הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
מאמרים
ראשי  /   ספרות  שפה ושיח  תרבות 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
סטודנטיות אוסטרליות מותקפות
07/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
גוף בלי נשמה
07/08/2017   |   ציפי לידר
 
 
 
חקירה; או "לחם ושעשועים"
07/08/2017   |   רפי לאופרט
 
 
 
שירת הצללים
07/08/2017   |   ציפי לידר
 
 
 
עזה כמוות ושנאה
07/08/2017   |   אורי שרגיל
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
"תיקון תדמית" של שלמה אביוּ
שלמה אביו, הרצל ובלפור חקק [צילום: תפארת חקק]

שירה של חשיפת עבר ושל התחדשות
הרצל חקק
דברים שנשא הרצל חקק, יושב-ראש אגודת הסופרים העברים בטקס הענקת הפרס לשלמה אבָיוּ - "פרס הרפז" על ספרו "מעין הבטחה" בהוצאת קשב לשירה, 2012. את הפרס הקימה רחל הרפז לזכר בעלה ניסן הרפז ז"ל
לרשימה המלאה

ביום 4 בנובמבר 2012 התקיים במוזיאון ישראל טקס הענקת פרס ניסן הרפז לשירה. יזמה את הפרס הסופרת רחל הרפז לזכר בעלה. חבר השופטים של אגודת הסופרים העברים (יו"ר פרופ' נורית גוברין, פרופ' אבנר הולצמן, פרופ' מירון איזקסון) בחרו במשורר שלמה אביו כזוכה בפרס. בלפור חקק נשא דברים בטקס וניסה להציג את הפואטיקה של שלמה אביו באמצעות שיר אחד מראשית יצירתו: "תיקון תדמית"

>
>
>
>
>
▪  ▪  ▪
מאז הופעתו של המשורר שלֹמה אבָיוּ על בימת הספרות העברית, אני עוקב אחר יצירתו. כבר בספרו הראשון "עשׂב על הסף" (1973) הופיעו הניצנים הראשונים של הפואטיקה הייחודית שלו, ובשיר "תיקוּן תדמית" מופיעה תֵמה מרכזית ביצירתו המלווה אותו מאז ספרו הראשון ועד היום.

בנאום שנשא שלמה אביו בטקס הוא הציג את התובנות של חייו, ואמר שדורנו הוא דור של עקורים מציביליזציה אחת אל ציביליזציה אחרת. המתח הזה שליווה את העליות הגדולות בשנות החמישים בין התרבות המסורתית של העולים ובין התרבות המודרנית של הממסד הקולט יצרה שבר גדול, הלם תרבותי וזעזוע ביחסים בין אבות לבנים. דור האבות נתפס כדור מדבּר ודור הבנים נתפס אז כַּדוֹר שיגיע אל הארץ המובטחת.

בשיר של שלמה אביו "תיקון תדמית" עולה העימות הזה בין עולמו של האב לעולמו של הבן. הנה השיר:

תִּקּוּן תַּדְמִית / שלמה אביו


אָבִי חַי לוֹ תָּמִיד בְּפַחַד
אֲנִי אוֹמֵר זֹאת בְּרוּרוֹת.
רַק בְּמִקְרִים נְדִירֵי טַעַם
אוֹתֵת תִּקְווֹת תְּמוּהוֹת.
לַמָּצוּי צִמְצֵם עַצְמוֹ
כְּאוֹתָהּ שַׁעֲוָה אֶל לַהַב.
שָׁלַל בְּעִקָּרוֹן כָּל מֶרִי
וּבְעִקָּר סָלַד מֵרַעַשׁ
כִּבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ
אֲדוֹנֵי עִירוֹ, דַּת אָבוֹת:
הוֹקִיר סֵדֶר בָּאָרֶץ.
אִם הִרְהִיב מַה לְמַעְלָה שָׁם
לְעַרְעֵר מַה לְמַטָּה פֹּה
לִצְפּוֹן לִי לֹא רָאָה צֹרֶךְ
בְּפִתְיוֹן מוֹפְתֵי אַהֲבָתוֹ.

כִּי תִּפְלוּת עוֹלָמִי אַף בֹּהוּ
אֲמָאֵן לְמַלֵּל מַעֲלוֹת אֶתְמוֹל
שֶׁכִּבְיָכוֹל לֻוָה מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן
מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם.

