשלה על בחירות בזק, לכנסת, תוך 3 חודשים.

ללא קשר לכך נערכו הבחירות המקדימות, הראשונות, למפלגת קדימה וכצפוי הודחה מנהיגת המפלגה לבני ונבחר במקומה יריבה שאול מופז. הסקרים הראו כי אלו היו למעשה בחירות בין עסקני המפלגה וכי הציבור הרחב כלל לא השתתף ב"חגיגה" ואינו מתעניין במפלגה זו ובמנהיגה החדש. מסקר לסקר כוחה ירד והגיע עד לכדי רבע ממספר חבריה בכנסת.

על-רקע השחיקה בכוחה של קדימה והוויכוח הציבורי העירני במיוחד על החוק הראוי לרשת את "חוק טל", החליטו ראש הממשלה וראש האופוזיציה לעשות מעשה והקימו ממשלה רחבת ח"כים שהייתה אמורה לתת מענה ממלכתי לעניין "חוק טל" וליתר הבעיות (מדיניות וכלכליות) העומדות להכרעה קרובה. אך כאשר הסתבר כי המהלך אינו מביא חזרה את הציבור למפלגת קדימה מצא את עצמו מר שאול מופז, המשנה הראשון לראש הממשלה, שוב בתפקיד ראש האופוזיציה, אך מפלגתו כבר ירדה בסקרים ל-5 מנדטים וכנראה לא תעבור את אחוז החסימה בבחירות הקרובות.

מעסיק אותנו ואת העולם

עניין נוסף שזכה לתהודה ציבורית רחבה הוא נושא המסתננים הבלתי חוקיים הפולשים לארצנו, בעיקר מארצות אפריקה דרך גבול מצרים הפרוץ. פעולה נמרצת של הממשלה יצרה חיץ בגבול ישראל-מצרים והקטינה באורח ניכר את כמות המסתננים. פעולה נמרצת אחרת היא החזרתם המהירה של מסתנני דרום-סודן לארצם. ראוי לציון בנושא זה מאבקו הבלתי מתפשר של השר אלי ישי להבטחת אופייה היהודי של מדינת ישראל.

אך, ללא ספק, הנושא המרכזי שהעסיק את הציבור בארץ והפך גם לנושא מרכזי בעולם הוא עניין פיתוח פצצת האטום על-ידי אירן, בצד האיומים הגסים והאלימים כלפי מדינת ישראל וה"הבטחות" החוזרות ונשנות להשמדתה.

הנושא אינו חדש והוא הופך אקטואלי ואמיתי יותר משנה לשנה. השנה הגיע הפיתוח האירני לשלב האחרון שלפני יצור הפצצה ממש. בשנה זו החלו האירנים להקים בונקרים תת-קרקעיים רבי עוצמה שיסתירו ויגנו על השלב האחרון בפיתוח וייצרו מצב של "אל-חזור".

חלק גדול ממדינות העולם מוכנות להשלים עם אירן גרעינית, מדינות אירופה אינן רוצות בכך אך הדרך היחידה שבה הן מוכנות לפעול היא דרך הסנקציות הכלכליות בלבד. מנהיגי ישראל קיוו כי ארה"ב וצבאה יהיו שותפים מלאים לתקיפה צבאית למניעת פיתוח הפצצה, אך בשבועות האחרונים התברר כי הנשיא הנוכחי, אובמה, אינו האיש שייתן פקודת לחימה לצבאו. כנראה לא רק נגד אירן. זה האיש וזה אופיו.

ישראל נותרה בודדה במערכה על הבטחת עתידה, הזמן מתקצר ויש צורך לקבל את ההכרעה הכואבת. מלחמה עכשיו או חיים תחת איום פצצה גרעינית בעתיד!

במשך כל השנה האחרונה התנהל ויכוח ציבורי ער בנושא. הוצעו דרכים ופתרונות שונים, אך מה שמסתמן בסופו של דבר הוא שרוב המשתתפים בויכוח קבעו את עמדתם לפי יחסם הפוליטי לראש הממשלה והרצון לרשת את כסאו.

מה שמאפיין את השנה האחרונה הוא ההתחזקות החדה במעמדו של ראש הממשלה. בכל עניין, בכל בעיה, הציבור פונה ישירות לראש הממשלה תוך דילוג על שריו. מנקודת ראות האיש ברחוב הוא הכול-יכול ולכן אין טעם ועניין לפנות לשר זה או אחר. גם במרחב הבינלאומי מעמדו התחזק, הוא כבר אינו נבהל מנשיא ארה"ב ואינו נעלב מההבלים שאומר נשיא צרפת (לשעבר) למקבילו מאמריקה. נשיא רוסיה החדש-ישן, פוטין, ראה צורך לפגוש את נתניהו מיד בתחילת כהונתו השנייה, הרבה לפני מנהיגים חשובים אחרים. ובימים אלו המתמודדים לנשיאות ארה"ב קשובים קשב רב לכל מילה של ראש הממשלה. לא סתם הכתיר אותו שבועון אמריקני בתואר "קינג בייבי".

לכן אין ספק שראש הממשלה בנימין נתניהו הוא האיש הראוי לתואר "איש השנה שלי".