הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
מאמרים
ראשי  /   היסטוריה  חברה ומשפחה  ספרות 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
העיוותים של כלכלת החינם
01/09/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
היזם שהגיע משוק ההון
01/09/2017   |   אלעזר לוין
 
 
 
המונד צריך לייצר זיקוקים
01/09/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
טקסס כבר קמה מהוריקן
01/09/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
הוא מ-פ-ח-ד מהתקשורת
01/09/2017   |   עמי דור-און
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
סלון ספרותי ברח' טשרניחובסקי
לזכרה של יעל לוטן[צילום: ערוץ 2]

יעל לוטן הייתה סופרת עורכת ומתרגמת. היא נהגה לקיים בדירתה סלון ספרותי והזמינה לשם גם אותי. לימים היא הסתבכה במלחמות עקרוניות לשוניות עריכתיות ואחרות. אבל אני לא אשכח את שיוטה הקסום בין המוזמנים, את קנה-העישון שהפך בידיה לשרביט ניהול מופלא, ואת דירתה המטופחת שברחוב טשרניחובסקי בירושלים

▪  ▪  ▪
בשנת 1976 הרחוקה עליתי לירושלים. שקעתי בלימודי היהדות אך לא חדלתי מלנסות ולתפוס את שיירי המלחמה הארורה ההיא, מלחמת יום הכיפורים. כתבתי אז רק פרוזה, למעט כמה שירי זיכרון שעלו בי במפתיע ממש בעת הקרבות. סיפוריי הקצרים, שנדפסו אז בדפים לספרות של העיתונים 'על המשמר' ו'משא' מוסף 'דבר', היו בקריאה של היום, גיבובי מלים נסערים, מה שבקושי ניתן היה לכנות 'סיפורי מחאה'. ובכל זאת הם משכו תשומת לב של קוראים אחדים. ביניהם היה גם הפרופ' גרשון שקד ז"ל, שזכיתי להצטרף אל הרכבת הנוסעת אל הנצח שבנה לתפארה - מפעלו המונומנטלי "תולדות הסיפורת העברית", על חמשת כרכיו. אומנם הכרטיס שזיכני בו היה רק אל הקרון האחרון, בכרך האחרון, אל היישורת האחרונה של הרכבת, ובקטגוריה הלא-מחמיאה של "סופרים זוטרים". אך בכל זאת, בשל נדיבותו זו אני עדיין ממשיך במסעי אל נצח "הסיפורת העברית"...

סיפור אמיתי, פוצע וחשוב

ולפתע התקשרה אלי גם הקוראת יעל לוטן. סופרת עורכת ומתרגמת, ששבה משנות גלות ארוכות באירופה ובאמריקה. היא קראה אחד מ'סיפורי המחאה' המבולבלים שלי, 'צילום אלכסוני' שמו, אהבה אותו, ומסרה אותו לתרגום לכמה לשונות, כדי להביאו בכתב העת המקסים "אריאל". באותה העת היה זה כתב העת הכי ייצוגי של תרבות ישראלית חדשה, והוא יצא בחסות המכון לתרגום ומשרד החוץ. יעל לוטן נתמנתה לעורכת 'אריאל' והסעירה כהוגן את מסורתו השמרנית וה'ציונית'. היא אמרה לי שסיפורי משדר כאב נורא של מי ששב ממלחמה קשה, והוא אמיתי פוצע וחשוב. שמחתי מאד על בחירתה ונעניתי גם להזמנתה לבקר בביתה, ברחוב טשרניחובסקי המטופח. היא קיבלה את פניי ליד כלוב של ארנבות שבתה הקטנה גידלה, ערוגת ירקות רעננים וסיעה של חתולים. עלינו אל דירתה ואני נדהמתי מהעושר האמנותי שהיה בה, ומטוב טעמה.

אבל העניינים במערכת 'אריאל' רק הסתבכו. אבא גפן, מפאיני'ק קשוח, ומי שלימים היה שגרירנו ברומניה, שהיה ממונה על 'הקו הפוליטי' של כתב העת, פסל כמה מבחירותיה של יעל לוטן, וביניהם כמובן גם את סיפורי המסכן. וזה היה כבר ממש לא נעים, כיוון שבעצתה של יעל ערכתי היכרות עם המתרגמות של הסיפור לאנגלית ולצרפתית, וכבר הפלגתי איתן למרחקים בניסיונותיי לתרגם סיפורים נוספים... החלטתו של אבא גפן, שהיא לא הצליחה לרככה, הייתה מעליבה ופוגעת. הוא, שישב בעת המלחמה במשרד ממוזג והתחבא, כמו רבים וטובים מהעיתונאים והסופרים שלנו, מאחורי השולחנות של בתי הקפה בתל אביב וירושלים, הוא מעז לפסול סיפור של חייל מילואים שהופגז בחושניה? וכל הפריצה שקיוויתי לה, כל התרגומים שחלמתי עליהם, הכול נקטע באחת. אנחנו לא זקוקים כעת ליצירות תבוסתניות! קבע אז גפן בבורותו הנחרצת.