חַי אֲנִי גַּם כֵּן בְּפַחַד כָּמוֹהוּ
הַנְּסִבּוֹת לְבַדָּן כָּאן אַחֵרוֹת.

צירו של השיר הוא המתח שבין אבות ובנים. המשורר (הבן) מעמיד את עולמו של אביו כנגד עולמו שלו. זה מתאים לגיל ההתבגרות. המתבגר נמצא בשלב של חיפוש הזהות האישית, ובחלק מכך הוא מתמודד עם הזהות ההוֹרית (האב והאם). לחיפוש זה מתלווים סימנים של מתח ומאבק.

אצל הדור הצעיר של יהדות המזרח נלווה לַמתח שבין הדורות גם משבר המעבר מתרבות מסורתית (תרבות הבית) לתרבות המודרנית (תרבות בית הספר). נושאים אלה אינם קלים לדיון והם מחייבים התמודדות ריגושית ולא רק ספרותית. כאן מקומה של הספרות ככלִי מחנך, ככלִי התמודדות. יתרונו של הכלי הספרותי ביכולתו לקרב את התלמיד להבנת עצמו. הספרות משמשת לתלמיד התנסות עקיפה בחוויות שחָווה (אפילו בלא יודעין) ושלא חווה. התנסות ספרותית מעוררת בתלמיד מודעות לרגשותיו באמצעות תהליך של יצירת קירבה לחוויות העוברות על אחרים.

העימות בין עולם האב ועולם הבן

הכותרת "תיקון תדמית" מעוררת סקרנות: לשם מה רוצה אדם לתקן תדמית? 'תיקון תדמית' של מי? מה נשתנה? אילו דברים רוצה הדובר השירי להעמיד באור אחר? ומהי בעצם תדמית?

מקריאה ראשונה ניתן להבחין מהו ציר השיר. הפתיחה ( ש' 2-1) מרמזת על עימות בין האב לבן. העימות נמסר מנקודת מבטו של הבן. מזה נגזר גם מבנהו של השיר: תיאור עולמו של האב, ובעקבותיו- תיאור עולמו של הבן.

המבנה המסתמן: בית א (ש' 5-1) : האב
בית ב (ש' 19-16) הבן
בית ג (ש' 21-20) השוואה

עולמו של האב מתואר בפירוט רב יותר ובהיקף רחב יותר מעולמו של הבן המשורר. האם מייחס המשורר משקל רב יותר לעולמו של האב? מיהו גיבור השיר – האב או הבן?

האב חי בעולם של פחד ושל משמעת

האב מתואר מנקודת ראותו של הבן. תיאור דיוקן הוא בהכרח ברירה של פרטים, ומן הסתם מִקבּץ פרטים אלה דווקא (ולא אחרים) הוא משמעותי. תיאור האב יש בו להעיד על דמות האב, אך לא פחות מזה על עולמו של הבן.

נימת הדברים היא מרוחקת: אין זו ראִייה ראשונית של ילד, אלא מבט של בוגר, שאינו מהסס לומר דברים נוקבים. עולמו של האב, עולם העבר, נשקף לו כעולם של פחדים:

אָבִי חַי לוֹ תָּמִיד בְּפַחַד
אֲנִי אוֹמֵר זֹאת בְּרוּרוֹת.

הכתיבה אינה תיאורית בלבד, ומשתמעת ממנה נימה שיפוטית. אם מגלה הבן תקוות בעולמו של האב, הן מצטיירות לו כ"תקוות תמוהות". בעולם המכותר פחדים אין המשורר רואה מקום לתקוות:
רַק בְּמִקְרִים נְדִירֵי טַעַם
אוֹתֵת תִּקְווֹת תְּמוּהוֹת.

בשורות הבאות מעלה המשורר סִרטוטים דקים לדמות האב:

לַמָּצוּי צִמְצֵם עַצְמוֹ
כְּאוֹתָהּ שַׁעֲוָה אֶל לַהַב.

