ראיתי לאחרונה מספר מאמרים בעיתונות הכתובה ובאינטרנט מצד אנשים טובים המבכים את תוצאות הפריימריז בליכוד ומנבאים לפיהן סכנה לשלטון החוק מצד נבחרים שונים שהעזו בכנסת הקודמת ליזום חקיקה בנושא המערכת המשפטית.
אין ספק שיש בציבור רבים החושבים שיש פגמים רבים במערכות המשפט בכלל, והפרקליטות בפרט, ותקצר היריעה פה מלפרט את כל אותם הטיעונים הצודקים כנגד המערכות הנ"ל.
הכל מסכימים כי נושאים נוהליים כמו עינויי הדין, או אי-הקלטת דיונים משפטיים חשובים וכיו"ב חייבים לבוא על תיקונם, ואין הדבר מתייחס לאמונה פוליטית זו או אחרת. מצד שני, ישנה כיום ביקורת חריפה בתקשורת על קלותם של עונשים ועל הסדרי טיעון שמשחקים לטובת הפושעים ופוגעים בקורבנות. כאן הביקורת היא "פוליטית" בעיקרה, כי היא נוגעת לאג'נדה הליברלית של הפרקליטות והמערכת המשפטית.
כמו שאנחנו מכירים את פסיקות בית-הלל ובית-שמאי, דהיינו - אלו המקלות ואלו המחמירות - כך קיימת היום בעולם המערבי (ובארץ) תפישה ליברלית, סלחנית ומקלה ולאו-דווקא התפישה השמרנית המחמירה. אין פה בדיוק עניין פוליטי שבין ה"ימין" וה"שמאל" - אלא שהליברליזם בדרך-כלל מזוהה עם השמאל, והשמרנות מזוהה עם הימין, ומכאן זכותה של כל קבוצה או מפלגה פוליטית לתמוך באג'נדה זו או אחרת ולשנותה אם היא יכולה לעשות זאת בדרך דמוקרטית.
שינוי אג'נדה במדינת ישראל מאז הקמתה, שלטו מפלגות השמאל עד לסוף שנות השבעים וגם אחר-כך היו שותפות לשלטון. הן השליטו את האג'נדה הליברלית, המקלה והסלחנית, בכל מערכות המשפט, האכיפה והענישה - וגישה זו גלשה לא פעם לנושאים פוליטיים. נושא הדגל הידוע של הגישה הליברלית בבתי המשפט היה שופט בית-הדין העליון לשעבר
אהרן ברק. שינוי האג'נדה הליברלית היה קשה במיוחד בגלל השיטה ב"עליון" של "חבר מביא חבר" (שהוא כמובן בעל אג'נדה דומה...).
ניסיונות בשנים האחרונות לשנות את הרכב בית המשפט העליון כדי להכניס יותר איזון בין הליברליות והשמרנות, נתקלו בזעקות שבר מצד מפלגות השמאל שחזו כיצד המבצר האחרון שלהן עומד ליפול לידי "האויב הימני" - וכיד הפרופגנדה הטובה שלהם, השמאל כמובן זועק "זאבים" כשאפילו שפנים לא נראים באופק. אז נא לא להתרגש מ"נבואות זעם" ומהפחדות. מערכות המשפט והפרקליטות אכן ישנו את האג'נדה שלהן, לאט ובבטחה, לכיוון הגיוני ומחמיר יותר לטיפול המתבקש כיום על-ידי מערכות החוק בחברה הישראלית החומרנית והאלימה.
