יש מוצא, והוא מדיני

עכשיו, כמה ימים אחרי שהשקט חזר לדרום, יש לומר בפה מלא: הפתרון הוא מדיני, מדיני, מדיני! אין פתרון צבאי, ועל הפוליטיקאים המלבים את האש באחרונה להבין זאת. לצערינו, אין פתרון צבאי לירי הרקטות מעזה, כמו שנוכחנו לגלות - אין לגיטמציה בינלאומית לישראל, לא רק לכיבוש מלא של רצועת עזה, אלא אפילו למבצע מצומצם, כדוגמת עופרת יצוקה.

להבנתי, יש לצמצם את הסגר על עזה ולהתנהל אחרת. עלינו לחשוב בהפוך על הפוך ולא לגלוש לתבניות שבהן אנו עושים את הצפוי ואת מה שמצפים מאיתנו. ההתנהלות הישראלית והדיבורים, הן של שרי הממשלה והן של פוליטיקאים שונים, עם ובלי קשר לבחירות, משחקים לידי הקיצוניים. בהתנהלות שלנו, אנו מחזקים את הקיצוניים ואם מישהו חושב שבדרך זו נשיג שקט לדרום - הוא טועה ומטעה. חייבת להיות חשיבה אחרת והתנהלות אחרת, כי כל מה שעשינו עד היום לא הביא לתוצאות המקוות וברור שגם הפעם לא תהיה תוצאה שונה.

לחדש בריתות אסטרטגיות

על מפלגת העבודה לומר בבירור את עמדתה בנושא המדיני-ביטחוני, באותה עוצמה שבה היא מתבטאת בנושא הכלכלי-חברתי. הקיפאון המדיני עלול להוביל לאסון. אני מאמין שמאמץ אמיתי לבניית אמון עם הרשות הפלשתינית יאפשר לנו לקדם מו"מ מדיני על בסיס היוזמה הערבית, יוזמת ז'נבה והצעות קלינטון. אין לי ספק שחייבים לבסס את בטחון המדינה לא רק על כוחו של צה"ל, אלא גם על מאמץ אמיתי להשתלב באזור על-ידי יצירת אמון עם שכנינו באמצעות מדיניות חוץ יצירתית וחידוש בריתות אסטרטגיות עם מדינות האיזור.

בהופעתם בשבוע שעבר, ניכר היה בפניהם של בנימין נתניהו, אהוד ברק ואביגדור ליברמן, שהם אינם מאושרים מתוצאות מבצע עמוד ענן. ייתכן שהשלושה הפנימו את מגבלות הכוח והמעמד האמיתי של ישראל באזור במצב הנוכחי.

כמו גם במבצעים צבאיים קודמים של ישראל בשנים האחרונות, אנו צריכים לשאול את עצמנו אם לא יכולנו להשיג אותן מטרות, שקט בגבולות, ללא הפעלת כוח מוחץ אלא בדרכים דיפלומטיות או במשא-ומתן.

ממשלה חלופית לניהול המו"מ

מתחילת המבצע גרסתי כי אין פתרון צבאי בעזה וכי מדינות המערב יקשו על ישראל לצאת לפעולה כדוגמת עופרת יצוקה, וכי הפתרון הוא מדיני בלבד. הבאנו את עצמנו למצב שלא יכולנו לצאת ברווח. יצאנו עם המינימום האפשרי - שקט לעת עתה.

אני רוצה לקוות שבמסגרת ההסכם או ההבנות שגובשו עם הנשיא המצרי, מורסי, יש גם דרך ברורה להמשך המשא-ומתן עם הרשות הפלשתינית.

ממשלת נתניהו-ליברמן אינה ערוכה אידאולוגית לקיום משא-ומתן עם הצד השני, ולא מוכנה לשקול את המחירים שיש לשלם במסלול זה. רק ממשלה חלופית תוכל לנהל משא-ומתן מורכב לפתרון הבעיה. שימוש חוזר במהלכים שנוסו בעבר וכשלו - אינו ערובה לכך שהפעם מהלכים אלו יצליחו.

ואם נשוב לסוגיות יסוד בסכסוך, האוכלוסיה הערבית בישראל יכולה להוות גשר של שלום עם הפלשתינים וגם עם מדינות ערב. זאת רק אחרי שנדע לשלב אותם בחברה ובכלכלה באופן שוויוני, ברוח מגילת העצמאות.