האב מדומה לשעוַת - נֵר הנמסה אט אט. פשר הדימוי אינו חד-משמעי. אולי הכוונה להסתפקות במועט עד כיליון. הדימוי מעלה בזִכרוננו תמונתו של הנר המאיר לאחרים, אך כָּלֶה מֵאורו שלו. הרמז המר הצפון בדימוי הנר אינו מפורש עד תום. למעשה, יש כאן פסיחה המרחיבה את המשמעות של הדברים. קריאת השורה "למצוי צמצם עצמו" כהיגד לעצמו משמעותה פשוטה: האב היה צנוע ומסתפק במועט. השורה הבאה "כאותה שעווה אל להב" משנה את התמונה: מתברר, שההצטמצמות היא הצטמצמות של נר. ההצטמצמות לנוכח המציאות מוקבלת להצטמצמות של שעווה לנוכח הלהב המאַכֵּל אותה. ה'מצוי' מושווה ל'להב'.

בשורות הבאות (ש' 11-7) מצייר המשורר קווים לאותו עולם וליחסי הגומלין של האב עִם עולם זה. חמש שורות אלו בנויות כשני חרוזים המשלימים זה את זה, ובדרך הדרגתית מובילים לשורה החמישית (ש' 11) המסכמת אותן.

שָׁלַל בְּעִקָּרוֹן כָּל מֶרִי
וּבְעִקָּר סָלַד מֵרַעַשׁ

את עולמו של האב מאפיינים התייחסותו הערכית לכללים הקיימים ( הכתובים והלא כתובים), שעליהם נשענת החֶברה והחשש מקריאת תיגר עליהם ומִפּגיעה בַּסדר הקיים, שהוא ערובּה להמשכיות קיומה של החברה. במלה 'רעש' , המופיעה כאן, משתמעת משמעות הלוואי של רעידת אדמה ( עיין עמוס, א 1) . הרעש כאן משמעו זעזועים בסדר החברתי.

בעולם הישן יש חשיבות למסורת הדורות:

כִּבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ
אֲדוֹנֵי עִירוֹ, דַּת אָבוֹת:

עֶרכּה של סמכות הדורות מתבטא ביחס של כבוד כלפי ההורים וזקני העדה וכלפי המסורת הדתית. חכמת הדורות מונחלת מאב לבן ובכך עצמתה. ייתכן שכיבוד אב ואם מופיע כאן כמבטא את ההיצמדות של התרבות המסורתית לעשרת הדיברות.

בשורה 11 נמצא משפט המפתח להבנת עולמו של האב: הוֹקִיר סֵדֶר בָּאָרֶץ. האב הוא נציגה של תרבות מסורתית ,שבה יש ערך לסדר ולמשמעת הפנימית: התא המשפחתי (כיבוד אב ואם), המסגרת הקהילתית (אדוני העיר) , האמונה הדתית (דת אבות). עולם זה מחוקק את חייו על-פי סדר נוקשה ויציב. בכך מובטחת יציבות החברה ויציבות ערכיה.

הבן המשורר מתאר את עולמו של אביו מתוך אמפתיה, אך אין ביטוי לקשר קרוב ביניהם:

אִם הִרְהִיב מַה לְמַעְלָה שָׁם
לְעַרְעֵר מַה לְמַטָּה פֹּה
לִצְפּוֹן לִי לֹא רָאָה צֹרֶךְ
בְּפִתְיוֹן מוֹפְתֵי אַהֲבָתוֹ.

עולמו של האב נראה לנו עד כה כעולם שלם ללא סתירות ובקיעים. בשורות אלה מוצגת תמונה אחרת. לאב יש ביקורת כפולה על הסדר הקיים: הן ביקורת כלפי שמַיָא ("מה למעלה שם") והן כלפי סדרי הארץ וסדרי החברה ("למַטה פֹּה"). על-פי תחושת הבן, האב אינו מנחיל לו את ספקותיו וכפירותיו כ"מופתי אהבה": הוא אינו משתמש בפיתיון של אינטימיות המושגת על-ידי ביקורת משותפת על הסדר החברתי. ייתכן שהאב חושש לשלמות הסדר החברתי, והוא מעדיף שלמות זו על קירבה אינטימית לבנו. ניתן לפרש את 'לִצפּון' גם מלשון צופן גנטי: הבן ירש את הספקות והביקורת מאביו באופן גנטי. אולי כאן ההסבר ל"פחד" של האב (ש' 1): הפחד מבטא, מחד-גיסא, את העימות בתוך עולמו, את הלחץ של המסגרת, את הסד הנוקשה של התרבות המסורתית, ומאידך-גיסא, את הספקות כלפי הסמכות (השמימית והארצית).

