מה דין נבחר ציבור שמשנה עמדתו

איומי חברי מרכז הליכוד כלפי נציגיהם בכנסת, שיתחשבנו איתם ביום הבחירות וכיסאותיהם אינם בטוחים יותר, נשמעים חדשות לבקרים. יש פרשנים הרואים בכך איומי סרק אחרים, לחץ פוליטי פסול, לרבות השתלטות של קבוצות בריונים על מרכזי המפלגות ועל כוחניות פוליטית מובהקת פסולה - לעומת אלה שסוברים ששינוי מחשבה ודעות הם לגיטימיים ומקובלים.

כמו תמיד, בנושאים כה עקרוניים, רחבים ורגישים שני הצדדים צודקים במקצת, השאלה היא של מינון הסטייה על גורמיה ונימוקיה.
יש ממש בטענה של חברי המרכזים - כולל חברי מרכז הליכוד, בשאלה הספציפית הבוערת של ההינתקות, שמצע הליכוד שאושר בוועידות האחרונות ושעל בסיסו הלכו לבחירות, מחייב את נבחריהם בכנסת. כל עוד המפלגה באמצעות מוסדותיה לא הוכיחה אחרת. עקרון זה נכון ומחייב את כל המרכזים המפלגתיים כגון יחד - שינוי ואחרים, פרט למפלגות הדתיות חרדיות, שם נקבעים הדברים על-ידי חכמי התורה והרבנים המובילים, או כמו בש"ס על-ידי הרב עובדיה יוסף.

מבחינה משפטית פוליטית - יש במסגרת המצע והפלטפורמה הפוליטית עליה רצים לכנסת - מעין חוזה בין הנבחרים לבוחרים וכל הפרת חוזה - מחייבת ענישה. מצד אחר, אין אפשרות מעשית לכפות משפטית קיום החוזה בתקופת הביניים שבין הבחירות - וערכית ומוסרית אין אפשרות לכבול באזיקים את הידיים ובוודאי לא את המחשבה.

ראש ממשלה, שרים, ח"כים שנבחרים לקדנציה רגילה של 4 שנים - הציבור יודע מה לצפות מהם מבחינת הכיוון הפוליטי וקווי המדיניות הכלכלית ביטחונית מדינית.

לא לחינם - כאשר מוקמת קואליציה של מספר מפלגות עם תכנים ומטרות לא זהים - אך שאיפה משותפת כמו התקדמות מדינית, שיפור כלכלי, הגנה על השכבות החלשות צמיחה כלכלית וכדו' נחתם חוזה בין הצדדים, לאמור: הידוק הקשר הפוליטי על-ידי חוזה משפטי שהפרתו גוררת סנקציות פוליטיות, חוזים שבג"צ קבע שיש להציגם לכנסת ולציבור.

כאשר ראש ממשלה, בשל שינוי התנאים המדיניים ביטחוניים משנה קו, משנה דעה, שתוצאותיה סטייה מקווי היסוד המפלגתיים - הדבר גורר ובצדק לזעזוע פנים מפלגתי ולפעמים אף הרבה מעבר לזה.
בחינת ההיסטוריה הקצרה של ממשלות ישראליות יכולה להוכיח, כי לא היתה כמעט אף ממשלה או מנהיג פוליטי בעל שיעור קומה מאז בן גוריון עד ימינו - שלא שינה את דעתו, סטה מעקרונות עליהם הכריז - בקולי קולות לפני הבחירות ואיך נראו הדברים ברגעים קריטיים של החלטות קשות עקרוניות ולפעמים גורליות.

די אם נזכיר את יצחק רבין ז"ל, שלפני הבחירות הכריז שאין לרדת מרמת הגולן ולבסוף שינה את דעתו ואף הלך אל אנשי הרמה, הסביר וניסה לשכנעם מה הביאו לשינוי הגדול, וכל זאת על-רקע ניסיון להגיע להסדר שלום עם סוריה. גם תקופת ברק, נתניהו ושרון כראשי ממשלה - זרועים בתמרורי דרך של שינויים - בהחלטות במחשבות ובמניעים.

אסור לשכוח - החיים בכלל והחיים הפוליטיים בפרט באזורינו המסוכסך, הטעון, הרגיש המסוכן והמשתנה, לרבות לחצים בינלאומיים מצד ארה"ב, אירופה, האו"ם והקהילה הבינלאומית הרחבה - לא יכולים לעבור מבלי לתת להם משקל חשוב לגבי הכרעות קשות וכואבות.

כאשר סברו מנהיגינו שיש פרטנר פוליטי מדיני לשיחות עם הפלשתינים, ניתן היה לפחות תיאורטית לבנות מודלים מדיניים לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני ולהסתמך עליהם בגיבוי או בלי של ארה"ב.

כאשר התברר שלמעשה בפועל - אין עם מי לדבר. ערפאת לא מעוניין לסיים הסכסוך ונוח לו במצב של אינתיפאדה מתמשכת - והמנהיגות הפלשתינית נוסח אבו מאזן-אבו עלא, עוזריהם ותומכיהם - הם עקרים, אימפוטנטים פוליטיים וביטחוניים - ניתן לעשות אחת משתיים: להשאיר המצב כמו שהוא - נוסח מדיניות של ראש הממשלה שמיר - או לבצע מהלכים חד-צדדים נוסח הניסיונות של ברק ועכשיו גם שרון.

מצבים חריגים, מהותיים וקשים - דורשים החלטות חריגות, אמיצות כואבות והיסטוריות. אי אפשר להאשים את שרון באי הבנת הנקרא והמפה הפוליטית מדינית צבאית כלפי פנים וחוץ. אפשר אולי לשמוע טענות, כי לקראת סוף הקריירה הפוליטית הוא מעוניין במהלכים דרמטיים שישאירו אותו בתודעה ההיסטורית של ישראל - יתכן שגם זה אחד משיקוליו - אך הם לא פסולים אם הם גם מתיישבים עם טובת המדינה, ביטחונה ושלומה, כאשר התנאים בשטח משתנים, והסיבות לכך מרובות, יש מקום לסטייה ושינוי דעת למרות ועל אף ההתחייבות החוזית המפלגתית. נציגי הציבור הנבחרים - חייבים בדין וחשבון לא רק למרכז המפלגה, אלא לציבור כולו ובעיקר לאלה שבחרו בו.

כאשר מגיעים לרגע המכריע, הטעון, הכואב, שמאיים בקרע ובפילוג - יש לשוב ולפנות לעם כולו - שיכריע ויקבע הפתרון: בחירות מוקדמות. זה עדיף על משאל-עם שהוא במהותו גלום בתוך הבחירות - והשיטה הפרלמנטרית שלנו בנויה על הכרעת הכנסת.
שיטת משאל-עם דורשת הכנה, בשלות חברתית, בשלות משפטית - תוך שינוי שיטת הבחירות וחקיקת חוק יסוד חדש. מאחר והדבר דורש זמן, הכנות, חקיקה והרבה כסף והבחירות ממילא בפתח בשנת 2005 ושיטת השלטון מאז הקמת המדינה, משאירה את ההכרעות הגורליות בידי הכנסת - אין לשנות ממנהג זה ויש ללכת לבחירות מוקדמות. ההחלטות בבחירות - יחייבו, ישכנעו, ירגיעו, ומעל לכל לא יגרמו לזעזוע חברתי, לסכנת פילוג קרע וקריסת מערכות.

_________________

הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, ופרשן משפטי בהווה.