שלושת החודשים הבאים יהיה רווים בפרשנויות, סקרים, מודעות, הופעות טלוויזיוניות ורדיופוניות, כמובן לטובת המדינה!
תקופת הבחירות טובה מאוד עבור ספקולנטים כאלה ואחרים. אם אפשר להרוויח מבחירות, אז למה לא. הבעיה היא כאשר ההתערבות הישירה בבחירות היא מצדם של כלי תקשורת המתיימרים להיות אובייקטיביים. נכון, יאמרו חכמים שאין אובייקטיביות ואין אמת אחת. אם נקבל הנחת יסוד זו, דווקא משום כך מן הראוי שהעיתונאים יימנעו ממעורבות, רגשית או מקצועית, במהלך תקופת הבחירות. אלא שהפיתוי כה גדול עד כדי שבכל כלי התקשורת לא המתינו ולו 24 שעות מאז הכרזתו של ראש הממשלה על הקדמת הבחירות, והשד התקשורתי יצא מן הבקבוק.
מהלך מגעיל הנה לכם כמה דוגמאות. כל ערוצי הטלוויזיה, תחנות הרדיו ואתרי האינטרנט מדווחים בהרחבה על יוזמתה של הח"כית חוטובלי (ליכוד), בשם כל אנשי מפלגתה. הנה כותרת אקראית המדווחת על מעשיה של הח"כית החרוצה: "ח"כ
ציפי חוטובלי (הליכוד) פנתה אל ועדת הבחירות המרכזית בבקשה שתקבע כי יש קלון בהרשעת ראש הממשלה לשעבר
אהוד אולמרט בהפרת אמונים". על ועדת הבחירות המרכזית לשמש כשומר סף, שמגן על המערכת הפוליטית מפני השחתה וסיאוב".
הרי אין לדרישה זו ולא כלום עם החוק ולא סמכות ועדת הבחירות המרכזית. הח"כית שהיא גם משפטנית אמורה הייתה לדעת את פסק דין
ירדור שהיה מהפכני בעיקרו: יש לפעול לפסילת מועמדותו של אדם או רשימה לכנסת רק אם הוכח שהם פועלים נגד היותה של ישראל מדינה דמוקרטית. בשולי פסק הדין נקבע על-ידי השופט חיים כהן, שרבים מבין הקוראים של אתר זה אוהבים לצטטו, שאסור לפגוע בזכותו של אדם במקום שאין בו חוק. קל וחומר כאשר בית משפט לא פסל אדם מלרוץ לבחירות. הח"כית חוטובלי מנסה לעורר דעת קהל שלילית נגד אולמרט ולערב את כבוד השופט העליון
אליקים רובינשטיין בהיותו גם יו"ר ועדת הבחירות המרכזית. עד כמה שידוע לנו מר אולמרט איננו שולל את היותה של ישראל דמוקרטית וגם לא הוכרז כבוגד. שנית, יודעת היטב הח"כית חוטובלי שכל החלטה של ועדת הבחירות המרכזית נתונה לביקורת בג"ץ. מאוד יתכן שקריאתה של חוטובלי נועדה להוביל את אולמרט לבג"ץ בתקווה שיהפוך את החלטת המחוזי לא להטיל עליו קלון או מאסר בפועל. בשני המקרים המהלך מגעיל.
חקיקה פופוליסטית באחד מאתרי האינטרנט הנחשבים (תלוי בעיני מי) כותרת המשנה של הידיעה על הקדמת הבחירות מתחילה במשפט הבא: "כדי למנוע חקיקה פופוליסטית של ערב בחירות, הכנסת צפויה להתפזר מהר". החותם על הטור ודאי משוכנע שדברי ראש הממשלה באשר ל"טובת המדינה" ומניעת חקיקה פופוליסטית הם דברי אלוהים חיים. שנית, סביר להניח שכותב הידיעה יוצא מתוך נקודת הנחה שראש הממשלה ומפלגתו כלל אינם פוזלים אל עבר הבוחר הישראלי.
