היהדות מול ההומניזם - מאז ועד היום

בנאומו האחרון בפני אנשי הלובי הפרו-ישראלי, איפ"ק, הכריז נשיא ארה"ב ברק אובמה שאחד מהערכים הגדולים המשותפים לשתי המדינות הקושר אותן אחת לשניה הינו "תיקון עולם". בשפה העברית ביטא הנשיא את אותו רעיון יהודי שעם ישראל הקרין לאומות העולם מזה אלפי שנים. ברם, האם באמת קיבל העולם את רעיון תיקון עולם במלואו, כפי שהוא ניתן לעם ישראל, או שמא הוא אימץ רק את צילו? ועוד, האם עם ישראל היום, בארצו ובגולה, נאמן לרעיון היהודי הגדול של תיקון עולם?

כדי לענות על שאלה זו צריך, ראשית כל, לזכור את מקור הביטוי הכל-כך פופולרי היום בקרב פוליטיקאים ואינטלקטואלים בעולם המערבי. בתפילת "עלינו לשבח" שתוקנה ע"פ המסורת ע"י יהושע בן-נון וחותמת כל תפילה כל יום תמיד כתוב: "לתקן עולם במלכות ש-די", קרי, שהדרך שבה עלינו להיות שותפיו של הקב"ה בתיקון העולם הינה במלכותו ובדרכיו של הקב"ה, כפי שהתפילה ממשיכה - "כי לך תכרע כל ברך, תשבע כל לשון". זה המסר היהודי המקורי. האם את זה אימצו היום הגויים בעולם המערבי הדמוקרטי והליברלי? האם עם ישראל בארץ ישראל דוגל באותו חזון הנביאים?

ברור שקל לאמץ כביכול את רעיון תיקון עולם בצורתו המעוותת, ובו-זמנית להשמיט את "במלכות ש-די" כאשר מחוקקים חוקים שמכשירים הפלות חופשיות, חוקים התומכים בנישואים חד-מיניים עם כל הזכויות הנלוות להן, וחוקים המכשירים הורות ע"י בני זוג חד-מיניים. כמובן שכל אלה הינם חוקים שמלכות ש-די מוקיעה מכל וכל, והינם תועבה להקב"ה. האם יש דיסוננס מוסרי חמור יותר מן הדוגמאות הללו?

למוסר תוקף עצמי?

דוגמה נוספת של לקיחת רעיון גדול מן התורה וסירוסו, בלי לקבל אותו כציווי מהקב"ה הינו "ואהבת לרעך כמוך". זה אידיאל חברתי גדול ואתגר מוסרי גבוה מאוד שראוי להשיגו. על עומק הרעיון, על הדרך להגשימו, על התנאים והמגבלות בישומו דנו חז"ל במשך אלפי שנים. חשוב מכל ונר לרגלם של כולם היה הסיפא של הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך אני ה'". קרי, הכלל הגדול הזה תובע שכל מערכת מוסר חברתית תיכלל בתוך מכלול החוקים והמשפטים האלוקיים, ושתהיה כפופה לו, ובשום פנים ואופן לא נפרדת ממנו.

בעיתון "בשבע" בי"ג חשוון תשע"ב, במאמר "יש מוסר טבעי?", שלל הרב חיים נבון את הרעיון שהבאתי פה וטען ש"יש קונצנזוס כמעט מוחץ בין חוגי היהדות שלמוסר יש תוקף עצמי, ואין הוא מקבל את תוקפו מצו שרירותי של הקב"ה." כדי להוכיח את עמדתו הביא הרב נבון את הדיאלוג בין אברהם אבינו והקב"ה לפני החרבת סדום. אברהם פנה לה' בשם הצדק ואמר:"חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ, הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְּפָּט". (בראשית יח, כה) (יש לציין שהרב נבון הוסיף לאחר המילה "משפט" סימן שאלה וסימן קריאה). מסקנתו של הרב נבון מהדיון הזה הינה "שגם הקב"ה וגם אברהם מכירים בקיומה של מערכת ערכית בסיסית של טוב וצדק שיש להם ערך עצמי."

אני שואל את הרב, ראשית אם כך המצב מדוע ציווה אותנו הקב"ה "ואהבת לרעך כמוך אני ה'?" הרי "אני ה' " מיותר לחלוטין במערכת עצמית של צדק שאינה תלויה בו. ושנית, כיצד הגיע אברהם אבינו למסקנה "המוסרית" שלו שכאשר ישנם עשרה צדיקים בעיר פלונית הרי המוסר דורש את הצלתה, אך כאשר ישנם מספר פחות מעשרה, הצדק דורש את חיסולה? האם זו לא מערכת מוסר שרירותית לחלוטין? האם האדם לא זקוק ליותר צניעות, ולבקש את סיועו של הקב"ה בסוגיות מוסריות כאלו ואחרות הדומות להן?

חיבור המוסר לתורה

אם ניקח את מערכת היחסים של אברהם והקב"ה, לשיטתו של הרב נבון - אך עד הסוף אחרי ניסיונו הגדול מכל של אברהם אבינו שהיא עקידת בנו יצחק, פונה אליו מלאך ה' ומצהיר בשמו של הקב"ה: "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה" (בראשית כב, יב). לעניות דעתי, יש כאן מספר מסרים לאברהם ולנו בניו לכל הדורות. הקב"ה למעשה אומר לאברהם: עתה הוכחת לי שאתה מוכן לבצע משימה שלכל הדעות אינה מוסרית בעליל. רק עתה הוכחת לי שאתה נכנע לרעיון הגדול שהקב"ה הוא הטוב המוחלט, וכל מה שיוצא מתוך רצונו חייב להיות טוב וצודק. מחשבותיך אינן מחשבותיי. ולכן, איי-פריורי, כל דבריי אמת וכל דבריי צדק הם. ויראתך ממני היא למעשה קבלת ריבונותי על הצדק בעולם. התגליתי לך פה בשמי "אלֹקים" שמסמל את מידת הדין, קרי, מידת הצדק. ואכן, עתה ורק עתה הוכחת לי, ולא בסדום, שאתה ירא הצדק האלֹקי שדרכו אני מנהיג את עולמי.

לסיכום, הצדק שבו הקב"ה מנהיג את העולם, ותורתו של הקב"ה שמבוססת על הצדק העליון אינם ערכים עצמאיים ממנו. אלא מכיוון שהקב"ה הינו טוב, כל מעשיו חייבים להיות טובים, אך לא בהכרח תואמים את המערכת המוסרית האנושית שהינה ע"פ טבעו המוגבל של האדם. שאיפתו הנשגבת של האדם צריכה להיות דרך אימוצה של מערכת הדין והצדק העליונה - קרי האלוקית.

יהי רצון שהעולם המודרני יחזור לרעיון המקורי של חיבור המוסר לתורה, ויבין שתיקון עולם ללא מלכות ש-די מוביל אותו למקומות רעים מאוד, כי עם כוונות טובות בלבד, ללא מצפן אלֹקי, הדרך סלולה ישירות לגיהינום.