עולמו של הבן: התמוטטות הערכים הישנים

כנגד התיאור המפורט של עולם האב בחמש עשרה שורות, מתואר עולמו של הבן בשורה אחת קצרה וחדה:

כִּי תִּפְלוּת עוֹלָמִי אַף בֹּהוּ

האִפיונים חריפים וחד-משמעיים: עולם של תיפלות ובוהו.
תיפלות: חוסר טעם, ריקנות.

בוהו: 1. ערבוביה וחוסר סדר בערכים ובנורמות (תוהו ובוהו , בראשית א, 2: ירמיהו ד,23). 2. חוסר יציבות , הרס וערעור ( אבני בוהו, ישעיהו ל"ב ,11).

המילה "כי" משמעותה כאן: לַמְרוֹת.

הקיטוב בין העולמות של האב ושל הבן מצויר בקווים חדים. בעקבות חידוד הניגודים היינו מצפים, אולי, להתרפקות הבן על עולם האתמול. עולמו של האב נראה מלא ועשיר יותר (למרות בקיעיו) לעומת העולם החדש שהבן מייצג. המשורר הניצב במשבר של מעבר מתרבות לתרבות מגיב באורח בוטה: אין חזרה , אין התרפקות. יש אפילו שמץ של לגלוג כלפי השלווה שמעניק העולם המסורתי:

אֲמָאֵן לְמַלֵּל מַעֲלוֹת אֶתְמוֹל
שֶׁכִּבְיָכוֹל לֻוָה מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן
מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם.

לא רק שאין שירי מעלות (הנאמרים בתפילה בשבת!) לאתמול, אלא הקדוּשה של האתמול מאופיינת באמצעות אִזכּור השבת, והיא מופיעה במעטה נלעג. הרמיזה מבִּרכּת המלאכים בליל השבת "שלום עליכם מלאכי השלום" מובאת תוך הלעגה (אירוניזציה): "שֶכּיכול". הוא בחר להישאר בבדידות ובניכור ולֹא לשוב לעולם של האב. יש כאן מבט מרוחק וביקורת על הקדוּשה של עולם האתמול על ערכיו.

נקודת ההשקה בין האב לבן

הסיום של השיר הוא מפתיע. לאחר קיטוב וחוסר נקודות מגע בין שני העולמות , מכריז המשורר:

חַי אֲנִי גַּם כֵּן בְּפַחַד כָּמוֹהוּ
הַנְּסִבּוֹת לְבַדָּן כָּאן אַחֵרוֹת.

מפתיע הניסיון של הבן לחפש דמיון בינו לבין אביו. הפחד אומנם שונה, אך הוא גם נחלת הבן. כמו עבר הפחד אל הבן כחלק מירושתו הגנטית הנצפנת. אך קיים השוני: " הנסיבות לבדן כאן אחרות" – מסגרת אחרת , מקום אחר, תרבות אחרת.

אך יש גם פואנטה נסתרת: השוני מתבטא במהות הפחד: פחדו של האב נקשר גם ביראת ה' : הצירוף "תמיד בפחד" מעורר בזיכרון את "אשרֵי אדם מפחֵד תמיד" (משלי, כח 14 ) .שונה הפחד של הבן. פחדו הוא הביטוי לאימה הקיומית של האדם הבודד בעולם המודרני, עולם מנוכר ועוין, שערכיו הם יחסיים ומשתנים: עולם של "תִיפלות ובוהו".

סיכום: המתח בין ישן לחדש

תוכנו של השיר מתייחס לעימות בין עולמו של האב לעולמו של הבן. הכותרת נותרת דו-משמעית: 'תיקון תדמית' של האב: בתוך כל ההרמוניה והשלמות, גם בעולמו של האב היו בקיעים - ספקות. 'תיקון תדמית' של הבן: מתוך הכרת עולמו של אבי , אומר הדובר השירי, יכולתם לייחס לי נוסטלגיה וגעגועים לסדר. והתשובה שלי היא: אין בי רצון לשיר שירי מעלות לעולם האתמול.

מבחינה צורנית, השיר כתוב ללא חריזה. יש ניגוד בין ביטויים עכשוויים מודרניים ( 'תדמית', ' אני אומר זאת ברורות', ' בעיקרון', ' נסיבות') ובין ביטויים שיש בהם מטען של אִזכּורים וצורות לשוניות מימי הביניים ('הרהיב מה למעלה שם', ' לִצפּון לי'), בעיקר בשורות 19-12.

עצם הצירוף 'תיקון תדמית' הוא הכלאה של ישן וחדש: 'תיקון' הוא מושג קבלי-מיסטי ואילו 'תדמית' (אימאז') הוא מושג חדשני מתחום יחסי הציבור והתקשורת. המשורר בחר, שלא במקרה, בהכלאה מיוחדת זו והעדיף אותה על הנוסח הרווח: עיצוב תדמית , שינוי תדמית. בצירוף המיוחד שבחר המשורר צפון המתח בין ישן לחדש, מתח שהוא צירו של השיר.

השיר מציג כבר מראשית דרכו של שלמה אביו תפיסת עולם ברורה על המתח בין אבות ובנים ועל סירובו של המשורר להיות חייל בצבא הנוסטלגיה והחזרה לעולם הישן של דור האבות.

תאריך:  07/11/2012   |   עודכן:  07/11/2012
בלפור חקק

מועדון הבלוגרים עוקבים: 37לקבלת רשימות בלפור חקק לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
"תיקון תדמית" של שלמה אביוּ
הודעות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
זאגאלנגא
30/05/14 16:03

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
כנס הנוצרים האוונגליסטים, הנערך זה שנים בסוכות בבנייני האומה בירושלים, הוא כנס שמד ומיסיון. בשנים 2007 ו-2008 הוציאה הרבנות הראשית החלטה האוסרת השתתפות יהודים בכנס הנוצרי בבנייני האומה ובצעדה שאחריו.
07/11/2012  |  מינה פנטון  |  מאמרים
העיתון הפוסט ציוני הארץ מתעלה באחרונה על עצמו, במאמציו להכפיש את מדינת ישראל ואזרחיה היהודים. אם עד לתקופה האחרונה היקצה הארץ רק את מדור הדעות שלו לניהול מסע צלב נגד המדיניות הישראלית המקובלת על מרבית העם היושב בציון, בנושא הפלשתיני, ותחם קו ברור בין דעה לידיעה (כמקובל בעולם, שדורש הבחנה אתית בין News [חדשות] ל-Views [דעות, השקפות]), הנה באחרונה שיעבד הארץ למסע התעמולה הפרו פלשתיני שלו גם את עמודי החדשות ואפילו את הכותרות הראשיות שלו.
07/11/2012  |  מנחם רהט  |  מאמרים
ונתחיל מההתחלה, מה'דף הקרבי' שכתב אבא קובנר והפיצה מפקדת חטיבת גבעתי, ביולי 1948:
07/11/2012  |  אלישע פורת  |  מאמרים
באחרונה נזדמן לי לפגוש את "אחד שיודע". כן, כן, את אותו יודע כול אלמותי. הנסיבות לא חשובות, די אם נציין שזו הייתה פגישה בנסיבות חברתיות. באותו מפגש היה מיודענו נסער וטרוד. תמיד הוא טרוד. הוא הרי נמצא בכל עת בכל זירה ולא פחות חשוב, הוא מצוי בכל עניין. תמיד בתזזית, תמיד בעין הסערה.
07/11/2012  |  מנחם מרקוביץ'  |  מאמרים
חברות רבות נתקלות במהלך התפתחותן בקושי להגדיל את היקף המכירות שלהן. זהו קושי הנובע מחוסר במשאבים נדרשים (כסף) עבור פעילותן. זו עשויה להיות השקעה במו"פ, בפרסום ומיתוג, או בשכירת דרג ניהול ביניים איכותי לכלל הפונקציות הארגוניות. הקושי של חברה עסקית לממן פעילות עסקית מתבקשת בה, נובע מהיעדר מסה-קריטית בהיקף פעילותה.



יעקב שטרכר
איתן קלינסקי
ציפי לידר
פורומים
ספרות
שפה ושיח
תרבות
כתבות מקודמות
אור לוין
איך נבחר דונלד טראמפ?
AIG
טיפים חשובים לפני שרוכשים דירה
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט