הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
מאמרים
ראשי  /   אנשים  עיתונות וברנזה 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
מגזר ההיי-טק: קנדה תחילה
08/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
ה-FDA אוסר הפריה מ-3 הורים
08/08/2017   |   יפעת גדות
 
 
 
שני אירועים תקשורתיים בקיץ לח זה
08/08/2017   |   רועי אורן
 
 
 
שלהבת אש באותיות של שלג
08/08/2017   |   יחזקאל חיים
 
 
 
טרור בדרכים
08/08/2017   |   ציפי לידר
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
מכתב לשלום רוזנפלד
שלום רוזנפלד ז"ל (2008-1914). עורך "מעריב" בין השנים 1980-1974 [צילום: לע"מ]

איציק ינאי - ז"ל באופן סופי
יוסי אחימאיר
לפני חודש בדיוק הלך לעולמו איציק ינאי, מי שהיה מופקד בימים עברו על עריכת העמוד הראשון בעיתון מעריב; הלך בשקט, בלי שאיש ידע; בלי שבמותו "עשה כותרת" * מי מבין עורכי וכתבי העיתון דהיום מכיר את השם איציק ינאי? דומני שאפילו השם קרליבך בשבילם הוא רק שם הרחוב בו שוכן בית מעריב
לרשימה המלאה

אני מתגעגע לימים ההם, לימים בבית מעריב שבהם עבדתי, כתבתי, ערכתי, תחת מנהיגותך, הדרכתך ואישיותך, אף כי איני שוכח את התככים שהיו נחלת המערכת גם בשנים ההן, את היריבויות בצמרת, את התחרותיות הפנימית. אלא שאז הכל היה "לשם שמיים", כמו שאומרים, ואם תרצה - לשם מעריב

>
>
▪  ▪  ▪
שלום היקר,

ערב יום הכיפורים ביקרתי אותך. כמובן - זה היה במקום מנוחת העולמים שלך בנחלת-יצחק. מצבה לבנה, רגילה, סמוכה לנתיב המעבר החוצה למלוא אורכו את החלק המזרחי של בית העלמין, לא רחוק מקברו של יאיר, ועליה מוטבע שמך: שלום רוזנפלד.

דקות ספורות קודם לכן השתתפתי בהלוויה של חבר. גדעון גדות ז"ל, שנטמן לא הרחק מקברך. בטרם עת נפטר, תוך כדי בדיקה פולשנית בבית החולים. לשעבר סגן יו"ר הכנסת, לשעבר יו"ר דירקטוריון מפעל הפיס.

כמה חברי-כנסת באו, לדעתך, להשתתף בהלוויה של חבר-הכנסת ה-11 וה-12? ובכן, שלושה בלבד: סילבן שלום, יעקב אדרי ומשה גפני. אף לא חבר-כנסת לשעבר, פרט לכותב מכתב זה. בושה ועצב.

לא באתי להלוויה עקב עברו הפרלמנטרי של גדעון, כי אם הודות לעברו העיתונאי. את דרכי העיתונאית התחלתי, אתה זוכר, ביומון "היום" של גח"ל, שהוקם במקומם של "חרות" ו"הבקר" ושרד עד סוף 1969. כשהתחלתי את עבודתי כעורך לילה ב"היום" - מאחרוני העיתונים המפלגתיים - העיתונאי הראשון שפגשתי במערכת היה גדעון פורמן, לימים גדות. חייכן, מתלוצץ, לוקח הכל בקלות, בעוד אני נפחד, מתוח.

גדעון הרגיע אותי מהרגע הראשון, סייע לי להיכנס לתלם העבודה העיתונאית ב"היום". כעבור שלוש שנים, ואני כבר עיתונאי די מנוסה, קיבלתי טלפון ממך, שלום. כן, כן - טלפון מאחד ממייסדי מעריב ומעמודי התווך של "העיתון הנפוץ ביותר".

יוסי - אמרת לי - ברצוני להציע לך לעבור למעריב. כך אמרת והשארת אותי בהלם. אני הקטן - למעריב? לעיתון הענק הזה, היוקרתי הזה, החשוב ביותר? ומצד שני - לעזוב את "היום", הקטן והאינטימי, שכה התרגלתי לעבוד במסגרתו, לעזוב את חבריי במערכת, ובתוכם גדעון פורמן?

והנה גדעון היה בין אלה ששיכנעו אותי לבסוף: לך למעריב, לך לעיתון הגדול, שם עתידך, מה עוד שעתידו של עיתוננו כלל אינו בטוח.


