מכיוון שלא אובחנה כל מחלה מוכרת אצל עראפת, ומכיוון ששר החוץ הצרפתי אמר אתמול כי מדובר בהרעלת דם ממקור בלתי ידוע, יש לבחון את ההשערה שהעלה כותב דברים אלה ב-30.10, שמחלתו של עראפת יוצרה במכון הביולוגי בנס ציונה (או במעבדה אחרת בארץ או במערב העוסקת בנושא מלחמה ביולוגית). כיצד ניתן ליצור פגיעה ביולוגית קטלנית המבוססת על ידע מדעי מתקדם (השונה משימוש ברעלים מוכרים - דבר שהינו השגיאה בה נוקטים הפלשתינים, ששלחו את דמו של עראפת לאיתור רעלים מוכרים)?
ישראל נמצאת בחזית המחקר הביולוגי (למשל במכון לחקר ממברנות במכון וייצמן). נבחן בהקשר השמדה מבוססת ביולוגיה את אחת התגליות האחרונות שרבה בה תרומת המחקר הישראלי - תאי הרג טבעיים, המהווים כ-5% - 10% מתאי מערכת החיסון.
תאים אלה נמצאים בעיקר בדם ותוקפים לרוב תאים המודבקים בנגיפים ותאי סרטן. תאי ההרג הטבעיים מופיעים בשלבים הראשונים של התגובה החיסונית, והם מהראשונים שבאים במגע עם הפולשים. תאי ההרג מצוידים בחלבונים המתקשרים לקולטנים ייחודיים הממוקמים על גבי תאים המודבקים בנגיפים ועל גבי תאים סרטניים; התקשרות זו מפעילה את תא ההרג שמתחיל במלאכת הקטל. מאידך, על תאי ההרג ישנם חלבונים אחרים המכירים קולטנים ייחודיים של תאי הגוף ומונעים מהם לחסל תאים נורמליים.
הקולטנים המאותתים לתאי ההרג להתביית על התאים המודבקים בנגיפים ועל התאים הסרטניים הם חלבונים הממוקמים על דופן התאים המיועדים לתקיפה. זיהוים של חלבונים אלה עשוי להביא לשיפור יכולתם של תאי ההרג לחסל את התאים המזיקים. הראשונים שגילו חלבון כזה, לפני כשלוש שנים, היו חברי צוות מבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית בראשותו של ד"ר עופר מנדלבוים, בשיתוף עם קבוצתו של ד"ר אנגל פורגדור מאוניברסיטת בן-גוריון.
"כשתא מודבק בנגיף הוא קורא לעזרה. מטרתו היא לסמן לתאי מערכת החיסון את מקומו על מנת שיוכלו להתביית עליו בזמן הקצר ביותר", מסביר מנדלבוים. "לשם כך, מיד לאחר ההדבקה בנגיף, התא שולף החוצה אל שטח הפנים שלו חלבון מיוחד המזעיק את תאי ההרג. אנחנו מצאנו לראשונה חלבון כזה, המשותף לשבע משפחות שונות של נגיפים".
האם תגלית זאת לא נישארה מחוץ לעינם הפקוחה של העוסקים בישומים צבאיים?
כך, מכיוון שפוטנציאל ההרג של תאים אלה הוא כה גדול, התפתחה בגוף מערכת בקרה קפדנית המפקחת על פעילותם ומונעת מהם לחסל תאים נורמליים. ואם כך, מטרת מחקר הקטל הצבאי הינה למשל לשבש את מערכת הבקרה הזאת, באמצעות יצור חלבון היכול להשמיד גורם מרכזי בשרשרת הפיקוח הזאת. או אז, לאחר שנהרס מנגנון ההגנה והבקרה, יתקיפו ויחסלו תאי ההרג ללא הבחנה תאי גוף או תאי דם הנמצאים בסביבתם, דבר המסביר היטב את ספירת הדם הנמוכה שנמצאה אצל עראפת.
אלא שישום ישיר יותר של תגליתו של פרופ' מנדלבוים היא לשגר את חלבון האזעקה (זה המזעיק את תאי ההרג) באופן מסיבי לסביבות תאים מרובות ולגרום לו להצמד לשטח הפנים של תאי גוף ובעקר תאי דם. ניתן גם להשתמש בשני האפקטים הללו כאחת במסגרת בניית מנגנון חיסול.
וכך יבצעו תאי ההרג את מלאכת ההשמדה העצמית, ללא שהדבר יהיה ניתן לאיתור במעבדות האמונות על זיהוי רעלים. הרופאים יזהו רק את הסימפטומים הקשים, אך ישברו את ראשם לשווא בניסיון לאתר את מקורם.
הדרך לאיתור: לשם כך יש לפנות למעבדות מתחרות העוסקות באותו נושא בדיוק ובנושאים חופפים. כאן ישמחו החוקרים להרתם לנושא, ויראו בכך מעין אתגר של מלחמת מוחות עם המעבדה הצבאית הישראלית.
בנוסף ניתן להתחקות אחר התהליך ברמת המקרו: למהול דגימת דם של הנפגע בדם בריא ולהתחקות אחר אפקט ההרס באמצעות ספירת דם רגילה. וברמת המיקרו יש לנהל מעקב ממושך מיקרוסקופי אחר המתרחש בדם, ולנסות לנטר תהליכים כגון ריכוזים ותנועה מואצת של תאי הרג לעבר תאים בריאים וכיוצא באלה.
כך, ישראל ניתפסה כבר מבצעת חיסול ביולוגי ממוקד בחאליד משעל בירדן, ונאלצה לספק את הנסיוב נוגד התקיפה.