אבל יעל לוטן לא וויתרה. היא הבטיחה לי שסיפורי, לפחות בתרגומו לאנגלית, יראה אור. היא הבטיחה והיא קיימה! בשנת 1976 יצאה לאור אנתולוגיה של ספרות עברית חדשה מתורגמת לאנגלית. וסיפורי המוכה בתוכה! היה זה התרגום הראשון של יצירותיי לאנגלית, והכרך הבלה והמצהיב עדיין ניצב על מדפי. כתיבה חדשה מישראל היה שם הספר, שהוציאו ג'ייקוב זונטאג, יהודי רב פעלים מלונדון, בהוצאת קוֹרְגִי בּוּקס. יעל לוטן, שהייתה היועצת הקרובה של זונטאג, הזמינה כמה מהמשתתפים באסופה למנחה בביתה. ארוחה קלה, יינות, ושיחות סלון מרתקות. גם אני הוזמנתי וזכיתי לפגוש בביתה לראשונה את הפרופ' גדעון עפרת, לבוש בחליפה לבנה ובוהקת, שופע הברקות על מצב האמנות בארץ לאחר המלחמה. ואת המשורר הצעיר, אולי היה בן שלושים! חיים באר, שהיה נבוך מעט מהפרסום של שיריו הראשונים "שעשועים יומיום", ומההדים המצוינים שזכה להם. יעל אמרה לי בקול נמוך, בצד, חיים באר הוא הבטחה ענקית. אתה עוד תראה, הוא יהיה מגדולי משוררינו! היא סבבה בין המסובים בקלילות מקצוענית ממש, ושאלתי את עצמי האם גם בשנות גלותה בלונדון ובניו-יורק ניהלה סלונים ספרותיים כאלה.

קנה-העישון הכהה והארוך שהיה תחוב בפיה כל העת, הז'סטיקולציה המופלאה של ידיה, הנימה של דיבורה, שהשתנתה בהתאם לאיש או לנושא, משכו מאד את לבי. עקבתי אחריה בתנועתה בחדרים, בין המסובים, ובמגע הקסם שלה בספרים ברהיטים ובכתפי המשתתפים. אשת חסד כזו לא הייתה לי מאז. היא עברה לידי והעירה מזווית פיה, אל תעמוד כמו גולם כפרי, שמעתי אותך ואני יודעת שאתה יכול להקסים. אתה לא מייצג כאן את הרפתנים... והיא ידעה והכירה היטב קיבוץ ורפתנים, בשל בן דודה, אורי אליאב, מקיבוץ חורשים. האם אמרתי כבר שאחותה הצעירה היא הפרופ' מירי אליאב-פלדון, ההיסטוריונית הידועה? ולא סיפרתי עוד על אביה, איש תרומות, בנימין אליאב, שניסה לגשר בין ימין לשמאל, וגם יזם הוצאת ספרי יהדות. אני זוכר את החתול הלבן, השעיר, אנגורה כמדומני, שרבץ בבעלנות על הכורסאות, ואני זוכר את מפזר השערות הלבנות שלו בבית. היא לא שכחה להגניב לו ליטוף, במעברה מקבוצה לקבוצה, בסלון הספרותי שלה, שברחוב טשרניחובסקי.

דיוק בבחירות

אני זוכר שקוננה על חוסר מזלה בספרות העברית. היא כבר פרסמה אז כמה ספרים באנגלית. והיא הצטערה על חוסר מזלם, ועל הקוראים שבגדו בה. ועל שיעל אחרת, יעל דיין בספריה באנגלית, כבשה את המקום שהייתה ראויה לו. היא לא תהיה פרנסואז סאגאן הישראלית, אמרה לי, נערת חוג הסילון הרדודה ורודפת הפרסום הזו, אפילו שהיא רוכבת על גלי הים התיכון ביאכטות של ידוענים, בחופי יוון. ושוב היא צדקה. ספריה של יעל דיין הם גם נשכחים וגם חסרי ערך. היא גם לא מצאה שום טעם לכנס משהו משל דיין באנתולוגיה הייצוגית שלה ושל זונטאג. קראתי שוב לאחרונה את האנתולוגיה, וראיתי שהיא לא פספסה אפילו שם אחד! כולל מתחילים גמורים כמוני. ואני לא מדבר על הידועים אלא על האלמונים אז. המשורר עוזי שביט, והמשורר חיים באר - הילד, כמו שכינתה אותו, יאיר הורביץ, אנטון שמאס, סיהאם דאוד, סמיח אל קאסם, וישראל מאירי. כולם קיימו את הבטחתם הספרותית. למעלה ממחצית המכונסים שם כבר אינם איתנו, אבל היא דייקה להפליא בבחירותיה.