מילים קדושות
במיוחד אצלך, שלום, ראיתי מקרוב מהו היחס למילה המודפסת. כמה חשבת בחרדת קודש ממש על כל ניסוח, על כל משפט, ביטוי, מילה. כמה תיקנת ושיפצת - וקודם כל את מאמריך שלך - עד שנתת הסכמתך "להוריד לדפוס"

העיתון של העיתונאים שלו

בלב כבד עשיתי את המעבר מ"היום" שבמצודת זאב אל בית מעריב. כעבור כמה חודשים אכן נסגר יומון גח"ל. זה היה בהחלט עיתון לא רע, אבל מה לעשות - תם עידן העיתונות המפלגתית. תנועה תסתדר - כך חשבו מנחם בגין וחבריו לצמרת - גם בלי עיתון משלה, שייצר לא רק חדשות אלא גם חובות עתק. כמוהו כעיתוני שאר המפלגות.

חלק מעיתונאי "היום" מצאו את מקומם במעריב, שבו כבר הייתי בגדר "ותיק", חבר מערכת מזה כמה חודשים, וחלקם בידיעות אחרונות. גדעון פורמן הלך ליחסי ציבור, היה לדובר גח"ל ופעיל פוליטי, צעד בנתיב שהביאו אל הכנסת. ואני - 15 שנה עבדתי במעריב, לצידך שלום, ולצד שאר הגדולים - צ'יק, ז"ק, שניצר, לפיד, אורי דן, ארז, חריף, ביצור, מייזליש, נחמן בן עמי, נחמיה בן-אברהם, הירושלמי, משה דור, משה לרר, שגב, תלמי, ומי לא.

15 שנה שבהן היה מעריב בשיאו, ה-עיתון בעידן העופרת, העיתון של המדינה, העיתון הנפוץ ביותר, ומה שחשוב ביותר - העיתון של העיתונאים שלו, של אלה שעשוהו מדי יום ביומו, אלה שהתרועעו אלה עם אלה מדי יום ביומו ולילה בלילו במסדרונות העיתון, בדסק, במסדרה, בחדרי העורכים והעריכה, ממש כמשפחה אחת. עופרת יצוקה.

מכם, העורכים והמייסדים, למדנו מהו תחקיר, מהי כתיבה מבריקה, כיצד מנסחים כותרת, איך שומרים על איזון והגינות, ואיך מייצרים ומבליטים סקופים. יחד אתכם עברנו כמה שיאים כמו מלחמת יום הכיפורים ותהליך השלום עם מצרים. אלו ימים, אלו כותרות, אלו התרגשויות...

במיוחד אצלך, שלום, ראיתי מקרוב מהו היחס למילה המודפסת. כמה חשבת בחרדת קודש ממש על כל ניסוח, על כל משפט, ביטוי, מילה. כמה תיקנת ושיפצת - וקודם כל את מאמריך שלך - עד שנתת הסכמתך "להוריד לדפוס".

לך, שלום היקר, אני חייב הרבה ממה שאני יודע בתחום התקשורת. אני חייב לך זאת, הן משום שאתה הבאת אותי למעריב, בו עברו עלי שנים יפות ובלתי נשכחות, והן משום שידעת תמיד לאורך שנות עבודתי במעריב, בימיו הגדולים, להדריך אותי ועיתונאים צעירים אחרים במלאכת ההתנסחות, ההתבטאות שבכתב, העריכה וההכתרה. כמובן - בלי כישרון מוקדם, מובנה, לא היה סיכוי לעמיתך הצעיר, ששמת בו מבטחך, להישאר בעבודה העיתונאית.

ימים עצובים למעריב
חזיון עגום [צילום: פלאש 90]

פשוט עצוב
עצוב לראות את עובדי "מעריב" מפגינים ברחוב. עצוב לראות את הבניין כשהוא מוזנח כל כך, כשכרזת "משרדים להשכרה" מתנוססת בחזיתו. עצוב עוד יותר לראות את העיתון עצמו - מצומק ודל

שלום, אני ניצב לבדי לצד קברך הצנוע, כאשר בצידו השני של בית העלמין הזה, מעבר לכביש, קברו של חברך הדגול - אריה דיסנצ'יק ז"ל. אני מביט במצבתך הלבנה, הקרה, וחושב, כמה טוב אולי, שלא אתה ולא צ'יק רואים באלה הימים את מפעל חייכם על סף שינוי דרמטי, שסופו מי ישורנו.

אני רואה מבחוץ את בית מעריב הזנוח, אני רואה את הפגנות העובדים ("משפחת מעריב"), אני קורא את הגילויים על הפקרות הבעלים המתחלפים - אלה שהעבירוהו-מכרוהו מיד ליד, בלי להבין את מהותו של המפעל הזה לחיי המדינה שלנו - ואני רוצה לומר לך: שפר מזלך, שלום, ש"יצאת מן המשחק" בזמן, שאינך יכול לראות חזיון עגום זה במו עיניך.

עזבת, יצאת לגמלאות שנים רבות לפני שהואץ תהליך ההידרדרות. במידה מסוימת נשתכחת כבר בחייך. אתה עצמך סיפרת לי פעם, כי מישהו מבחוץ טילפן יום אחד למעריב וביקש אותך - הוקצה לך חדר קטן, החדר לפנסיונרים ה"זקנים", אי שם בקומה השלישית - ותשובת המרכזנית היתה: "באיזו מחלקה עובד השלום-רוזנפלד הזה?" אולי זה היה איתות ראשון לתחילת הנפילה של העיתון.

אתה, שלום, זכית בינתיים לפרס ישראל לתקשורת, אבל מעריב שלך כבר היה בקצה המדרון, המוביל מטה.

גם אני מחוץ לעיתון מזה 28 שנה. בוודאי זכור לך: שוב קיבלתי הצעה מבחוץ - והפעם מראש ממשלת ישראל החדש, יצחק שמיר, לעבוד לצידו כיועץ פוליטי ויועץ תקשורת, לשנה-שנתיים. ושוב - חברים מבפנים, מן המערכת, הם ש"דחפו" אותי להיענות להצעה המחמיאה.

כשם שהיה קשה לי, מבחינה רגשית לעבור מ"היום" למעריב, כן קשה היה לי לעזוב ב-1984 את מערכת העיתון, את העבודה לצידך, לטובת מערכת השלטון. לבסוף עשיתי את הצעד הזה, שהביאני עם השנים למחוזות מרתקים לא פחות. בתום שמונה שנים לצידו של ראש הממשלה אומנם לא חזרתי מן "החופשה ללא תשלום" אל העיתון, עתה בבעלותו של נמרודי, אבל נפשי נשארה קשורה במעריב ובקולגות שעדיין עבדו שם.

מעולם לא חדלתי מלהתגעגע, מעולם לא ניתקתי קשרים עם רבים מחבריי לעיתון, אך הגעגועים פחתו ודעכו ככל שהעיתון שינה פניו, ככל שרבים מהם הלכו לעולמם, וגם אתה, שלום, בתוכם.

והיום - עצוב לראות את עובדי מעריב מפגינים ברחוב. עצוב לראות את הבניין כשהוא מוזנח כל כך, כשכרזת "משרדים להשכרה" מתנוססת בחזיתו. עצוב עוד יותר לראות את העיתון עצמו - מצומק ודל.

עצוב לחשוב שיקיץ הקץ על המותג הזה ועל העיתון המודפס, הגם שלעולם לא ישוב להיות מה שהיה בימיו הגדולים, הימים שלך, שלום היקר. אכן, אני מתגעגע לימים ההם, לימים בבית מעריב שבהם עבדתי, כתבתי, ערכתי, תחת מנהיגותך, הדרכתך ואישיותך, אף כי איני שוכח את התככים שהיו נחלת המערכת גם בשנים ההן, את היריבויות בצמרת, את התחרותיות הפנימית. אלא שאז הכל היה "לשם שמיים", כמו שאומרים, ואם תרצה - לשם מעריב.

אני ניצב ליד קברך, שלום היקר זכרך לברכה, ומייחל, ולא רק למען הנוסטלגיה, כי מעריב יוסיף להתקיים, ויתקיים בכבוד, וישוב להיות עיתון משפיע, איכותי, דמוקרטי, מקום פרנסה טוב לעובדיו, ובר-תחרות למתחריו. אתה זוכר, שלום - ידיעות אחרונות והארץ. גמר חתימה טובה.

תאריך:  25/09/2012   |   עודכן:  25/09/2012
יוסי אחימאיר

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
מכתב לשלום רוזנפלד
הודעות  [ 16 ] מוצגות  [ 16 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
מיכאל ב
25/09/12 09:24
2
כך משבחים אותם
25/09/12 09:24
 
מוחה כפיים
25/09/12 12:29
3
שלהבת
25/09/12 11:43
4
קורצ'אק
25/09/12 12:44
5
כתב מעריב,בינתיים
25/09/12 14:21
6
פנחס
25/09/12 14:58
 
צ.כהן
26/09/12 08:00
7
נרי ארכיונרי
25/09/12 15:44
8
יוא"ב
25/09/12 16:39
 
יוסי אחימאיר
27/09/12 12:47
9
עזרי
25/09/12 18:12
10
עיתוונאי ותיק
27/09/12 14:19
 
