להשתלט, לעצור או להטביע - זאת השאלה

אחרי הפיאסקו של ההשתלטות על ספינת המחבלים "מאווי מרמרה" ישראל מתמודדת עם מטרדים תקופתיים בדמות כלי שיט קטנים בד"כ שנוסעיהם נחושים לממש את ייעודם – "פריצת המצור על עזה".
במשחק הגרוטסקי הזה ברור לכולם שהמצור הוא בדיה,המחסור הוא פיקציה כשהמטרה הברורה של הגורמים היוזמים היא להכפיש את ישראל באמצעות פרובוקציה שתעורר הד תקשורתי.

מול המציאות הזאת צריכה ישראל למצוא דרך פעולה אפקטיבית שתנטרל את המטרד הזה. דרך פעולה נבחרת חייבת להתחשב במכלול של היבטים והעיקריים שבהם הם החוק הבינלאומי,דעת הקהל העולמית וביטחונם האישי של המוציאים לפועל את התוכנית המבצעית.

האפקטיביות של דרך הפעולה הנבחרת

דרך הפעולה שבחרה ישראל מושתתת על השתלטות פיזית,הבאת כלי השיט לנמל ישראלי,טיפול משטרתי ומשפטי בנוסעים בעלי אזרחות ישראלית וגירושם של הנוסעים בעלי נתינות זרה מהארץ והשאלה שיש לעסוק בה אם אכן הדרך הזאת מובילה לתוצאה הרצויה והאופטימאלית שאותה יש להגדיר על בסיס שלושה עקרונות:

• מזעור החדרת אמל"ח וגורמי טרור לעזה

• הרתעת פרובוקאטורים

• ריכוך דעת הקהל העולמית בהקשר לפעולות של אכיפת הסגר.

נראה כי דרך הפעולה הנבחרת הנ"ל אינה מביא לתוצאה הרצויה. הדרג המבצע נחשף לסיכונים, נאלץ להפעיל כוח מעבר למתוכנן כתוצאה מכך זוכים הפרובוקאטורים בהד תקשורתי חיובי שמציג אותם כגיבורים וכקורבן של אלימות לא פרופורציונאלית ובסכומו של דבר גם המעצר וההליך השיפוטי הופך לבומרנג תקשורתי במצחה של ישראל. דפ"נ זה מצליח לכאורה למזער את סיכוני העיקרון הראשון(יש לזכור כי הנתיבים היבשתיים מאפשרים את ההחדרה וההסלקה בהיקף ניכר) אך נכשל בשני העקרונות האחרים – הרתעה ותדמית.

ההיבט המשפטי

כדי לבחור את דרך הפעולה האפשרית הרצויה יש לבחון בתחילה את הסטאטוס המשפטי בהתאם ללשון החוק הבינלאומי. אמנת סן רמו שמהווה מקבץ של חוקים העוסקים בלוחמה ימית קובעת שמותר להטיל סגר ימי ולעצור "גם אוניות ניטרליות" הנושאות מיטען שמפר את ההסגר. האיסורים שמוגדרים בחוק עוסקים במטרות של הסגר. במידה ומטרת הסגר להרעיב אוכלוסיה אזרחית הוא אסור וכך גם מודגש העניין המידתי,קרי, אם פגיעת הסגר באזרחים מופרזת ביחס למטרה הצבאית.

מטרתו של הסגר היא למזער את החדרת האמל"ח, החומרים ליצורו ופעילי טרור לעזה לפיכך המטרה לגיטימית והסגר חוקי. מאחר שישראל מאפשרת מעבר מבוקר של סחורות ומזון לעזה והסגר לא יצר רעב או מחסור מהותי של מזון ודברי מחייה אחרים וגם לא פגע באוכלוסיה באופן לא מידתי – אין כל עילה חוקית לביטול הסגר.
מהנ"ל עולה כי יש לגיטימציה חוקית לסגר,כך שנותר לטפל בהיבט התקשורתי והתדמיתי.

הנחת המוצא הינה שככל שעמדת ישראל תהיה נחושה ובהירה יותר לגבי המניעים לסגר והמטריה החוקית, וככל שפעולת הסיכול תהיה מהירה יותר כך תפחת החשיפה התקשורתית ותתמתן הביקורת הבינלאומית.

חלופות אופרטיביות

אם כך מהן החלופות ואדון בשתיים מהן:

הטבעה

עד כמה שדרך פעולה זאת נראית לא סימפטית השפעותיה לטווח הארוך עדיפות על ההתמזמזות(במחילה) הזאת שמתקיימת בין כוחות הביטחון לפרובוקאטורים. להטבעה יש להקדים אזהרה והבהרה כי במידה וכלי השיט ימשיך בנתיב שיוגדר כאסור - יוטבע ורק במקרה של התעלמות מאזהרה כזאת היא תמומש. למזועזעים,לתוהים ולתמהים יש להבהיר כי מהלך כזה הינו חוקי למהדרין על-פי החוק הבינלאומי.שיעמידו אותנו במבחן.(הצרפתים למשל לא היססו להפעילה מול הגרינפיס שחדרו לאתר ימי גרעיני).

דרך פעולה זו תוסיף לתוצאה גם את אלמנט ההרתעה החסר בדפ"נ הקיים.

פגיעה בכושר השיט בלב ים

עסקתי בסוגיה זו במאמרי "עיקרי דוח איילנד – הערות מתבקשות" מחודש יולי 2010. הוועדה לחקר הכשלים בפעולת ההשתלטות על ה"מאווי מרמרה" מצאה כי קיימת בנמצא יכולת כזאת ו"ניתן לרוכשה תוך שנתיים". אני עומד מאחורי הדברים שרשמתי אז במאמר הנ"ל: "האם ייתכן שאין פתרון טכני? לחלוטין לא. מדינה שיודעת לפתח אמצעים נשלטים ומדויקים שמסוגלים לפגוע בדיוק של סנטימטרים בכל מטרה באוויר, ביבשה ובים, יכולה גם לפתח איזה צינור שנורה למדחף של ספינה ומפרק אותו מבלי לגרום לה לטבוע. יש לתת לצבא קרדיט על מסוגלות פיתוח כזאת."

אם נבחן דפ"א זו מול האלטרנטיבות,אני משוכנע שתמצא כיעילה ביותר לטווח הקצר והארוך. כלי השיט ייבלם וייעצר בלב ים (את הסוגיה אם בטווח המים הטריטוריאליים או מחוצה להם אני מותיר לפרקליטות הצבאית), קורבנות בנפש ייחסכו מהצדדים המעורבים, מקבץ הצדיקים המשייטים יהפכו למייצג פתטי,מן הסתם ישלחו אליהם ארמדות חילוץ מצבא הישע,כך גם תיחסך כל ההשקעה בהפעלת הכוח,גרירה ,הטיפול וההליכים בנמל והעיקר ייחסך כל הקרקס התקשורתי של ההתרסה המרושעת בתחום מדינתנו.

לסיכום - ובכל הענווה המתבקשת אני בדעה כי אותם העקרונות שקבע סון ד'זה,האסטרטג הסיני לפני 2,500 שנה ובהם העיקרון ש"יש להעדיף את הגמישות על העקשנות" אמורים לשמש כנר לרגליהם של מקבלי ההחלטות גם בימנו. אסור שקונספציית ההשתלטות תיהפך לקיבעון בגלל שיש מסגרת שיודעת לעשות את זה.עדיף להתאים אמצעים למטרה מאשר ההפך.