גורלו הפוליטי של
אביגדור ליברמן אחרי החלטתו של
יהודה וינשטיין תלוי בשאלה האם יש קלון בעבירה לכאורה של מירמה והפרת אמונים, המיוחסת לו בנוגע ליחסיו עם השגריר לשעבר זאב בן-אריה.
פסק הדין המנחה של בית המשפט העליון בנושא עסק ברפאל פנחסי, אשר שימש כסגן שר הדתות כאשר הוגש נגדו כתב אישום ובו עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד וניסיון לקבל דבר במירמה. בג"ץ קבע, כי מאחר שמדובר בעבירות שיש עימן קלון - אין הוא יכול להמשיך בתפקידו. כלומר: המבחן הוא האם יש בעבירות שבכתב האישום משום קלון.
יש עבירות אשר הקלון טבוע בהן, כגון רצח, אונס, שוחד, שיבוש הליכים או עדות שקר. יש עבירות בהן אין קלון, כגון עבירות רשלנות או עבירות תעבורה שאינן מן החמורות. הבעיה מתחילה בכל המרווח שבין שתי הקבוצות הללו, ושם קובע בית המשפט בכל מקרה לגופו האם יש בעבירה קלון לנוכח נסיבותיה.
עבירת המירמה והפרת האמונים שייכת לקבוצת הביניים. במשפטו של
אהוד אולמרט, אשר הורשע רק בהפרת אמונים (ללא מירמה), לא הכריע בית המשפט המחוזי האם דבק במעשיו קלון, שכן אולמרט ויתר על ההטבות כראש
ממשלה לשעבר ולכן השאלה הפכה לתיאורטית. ואולם, לשני הצדדים היה ברור שבית המשפט הוא שיכריע האם בנסיבות העבירה יש קלון - דהיינו: ההחלטה אינה אוטומטית לכאן או לכאן.
סביר להניח שעניינו של ליברמן יוכרע בסופו של דבר בידי בית המשפט העליון. לאחר שווינשטיין סגר את החלק העיקרי והמשמעותי בתיק נגדו, הוא לא יתפטר מרצונו. מאידך, ודאי יימצא מי שיעתור לבג"ץ בדרישה שיכפה על
בנימין נתניהו לפטרו. וכך יצטרכו השופטים לא רק להחליט על המקרה הנקודתי, ולא רק להכריע האם להרחיב את הלכת פנחסי, אלא גם - ואולי בעיקר - לקבוע האם הם מקבלים החלטה שכזו ערב בחירות ובכך מתערבים בשיקול דעתו של הבוחר. למעשה, זוהי אותה הכרעה שהיו מתבקשים לקבל אילו אולמרט היה מתמודד ומכריז שהוא רואה את עצמו מועמד לראשות הממשלה או לתפקיד שר.