יוסי אחימאיר
28/09/12 12:46
 
עיתונאי ותיק
28/09/12 18:50
 
עזרי
30/09/12 14:14
פורום: מעריב - הקריסה כתוב הודעה

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
כסף זה ש"נתקע" במכונות האוטומטיות מצטבר לסכומים לא מבוטלים (חישבו כמה פעמים נתקע לכם כסף במכונות אלה והכפילו באלפי המכונות הפזורות ברחבי הארץ) הוא אינו שייך, לפחות מבחינה מוסרית ואולי גם מבחינה חוקית, לחברות אלה אלא לציבור ששלשל את הכסף למכונה ולא קיבל מוצר שלא באשמתו.
25/09/2012  |  אלי אלון  |  מאמרים
"וואו, את לא מתארת לעצמך איזה מתנה קיבלתי לחג", סיפר חברי, "שנים ערגתי למתנה הזאת, סוף סוף בערב ראש השנה הזה, קיבלתי אותה". "מה עוד אתה יכול כבר לקבל", הסתקרנתי, "שעון קרטיה עם התמונה של רני רהב, במקום הקוקיה שאבא שלי קיבל מהמפעל"? "חשבי בגדול, אל תבלמי, סעי". בטח מכונית, אבל איזה? החבר המצליח שלי כבר משודרג. "פורשה?" שאלתי, יודעת שלמעט אדם אחד בחברה שלו, אף אחד לא נוסע במכונית ספורט. "תזרמי... אבל אם את כבר יושבת במכונית המהירה הזאת, קחי צפונה, ליערות הכרמל. זהו הגעת! עכשיו סעי עוד קילומטר וחצי מזרחה, ואת שם", התעקש חברי, טייס בעברו, לכוון אותי. עם האוריונטציה המעולה שלו, תמיד תפקד כ-GPS מהלך, אבל הפעם, לא היה לי פאקינג מושג מדוע אני נוסעת בכלל, כשאני לידו כאן. "הגלגלים של הפורשה קצת ירטבו, אבל את תגיעי בסוף...לנחל!".
25/09/2012  |  נורית מץ  |  מאמרים
אהוד אולמרט זוכה בשתי פרשיות והורשע במרמה ובהפרת אמונים בשלישית. אתמול (24.9.12) גזר בית המשפט את דינו ותוך שקלול הנסיבות והטעמים לקולא ולחומרה, גזר על אולמרט עונש קל יחסית. יחסית, גם לדברי בית המשפט.
25/09/2012  |  שי ברק  |  מאמרים
"בערב יום הכיפורים, לפני שגזר דיני ייחרץ לשבט או לחסד, אני פונה אליך בתחינה שתסלח לי על שחשדתי באדם כמוך שהינו צח מכל רבב ונקי מכל חטא, והטלתי בך דופי על-ידי כך שהאשמתי אותך בכתב ובעל-פה שהתעשרת במהלך שירותך הציבורי והפכת למיליונר כבד.
25/09/2012  |  אריה אבנרי  |  מאמרים
לא ראיתי בשלמותו את הסרט המדובר 'תמימות המוסלמים', אבל הקטעים שרצו באינטרנט הספיקו כדי להתרשם שמדובר ביצירה ילדותית, גסה ולא מקצועית, שבגלל רמתה הירודה לא הייתה מגיעה להקרנה בשום מקום רציני, וגם ברשת לא הייתה זוכה לתפוצה ויראלית. אילו לא היו אלפי מפגינים מוסלמים מסתערים על שגרירויות ארצות הברית בכל רחבי העולם הערבי ורוצחים בלוב את שגריר ארה"ב, אף אחד מאיתנו לא היה שומע על הסרט הזה.
24/09/2012  |  אורי אליצור  |  מאמרים



בלוגרים נוספים ברשת 
בנק ישראל: יוקר המחיה המקומי יתאים עצמו לאירופה בטווח הארוך
08/08/2017  |  16:51  |  חגי עמית   |   חגי עמית
אינטל השלימה רכישת השליטה במובילאיי לפי שווי של 15.3 מיליארד דולר
08/08/2017  |  15:47  |  חגי עמית   |   עמרי זרחוביץ' וחגי עמית
גילת עברה לרווח של 2 מיליון דולר והעלתה תחזיות רווח ל-2017
08/08/2017  |  14:15  |  יורם גביזון   |   יורם גביזון

אפרים הלפרין
רפי לאופרט
אהוד פרלסמן
פורומים
אנשים
מעריב - הקריסה
עיתונות וברנזה
כתבות מקודמות
אור לוין
איך נבחר דונלד טראמפ?
עמינח
הגיע הזמן להחליף מזרן
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט