פרשת השבוע - לך לך

אֱמוּנָתוֹ צֵדָתוֹ
לֹא בִּכְדִּי בָּחַר אֱלֹהִים בְאַבְרָהָם
כִּי כֹּל רוֹאֵהוּ הָיָה נִפְעַם וְנִדְהַם
כִּי גָדַל בְּקֶרֶב יוֹצְרֵי אֱלִילֵי שַׁוְא
וְאַף עַל פִּי כֵן הֲדָפָם וְאֱמוּנָתוֹ שָׁלַף

וּבִשְׂדֵה קוֹצִים מִדַּרְדָר צָמַח פֶּרַח
בֵּין פְּסָלִים גָּדַל שֶׁיָצַר אָבִיו תֶּרַח
גָּדַל וְצָמַח וְאַף גִּלָּה הָאֵל אֵי שָׁם
וּפָסַק אֵין אֱלֹהִים זֻלַּת ה' בָּעוֹלָם

הָלַך לוֹ אַרְצָה כְּנַעַן עִם שָׂרַי אִשְׁתּוֹ
וּמְעֶבֶר לַנָּהָר הִשְׁאִיר אָב וּפָּמַלְיָתוֹ
גַּם לוֹט בֶּן אָחִיו הוֹלִיך אוֹתוֹ אִתּוֹ
כְּשֶׁרַק אֱמוּנָתוֹ צֵדָתוֹ בְּאַמְתַחְתּוֹ
ַאְׁשֵרי הָעָם שֶׁזֶּה אָבִיו מוֹלִידוֹ


מהות גילוי האלהים של אברם

חלק ניכר מעמי תבל נטשו את האלילות וקבלו עליהם את האמונה באלהי עליון כאחד ויחיד , שאין לו ראשית ואין לו אחרית. אך עדיין חלק ניכר מעמי תבל מוסיפים לקדש ולעבוד, דמויות אנושיות, או דמויות של חיות כאלילם. בגלל המוזר והמשונה שבדבר בתקופתנו המודרנית, הם מסבירים , כי למעשה הפסל שאליו סוגדים ועובדים אותו כאליל, הי הבעבר נפש חיה ולאחר שמת , מוסיפים להאמין בדמות הזאת על-ידי העמדת פסלה לצורך הפולחן. כמובן שיש אתיאיסטים - אפיקורסים שאינם מאמינים בבורא עולם , ואינם מקבלים את אמונת האל האחר והיחיד של העמים שקבלו עליהם את אמונתו של אברהם אבינו, ומצד שני אינם מקבלים את התאוריה של עובדי הפסלים והדמויות המאובנות . פרשת לך לך מתרכזת בקבלת האמונה המבוססת על אלהי עליון , בלתי נראה ובלתי נודע, ואיננו מוחשי שמקיים את עולמינו או העולמות הקימים ביקום. אולם העמים שקבלו עליהם את האמונה של אברהם אבינו, בכתבי הקודש שלהם, מדמים את אלהים לאדם , והרי רק בפרשת בראשית קראנו כי האלהים נועץ עם המלאכים סביבו בעת מלאכת הבריאה ואמר : נעשה אדם בצלמנו בדמותנו .(א/כו) על כן אנו אומרים בדמויים אלה : ביד חזקה ובזרוע נטויה ועוד וירא אלהים את האור כי טוב וכו'.. (א/ג) בכך כל אחד מדנה לו את אלהיו לדמות אנוש , שיש לה יד חזקה וזרוע נטויה ועינים לראות , היושב על כס המשפט וכותב ,וחותם את האדם לזכות או לחובה. מהות האלהות: בעין האלהים לא נראה, אבל בשכל נודע. כך נהגו חכמי ארם צובא לאמר בערבית עממית: אל רב פי אל עין מה אנשאף, ולאכן פי אל עקל אנערף (الرب قي العين ما اانشاف ولكن في العقل انعرف ) כלומר כל שעל המאמין לדמות את האלהים כדמות אדם רם ונעלה מכל דמות אחרת.

האמונה באל אחד והעמים

נשוב אל העמים שקבלו עליהם את האמונה באל אחד (ה"מונותיאסטים") האמונה שאברם אבינו היה מולידה. מדובר בנצרות, שהמירה את האחד בשילוש "הקדוש" (הידוע בביטוי האב , הבן ורוח הקודש), הנצרות טוענת כי שלושת אלה הם אחד מאוחדים באחד בישו. וחזרו אל הפסלים וההדמיות הפיזיות כדי לתת תחושה של ממשית לאלהים , ונתנו לכך ביטוי בכתביהםם המקדושים להם . אחריהם מופיע האיסלאם שלקח לעצמו את האלהים ושלל אותו מבעלי אמונה מונוטיאיסתית אחרים כמו הנוצרות וכן העבריות שקדמו להם. כאשר נשאל חכם מוסלמי כי האיסלאם נולד וניזון מאותו מקום של העבריות , אז אין ניתן לשלול עד כדי שנאה בוערת את העברים וגם את הנוצרים ששניהם מאמין באותו אלהים שמאמין בו נביאם מוחמד. מה השוני שיש באלללא של האיסלאם לעומת אלהים של העבריים , תשובתו תהא אחת שהאלוהים שבו מאמין העברי, איננו האלהים שמוחמד אימץ אותו לאלהיו. אותו יחס נותן המוסלמי לנוצרי, כאן במדה לא מעטה יש יסוד לשוני שיש בין האלהים של העברים והמוסלמים לבין אלהי הנוצרים, שהוא בשר ודם שמת ככל האדם . ביחוד החזרה של הנצרות אל האלילות , הם יצרו ישו מעונה בצורת פסל מאבן או בציור ואת אמו מרים אף היא בצורת פסל . אולם ככל שאנחנו מתיחסים לאלהי אברם , מדובר בדמות בלתי נראית ולא מוחשית.

אנו קוראים בפרשת השבוע על אברם ועל השליחות שהטיל עליו אלהים: ללכת אל ארץ כנען ולרשת אותה לו ולזרעו אחריו, הדבר קבל ביטוי בפסק הפותח את הפרשה: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול. (יב א). . העברים אומרים : אברהם אבינו, אך גם המוסלמים רואים באברהם אביהם ואותו דבר הנוצרים, כי הרי אברהם הוליד את ישמעאל המסמל את האיסלאם, ויצחק הנו הוליד את עשו המסמל את הנצרות.

ישראל וארץ ישראל

אם נשוב לראשיתו של ספר בראשית , נמצא כי האות הראשונה א' נדחקה הצידה והחלה התורה באות ב' : בראשית ברא וגו'.... רבי יצחק אחד מחכמינו ז"ל הִקְשָׁה ואמר: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" (שמות יב/ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל מפי משה בשעת יציאת מצרים ומה טעם פתח ב"בראשית"? משום "כח מעשיו הגיד לעמו , לתת להם נחלת גוים" (תהלים קי"א. ו) כי התורה נקראת "ראשית דרכו" (משלי ח/כב) וישראל נקראו: "ראשית תבואתה" (יריהו ב/ג) מכאן צריך לאמר: לא נכתב בראשית ברא, אלא כדי להביא את ראשית התהוותו של ישראל ולאו דוקא ענין מעשה הבריאה, כי הרי השמים והארץ כבר נבראו על-ידי בורא העולם מעדן עדנים שלא ניתן לתחמם למועד וזמן. איך ניתן ליחס אותנו ורש"י מוסיף : שאם יאמרו אמות העולם לישראל , לסטים (שודדים) אתם שכבשתם ארצות שבעת הקויים החתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפרזי והחוי והיבושי הם ישראל) אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא , הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה (לקח אותה ) מהם ונתנה לנו. למעשה חידוש האנושות אחרי המבול התחילה נבני נח שם, חם ויפת . שֵׁם אבי עמי המזרח , ואילו יפת מזוהה עם עמי המערב הכוללים של העמים שמחוץ ליבשת אפריקה. ואילו חם הוא אבי כנען (נח ט/יח) שהארץ נקראה על שמו, כבר בשלב זה התורה גוזרת גורלו של כנען. . . כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. (נח ט/כו) יתכן שבגינו קמה העבדות שנמשכה אלפי שנים. לפי חלוקה זו ישראל הם צאצאי שֵׁם שמסמל את הרוח והַקְּדֻשָּה, וישראל כבני שם ידועים כעם שמי ובגלל שנאת העמים לישראל הידועה כאנטישמיות . על יפת הַחֻלִּין, נאמר: יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם (פרק ט' כ"ז). רש"י אומר: פרוש יפת - ירחיב (דברים ממסכת יומא דף י'), שם נאמר: אף על-פי שנאמר על יפת מה יפת אלהים ליפת, לא שרתה עליו השכינה והוא עוסק בקיים ביש ולא ברוח הַטֻּמְאָה מיוחסת ל-חם, שלא הקפיד בעניני עריות. אף על-פי שלא ניתן לְחַבֵּר קְדֻשָּׁה עם טֻמְאָה, ניתן לחבר קֹדֶשׁ עם חֹל. דברי חז"ל מוכיחים . זו גם יכולתו של עם ישראל בארצו. מקים תורה ומצוות, עשיה ויצירה, תורה ותלמוד, מדע וחכמה יחד כי אין להבדיל בין עברי לעברי, כשם שאין להפריד בין מים מזוהמים למים זכים, לשם שתית מי מעין זך יש לטהרם מהזוהמה. עמנו עוסק בזה מאז קיומו ויתר שאת בתקופתנו וחי זאב עם כבש ובלד שזה לא יפגע בזה.

עמידה בניסיון סימן לעצמה

הדבקות באמונה ועוצמת האמונה , יצרה אצל אברם יכול עמידה בעשרה ניסיונות שהקב"ה נסה אותו בהם. הנסיונות באים לבחון את מידת אמונתו של אדם במה שהוא מאין , אמונה לשמה. המעבר מעבודת אלילים בבית בו גדל אברם עם אחיו כמעט בלתי אפשרית, אלא שאברם עמד בכך. כדי לבחון את דבקותו באמונתו באל אחד, הקב"ה נסה את אברהם עשר פעמים וכל ניסיון היה קשה מקודמו.( מסכת אבות ה' ד') השימוש בספרה עֶשֶׂר חוזר הרבה בתורה וזה מתחיל בעשרת הדורות מאדם עד נח. ואחר כך עשרת הדורות מנוח עד אברהם. ועוד מצות אמירת הַקְּדֻשָּׁה שבתפלה (נקדישך או כתר) והקדיש תקפים הם אם מינן של עשרה גברים. ישראל עתידים גם לקבל עשרת הדברות. הניסיון הקשה מבין עשרת הדברות של אבהם הניסיון שעמד בו להקריב את היקר לו ביותר את בנו יצחק כקרבן על המזבח לאלהים. אברם נחשב בעיני האלהים ובעיני הבריות כאב לגויים רבים, כי היה בעיניהם אב רם במעלותיו - הוא היה מורם מעם, אך לא שם עצמו על. בנועם כבד את זולתו ומנע ריב אחים ולא בקש לעצמו את הממשל.

רִיב אָחִים רַע וּמוֹעִיל רַק לַשּׂוֹנְאִים
צוֹרְרִים וְחוֹרְשֵׁי מְְזִמּוֹת לוֹ מִשְׁתָּאִים
כִּי מִמֶּנּוּ צַדִּיק וְרָשָע יִהְיוּ חֲבוּלִים
וְנַעֲשִׂים טֶרֶף קַל לְצָר וְאוֹיֶב כְּבוּלִים

הִזָּהֲרוּ לָכֶם אָחִים מָה גּוֹדֶל הַקָּרְבָּן
רִיב קַמְצָא וּבַר קַמְצָא הֵבִיא חָרְבָּן
נֹאמַר דְּבָרֵינוּ בְּנַחַת לֹא בְּחֵרוּף וְגִדּוּף
כִּי אִם בִּתְבוּנָה ובְטַעַם כְּזָהָב צָרוּף

נַהֲגוּ כְּאַבְרָם בְּדַבְּרוֹ אֶל בֶּן אָחִיו לוֹט
הִפָּרֵד נָא מֵעָלָי, מְצָא מֶרְחָב וּשְׁלוֹט
לִשְׁנֶינוּ יֵשׁ מָקוֹם בַּמֶּרְחָב לָמָּה הַקְרָב
בִּגְלָל רִיב אָחִים בֵּית הַבְּחִירָה חָרַב.