אז נאמר כאן בצורה ברורה: רוב מוחלט של חקיקה היא פופוליסטית. הכל תלוי מי המרוויח ומי המפסיד. בנבחרים אינם פועלים בחלל ריק. אמרו כבר חכמים שכל מערכת בחירות מתחילה מיד לאחר מערכת הבחירות הקודמת. גם הפעם לא יהיה שום שינוי מהותי. ברור, אם כן, לאיזה צד נוטה כותב הידיעה, גם אם הוא אינו עושה זאת בצורה מודעת.
התערבות גסה במערכת הבחירות בעיתון אחר, "אובייקטיבי" למדי, כותב בעל טור נחשב מאוד: "זה מה שצריך, ובלי עבריינים בבקשה". הסיפא של הכותרת מבשרת היטב את מה שכתוב בגוף המאמר. הכוונה היא מניעת השתתפותו בבחירות של מר אולמרט. לגיטימי לא להצביע לאדם זה או אחר. לגיטימי לחשוב שמאן דהוא עבריין מועד. בלתי לגיטימי לקרוא לאנשים לא להצביע למועמד זה או אחר שאף בית משפט לא אסר עליו לרוץ לבחירות. זו התערבות גסה במערכת הבחירות. אגב, אם בעבריינים עסקינן, נשאלת השאלה האם עבריינים שריצו את עונשם כן ראויים להשתתף בבחירות כל אימת שעברם הוכתם בכתם בולט למדי. הקביעה בחוק של מניעת השתתפות בבחירות במשך שבע שנים היא קביעה סתמית. רבים הסבורים שעבריין מורשע ושישב אפילו בכלא, מן הראוי שלא יישב בבית הנבחרים ולא בממשלה. אם נחזור לרגע לכתוב במאמר, מניעיו ברורים מאוד.
בעיתון מכובד אחר, מאמר דעה קובע שהמשחק עדיין לא הוכרע. כותב המאמר מאמין שהתארגנות טובה ויצירת מרכז-שמאל על-ידי חיבור בין לבני- יחימוביץ ואולי לפיד, ימנעו את בחירתו של מר נתניהו לראשות הממשלה. הספקולציה הזו אינה נקייה מכוונות פוליטיות ברורות. מדוע עיתונאי מכובד מלכלך את ידיו בסחי הפוליטיקה הקטנה? עיתון מכובד אחר מעטר את כותרתו הראשית בקביעה האולטימטיבית: "הסיוט של ראש הממשלה - השמאל-מרכז מתאחד". אין לדעת מעין שואב הכותב את ידיעתו מהם סיוטיו של ראש הממשלה, אך ברור שעצם המילה סיוט נוטה למסור מסר ברור: יש תקווה למנוע את בחירתו של נתניהו. האם זו לא התערבות? לנו כך זה נראה.
באתר תקשורתי אחר (למען הגילוי הנאות יאמר שגם אני כותב בו מאמרי דעות) הנחרצות מוחלטת. וכך כותב בעל הטור באותו אתר: "אהוד על מוזס". ובכותרת המשנה: "קבוצת מוזס מריצה את אולמרט לראשות הממשלה, תוך התעלמות מוחלטת לא רק מכל היגיינה ציבורית מינימלית, אלא גם מכך שמבחינה משפטית - הוא אינו יכול להיות אפילו סגן שר, כל עוד משפט
הולילנד נמשך ופסק הדין בפרשות טלנסקי וראשונטורס אינו חלוט". האם זו לא התערבות ממשית במסע הבחירות, בוטה מאוד ונוטה לכיוון מאוד מסוים? ברור שכן.
הדוגמאות רבות מספור אך נסתפק באלה שלעיל. על העיתונאים חלה החובה המוסרית והאתית לסקר את מהלך הבחירות. זהו תפקידם. אסור להם ליטול חלק בהן.
איני בעד, אבל יודע שזה יגיע, ורק באשמת בנימין נתניהו ואיתמר בן-גביר
