מילה ועלילה

עלילת דם

מן התקשורת: לפני כחדשיים פסק בית משפט בגרמניה כי עריכת ברית מילה היא "פגיעה גופנית התערבות חמורה ובלתי הפיכה בשלמות הגוף האנושי", ויש לאוסרה כ'פשע'. סערת 'ההתעללות היהודית והמוסלמית בילדים' שוטפת את מערב אירופה הנאורה, ואף חצתה את האוקיינוס לארה"ב. הפולמוס שכך מעט בעקבות 'פשרה' לפיה רופאים יבצעו את אקט הניתוח, ולא מוהלים רבניים.

יפה ירה הרב הראשי י"מ לאו חץ מושחז כלפי ההומאניות הגרמנית המפורסמת כמי שאיננה סובלת דם, כפי שמקופל ומתועד בדפי השואה וזוועותיה... אני משום מה חש בפסיקה גרמנית זו חבירה לגזירות אנטיוכוס, אדריאנוס וסטאלין. או כלך לך לדרך זו; לפנינו עלילת דם מודרנית, מטעם 'כנסיית זכויות האדם' כנגד הדת היהודית (והמוסלמית) המיושנת.

לקח אי-כפייה

אצלנו, בישראל, מרבים להשתמש בברית המילה (ובמזוזה!) כדוגמה למצווה דתית המקובלת על כולם דוקא בשל העדר הכפייה והחקיקה. אני מסכים בהחלט לטיעון זה, ובעיקר למסקנה העולה ממנו כי יש ערכים או אורחות חיים שמוטב להימנע מלהניפם כסממנים ל'צביון היהודי' של החברה הישראלית. דגל מונף מושך אש. אחד המפגיזים הוא עיתון 'הארץ' אשר מייצר מדי פעם, כצפוי, כתבות וידיעות בדבר התרבות נמנעי ברית מילה בישראל, שאינם רוצים "לפגוע בחסרי ישע". בדרך זו התקשורת הנאורה מעודדת את התופעה. כנראה ששנאת דת משה גוברת אפילו על המוסכמות הרפואיות המתקדמות ביותר לפיהן יש לברית המילה בונוס רפואי משמעותי מאד כנגד מחלות מסויימות. לא לחינם מדווחת 'ויקיפדיה' על עובדה מפתיעה לפיה 30% מזכרי העולם נימולים. (ובסוגריים אסביר פליאתי; המוסלמים עדין אינם שליש מן העולם. האם מישהו יודע על מנהג מילת זכרים הנפוץ באוכלוסיית המזרח, סין ואגפיה? אתמהה)

פולמוס נגדי

ומן העבר השני, בקרב רבנים ומוהלים, מתחוללת סערה שניתן להגדירה כמהופכת. הכוונה לסוגית 'מציצת הדם' בפה או ב'שפופרת'. מילה הלכתית מבוצעת בשלושה שלבים הכרחיים; כריתה, פריעה ומציצה. מציצת הדם מוסברת בחז"ל כאקט רפואי, כנראה אנטי-זיהומי: "האי אומנא (=מוהל אומן) דלא מייץ סכנה היא ועברינן ליה (=מפטרים אותו)" (שבת קלג,ב). מזה כמה דורות, מאז ימי הסטריליזציה, היו שטענו כי אדרבה, דוקא המציצה בפה עלולה לגרום למחלות (הרפס, למשל). לימים המציאו דרך ביניים של שאיבת דם בפה, אך שלא במגע ישיר עם הנימול אלא באמצעות שפופרת וחציצת גזה או צמר-גפן. בדורנו, עם התפשטות נגיף האיידס המקושר במיוחד לדם, החשש הרפואי גבר שבעתיים - הן לשלומו של התינוק והן לשלומו של ה...מוהל.

בספרות הרבנית העכשווית גוברת המגמה להתיר, ובעצם לחייב, 'מציצה בשפופרת'. ראו למשל בכרך האחרון של 'תחומין' (לב, עמ' 110) מאמרו-סקירתו של המוהל הרב יונתן רזיאל. מאידך, אני חש כי הולכת ונוצרת מגמת 'כאילו מהדרין' שלא להיכנע למדע הרפואה ולהמשיך במסורת אבותינו - ישירות בפה! ויהי מה! יש המגייסים לטובת המציצה בפה את רזי תורת הקבלה הנעלמה ממני. בער אני ולא אדע, אך ממאן אני להאמין שמציצה בפה באמצעות שפופרת מאבדת את סגולתה הקבלית, רק בשל חציצה בין פי המוהל לדם המילה; אם קבלה היא נקבל, ואם לדין - יש תשובה.

קורא אני איפוא לאמץ את צו הרופאים בעלי תורה, ואת פסיקת הרבנים בעלי חכמה, שלא לבצע מציצה ישירה בפה ו"חמירא סכנתא מאיסורא". ושמא, שמא, מוצצי-הפה הם הנותנים חרב ביד הנלחמים במילה ההלכתית. פסק הדין ה'גרמני', וכתבות עיתון 'הארץ' (שכרבע ממניותיו מוחזקות בידי מו"ל גרמני!) - הן אולי איתותים משמים כנגד ההחמרות המסכנות.

די לישמעאל הנימול

ואם באנו לדאוג מדברי המקובלים, אותי מדאיגים יותר דברי הזוהר הקדוש (וארא לב,א, בתרגום): "אבוי על ישמעאל שנולד ונימול. מה עשה הקב"ה? נתן להם חלק בארץ הקודש לשלוט בה כשהיא ריקה מכל. והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם עד שתשלם זכותם". והוסיף בעל השל"ה בפרשתנו: "בזכות המילה זכה ישמעאל עתה לארץ ישראל. ומאחר שאין לו פריעה היא בחורבנה ואינה בנויה".

ונוסיף תפילה מלבנו; רבש"ע, נתת לישמעאל אחיזה בארץ ישראל בחורבנה, "כשהיא ריקה". עתה, משבני יעקב בנו את הארץ הנשמה, התנחלו בה וקוממו חורבותיה, ואילו בני ישמעאל מחריבים אותה ושואפים להכחידה מעל פני האדמה - תמה ונשלמה זכותם! תובעים אנו בלעדיות על זכות המילה, כפי שכתבת בתורתך (צוטט בראש המדור): "והיה לאות ברית ביני וביניכם". רק אנחנו! רבונו של עולם!