גניבת דעת

"מה דעתך?", שאל אותי אחד המעורבים במשפט הולילנד. "אם אהוד אולמרט ייבחר לראש ממשלה ויגיע למשפט - יוציאו את כולנו מהאולם? האם המאבטחים יתנו לשופט להישאר?". בדיחה לגמרי לא רעה, בהתחשב במסע להרצתו של אולמרט למשרה הפוליטית הבכירה ביותר בישראל - כאילו לא הורשע רק לפני שלושה חודשים בהפרת אמונים, כאילו זיכויו מעבירות נוספות עדיין אינו סופי, כאילו תיק השחיתות החמור ביותר בתולדות המדינה אינו תלוי ועומד נגדו.

כבר עמדנו כאן על המכשול המשפטי שבפני אולמרט, בדמות בג"ץ פנחסי. שם קבעו חמישה שופטים של בית המשפט העליון, כי מי שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות שיש עימן קלון - אינו יכול לכהן כסגן שר. והקל-וחומר מתבקש: ודאי שאין הוא יכול לכהן כשר, ועל אחת כמה וכמה שאינו יכול לכהן כראש ממשלה.

אז מדוע מפמפמים לנו כבר יומיים שאו-טו-טו אולמרט יחליט האם להתמודד? ומדוע מספרים לנו שבמערכת הפוליטית יש הרועדים מפחד מפני אפשרות כזו? ומדוע טוענים באוזנינו שיש לאולמרט חוות דעת משפטית המכשירה את התמודדותו?

מתחילים להאמין בבלוף

התשובה הראשונה לשאלה זו היא, שיש כאן ניסיון מכוון להוליך שולל את הציבור, שאינו בקיא בדקויות החוק והפסיקה. כלל ידוע בתעמולה הוא, שאם חוזרים על שקר מספיק פעמים - יימצאו לא מעט אנשים שיאמינו בו; ואם חוזרים עליו עוד יותר פעמים - אפילו מי שמספר אותו מתחיל להאמין בו. דומה שלפחות חלק מהדוברים בנושא ריצתו של אולמרט כבר קרובים לשלב השני.

התשובה השנייה היא, שזהו חלק מקמפיין מתוזמר ומתוכנן, שהיעד שלו איננו הכנסת אלא משרד המשפטים. שם צריכים להכריע בתוך חודש האם לערער על זיכויו של אולמרט בפרשות טלנסקי וראשונטורס, ואם אולמרט נראה כמי שחוזר למרכז הזירה הפוליטית - ההכרעה קשה עוד יותר. כבר אפשר לשמוע את דובריו של אולמרט אומרים: "אחרי שהפרקליטות הדיחה ראש ממשלה מכהן על סמך עדויות הזויות, היא ממשיכה לרדוף אותו ומונעת מהציבור את הזכות לבחור בו".

התשובה השלישית, הקשורה לתשובה השנייה, מכוונת את הדיבורים הללו לעברו של השופט דוד רוזן, הדן בתיק הולילנד. נכון שאולמרט כלל אינו נוכח באולם, אך כולם יודעים היטב שהוא הנאשם המרכזי. דבר אחד הוא לעסוק בראש ממשלה לשעבר, ודבר אחר לגמרי הוא לחרוץ את דינו של ראש ממשלה בפוטנציה.

טענה להטעיית הציבור

חשוב לומר, כי נכון לעכשיו - אין כל מניעה שאולמרט יתמודד לכנסת. חוק יסוד הכנסת קובע, שרק מי שנדון לפחות לשלושה חודשי מאסר בפועל וטרם חלפו שבע שנים מיום סיום ריצוי עונשו, אינו יכול להתמודד - אלא אם כן יקבע יו"ר ועדת הבחירות המרכזית שבמעשיו לא היה קלון. כלומר: שאלת הקלון נכנסת לתמונה רק אם יש מאסר בפועל (כולל עבודות שירות) של למעלה משלושה חודשים ותקופת הצינון טרם עברה. מאחר שאולמרט נדון רק למאסר על תנאי, אין לו בעיה להתמודד (כל עוד אין הכרעה בערעור, אם יוגש כזה, וזו כמובן לא תהיה לפני הבחירות).

התמונה תהיה שונה אם מפלגה כלשהי תציג את אולמרט כמועמדה לראשות הממשלה, ולזה הרי מכוונים המקורבים למיניהם. כאן תיכנס לתמונה ועדת הבחירות המרכזית, אשר תתבקש לפסול מועמדות זו בנימוק של הטעיית הציבור. ועדות הבחירות דנו בעבר, כדבר שבשגרה, בטענות להטעיות בקמפיינים - וכגוף פוליטי ודאי יימצא בה מישהו (דוגמת ציפי חוטובלי שכבר דרשה לדון בנושא אולמרט) שיעלה לדיון גם את הטענה הזאת: הרי לפי בג"ץ פנחסי אולמרט לא יכול להיות אפילו סגן שר, וכיצד זה אומרים לציבור שהוא יכול להיות ראש ממשלה?

אם אכן כך יהיה, בכלל לא משנה מה תחליט הוועדה - הכדור יגיע מיד למגרשו של בג"ץ. בין אם ההחלטה תהיה שמדובר בהטעיה, בין אם ההחלטה תהיה שאין זו הטעיה, ובין אם ההחלטה תהיה שהעניין מסור לציבור - בג"ץ יתבקש לפסול אותה. כאן למעשה יצטרכו השופטים להכריע, האם הם משנים את הלכת פנחסי או מותירים אותה על-כנה. האם אותה הלכה חלה רק על מי שכבר נבחר בלא שהציבור ידע על מעלליו, ויש לאפשר לציבור לבחור גם מי שמיוחסת לו קופת שרצים; או שיש למנוע מראש מצב בו אדם כזה יתמנה לתפקיד ברשות המבצעת.

יציג את עצמו כקורבן

קרוב לוודאי שבג"ץ לא יכשיר מצב שכזה, ודאי לנוכח העבירות בהן מואשם אולמרט בפרשת הולילנד - קבלת שוחד של קרוב ל-2.5 מיליון שקל. שלא לדבר על מצב בו גם יוגש ערעור על זיכויו מפרשת טלנסקי ו/או מפרשת ראשונטורס ו/או על קולת עונשו. מצב בו אדם המואשם בעבירות שחיתות מן החמורות ביותר שבספר החוקים יכול להתמודד לראשות הממשלה - אינו סביר בעליל וחותר תחת יסודות אמון הציבור במערכת השלטון. ספק רב אם אולמרט ירצה לספוג מכה בדמות פסיקה כזו של בג"ץ.

לכן, מבחינה מעשית, נראה שבפני אולמרט עומדות שתי אפשרות. האחת: להתייצב במקום השני ברשימה כלשהי, ולהכריז מראש שאינו מועמד לתפקיד ממשלתי כלשהו כל עוד אין לו זיכוי מוחלט בכל התיקים נגדו. לא בטוח שבשביל זה הוא יחזור לפוליטיקה. השנייה: לעשות הרבה רעש וצלצולים, ליצור הרבה מהומה, ולבסוף לוותר על כל העסק - אולי תוך שהוא שוב מציג את עצמו כקורבן לרדיפת הפרקליטות. איכשהו נדמה, שהאפשרות השנייה היא הסבירה יותר.