אבו מאזן מחדש את יוזמתו לקבלת תמיכת המדינות חברות עצרת האומות המאוחדות, למען הכרזה על הקמת מדינה פלשתינית. ואילו בישראל כל המפלגות ממחזרות גם הן את העמדות הישנות. השמאל הקיצוני תובע חזרה לגבולות 67' ופינוי התנחלויות. הימין הקיצוני ממשיך לתמוך בכל ההתנחלויות ויתנגד לנסיגות.
כל שאר המפלגות כולל הליכוד, יחזרו להצהיר על תמיכה ב"שתי מדינות לשני עמים", ללא שום סיכויים מעשיים להקמת מדינה פלשתינית.
מדוע לא תקום מדינה פלשתינית? למרות התמיכה הרבה של מדינות ומנהיגים, ולמרות התמיכה של ממשלת ישראל, ולמרות התמיכה של רוב המפלגות הקיימות ואלה החדשות שמתמודדות בבחירות בפעם הראשונה, ולמרות שהדבר נראה כהכרחי, מדינה פלשתינית לא תקום בטווח הנראה לעין, בגלל סיבות שלא ניתנות לפתרון בשלב זה, כמפורט בהמשך. צריך להשלים עם העובדה שלסכסוך הקיים אין פתרון בעת הזו. ולמרות הכל צריך להמשיך לחתור ולחלום על פשרה ושלום ריאלי, אבל אסור לחיות בחלום נאיבי של שלום וירטואלי, על-פי כשלונות העבר.
הפלשתינים לא מסוגלים לגבש בתוכם ממשל מוסכם על כולם, שיהיה מוכן ומסוגל להסכים על פשרה טריטוריאלית עם ישראל ולשים קץ לסכסוך ולתביעות. הקרע בין החמאס לפתח רק מעמיק, החמאס מתחזק. הפתח נחלש. ביקור האמיר מקטר בעזה, תוך שהוא פוסח על הראיס אבו מאזן ברמאללה, מוכיח שגם העולם הערבי רואה כך את המצב.
ישראל לא מסוגלת (גם אם תרצה) לבצע פינוי המוני מרצון או בכוח של 100 אלף
מתנחלים, "ברגישות ובנחישות" כמו בגוש קטיף. פינוי אל עבר "הגושים" שישראל מוכנה כפשרה, ואולם הפלשתינים לא מסכימים לכך. הם תובעים פינוי כל "ההתנחלויות", כולל מעלה אדומים, גוש אריאל וכל השכונות, סובב ירושלים.
בעקבות המהפכות בכל מדינות ערב, החמאס והאיסלאם הקיצוני השתלטו בפועל על הרחוב הפלשתיני, דבר שמונע כל פשרה וכל הסכמה לקץ הסכסוך, כתנאי להקמת מדינה פלשתינית. התנאי הבלתי מתפשר של הפלשתינים ל"זכות השיבה" ולנסיגה לקווי 67', הם שני תנאים אולטימטיבים שמונעים כל פשרה וקץ הסכסוך.
רוב מוחלט של הציבור בישראל מתנגד ל"זכות השיבה" ולנסיגה טוטלית לקווי 67' ומסכים למדינה פלשתינית מפורזת מנשק כבד, שליטה על המרחב האווירי, קץ ההסתה, קץ התביעות, והכרה בישראל כמדינת העם היהודי. תנאים ישראלים אלה נוגדים את התנאים האולטימטיבים של הפלשתינים.
מהו הפתרון האפשרי למרות שכרגע הוא דמיוני? המצב העובדתי הקיים מוכיח כי קיימות בפועל שתי רשויות פלשתיניות. הפתח, בהנהגת אבו מאזן, שולט ב"מדינת פתחלנד" בגדה המערבית. החמאס, בהנהגת הנייה, שולט ב"מדינת חמאסטן" ברצועת עזה. מרחץ הדמים המתנהל בעולם המוסלמי, בסוריה, בעירק (בלבנון), מוכיח כי מדינות הלאום הערבי מתפרקות לקבוצות אתניות של עדות ושבטים הנילחמים זה בזה.
תהליך זה קיים בפועל מזה זמן גם בחברה הפלשתינית, עוד לפני "האביב הערבי", אבל הוא התגבר והתבסס אחריו. האחים המוסלמים של משטר החמאס בעזה, קרוב וזהה עם האחים המוסלמים ששולטים במצרים. רוב הפלשתינים בגדה המערבית יש להם רקע, קשרים וקרובים לפלשתינים בירדן שהם הרוב המוחלט בממלכה הירדנית, בשליטת המלך ההאשמי.
הפתרון האפשרי היחידי, למרות שבשלב זה הוא דמיוני:
- הגדה בהנהגת פתח תהיה חלק מירדן.
- עזה בהנהגת החמאס תהיה חלק ממצרים.
ראוי להזכיר שעד 1967 זה היה המצב. עזה הייתה בשליטת מצרים, הגדה המערבית הייתה בשליטת ממלכת ירדן. זה הפתרון האפשרי, למרות שהוא לא מציאותי לעכשיו. ואולם הכל אפשרי והכל משתנה.
החיבור המלאכותי בין הגדה לעזה הומצא על-ידי ערפאת, וקיבל תמיכה וסיוע של "
שלום עכשיו" והשמאל הישראלי. הקשר בין הגדה לרצועת עזה, קיבל תנופה וגיבוי ע"י יוזמי ותומכי אוסלו. יוזמי אוסלו המציאו גם "רעיון" הזוי ומסוכן להקמת "מעבר בטוח" בין עזה לגדה, שהיה מבתר את ישראל לשניים. במוקדם או במאוחר, "האביב הערבי" יגיע כנראה גם לירדן שתהפך לבסוף למדינה הפלשתינית, שתתחבר עם הגדה המערבית בהנהגת הפתח של אבו מאזן.
ההתפתחויות האחרונות בעולם הערבי, המשך הפילוג בקרב הפלשתינים, והתעצמות הקיצוניות האיסלאמית בחברה הפלשתינית נגד ישראל, למרות הנסיגות, הויתורים, הקפאת ההתנחלויות, ופינוי גוש קטיף, יצרו מציאות המחייבת את ישראל לשינוי כוון ולחשיבה אחרת.
משה כחלון מגיע סוף-סוף לכותרת הראשית של "ישראל היום" 
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