כמה חודשים לאחר מנחת הסלון הספרותי בביתה, קיבלתי הזמנה לתיאטרון האנגלי שקם אז ליד האוניברסיטה בירושלים. הם המחיזו את סיפורי "צילום אלכסוני" בגרסתו האנגלית, שתרגמה ג'ודי לוי, עשו חזרות רבות וקבעו מועד להופעה. אני זוכר שגם באתי פעם אחת לראות אותם בעבודת החזרות שלהם. לא היה שום קשר כמובן, בין סיפורי המקורי לבין גרסת הגבורה שהעלו. אצלי הלוחם הופך לשבוי ובעצם למת-חי, הנתפס רק בצילומים. ואילו אצלם לסרן אמיץ הלוחם בסורים ונופל בקרב. השתעשעתי כהוגן אז מפער התפיסה שלנו, חייכתי כנדרש, הודיתי להם בשמחה ובחום, אך לא טרחתי להגיע להצגת הבכורה. צר לי היום שלא שמרתי עם יעל לוטן על קשר, גם ברדתי מירושלים. שבתי לאספסת ולמטע האבוקדו, ולא התפניתי לכלום. ראיתי במשך השנים את תרגומיה את הביקורות הספרותיות שלה, היא לא שבה לכתוב רומנים. לא בעברית ולא באנגלית. היא הסתבכה במלחמות עקרוניות לשוניות עריכתיות ואחרות. ודעותיה הקצינו מאד. אבל אני לא אשכח את שיוטה הקסום בין המוזמנים, את קנה-העישון הארוך שהפך בידיה לכלי קסמים, לשרביט ניהול מופלא, ואת דירתה המטופחת שברחוב טשרניחובסקי בירושלים.

תאריך:  04/12/2012   |   עודכן:  04/12/2012
אלישע פורת

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
סלון ספרותי ברח' טשרניחובסקי
הודעות  [ 0 ] מוצגות  [ 0 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
שיווקו לנו אותו כ"קוסם", וזה עבד.
04/12/2012  |  דן אלון  |  מאמרים
לולא הייתי מכיר את האיש ואת דעותיו, לאור שם המאמר ("סיפורו העצוב של הליכוד") בהנחה לוגית שמדובר בבחירות של מועמדי הליכוד לכנסת ה-19, הייתי בטוח כי זה עוד בכי תמרורים של שמאלן או לפחות איש מרכז עם נטיות שמאלניות, המלין על המהפך בהרכב רשימת הליכוד, רשימה השוברת ימינה בגדול בהרכבה החדש.
04/12/2012  |  יוסי שחר  |  מאמרים
אינני תומך בעמיר פרץ מהסיבה הברורה: מי שפעם אחת סחף אותי בדיבורי גבוהה-גבוהה על סוציאליזם, ובבוא הרגע לפרוע את השטר הלך להיות שר ביטחון, לי הוא לא יוכל "לעשות את זה" בפעם השנייה.
04/12/2012  |  אריה גל  |  מאמרים
הבדיחה העבשה על הקצין הפולני שלא לוקח כסף מקבלת עידכון. כשבגין בנו של הקצין הולך לנתניהו לא רק התשלום הוא מראש אלא שנתניהו ישלם לקצין הפולני, שיזמין גם את החבר מרידור ועם עוד קצת ילחץ גם החבר יביא את החבר מיקי. היינו לפריימריז הליכוד אין משמעות מי יודע מה וכן בעבודה. כלומר שוב מוכח כי ה'דמוקרטיה' היא רק בסיס לניצול ההמונים שכולם משלמים לפני ואחרי ובדמם בגלל המדינה "היהודית" וה"דמוקרטית".
04/12/2012  |  הלל ויס  |  מאמרים
יש בליבנו שמחה מרובה לראות את הקהילה הקדושה "שובה ישראל" מיאמי בתפארתה, בפריחה גדולה, ובעזרת השם בית מדרש שלישי עומד להיחנך במיאמי. ה' עוז לעמו ייתן, ילכו מחיל אל חיל. ובעזרת השם יתברך יקוים בקהילתנו הקדושה "הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשכי".

פורומים
היסטוריה
חברה ומשפחה
ספרות
כתבות מקודמות
עופר מ' כהן
חיסכון לכל ילד: צעד אחרי צעד
AIG
טיפים חשובים לפני שרוכשים דירה
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט