מי שהיה זקוק לעוד הוכחה לטירוף המערכות השלטוני בו אנו מצויים, קיבל אותה (יום א', 16.12.12) בהודעה קצרה של דובר משרד המשפטים שזה לשונה:
-
"היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הודיע היום לשר הביטחון ולרמטכ"ל, כי לאחר שנשקלו הטעמים שהציגו למינויו של אלוף אייזנקוט לתפקיד סגן הרמטכ"ל בעת הזו, ולאחר בחינת מכלול השיקולים הנוגעים לעניין - החלטת היועץ המשפטי לממשלה היא לאפשר את המינוי על-אף תקופת הבחירות. הודעה זו נמסרה בהמשך לדיון שהתקיים בלשכת היועמ"ש לממשלה ביום 13.12 עם שהב"ט והרמטכ"ל בעניין המינוי. ההנמקות המפורטות תימסרנה במסגרת ההליך בבג"צ 9006/12, שהוגש נגד המינוי".
הנה תרגום לעברית של ההודעה: פקיד הודיע לשר, שהוא מאשר את החלטתו ושאת הנימוקים לכך ימסור לבית המשפט. והנה תרגום מורחב: פקיד שנבחר בידי ממשלה, בה שר הביטחון הוא חבר בכיר, החליט בטובו שלא לפסול פעולה מרכזית וחיונית שביצע השר במסגרת תפקידו; הפקיד אינו סבור שעליו לנמק את החלטתו בפני השר, אלא בפני בית המשפט.
אמרנו ונאמר שוב ולא נתעייף מלומר שוב ושוב: היועץ המשפטי לממשלה הוא יועץ, הוא אינו מחליט. היועץ המשפטי לממשלה יכול ורשאי וחייב לחוות דעה; אין לו שום רשות ושום סמכות לאשר או לפסול פעולה של שר. לכל היותר יכול היועץ המשפטי לומר: על הפעולה הזו לא אוכל להגן בפני בית המשפט. זה הכל. אף לא מילימטר יותר מכך.
שרים אינם זקוקים לאישור מיועציהם המשפטיים. שרים הם הנבחרים והם הנושאים באחריות, על כל המשתמע מכך. אם שר פועל בצורה שלדעת יועצו המשפטי אינה תקינה ואפילו אינה חוקית - על היועץ להצביע על כך. אם השר יבחר לדבוק בפעילותו זו, הוא יידע שייתכן שיידרש לתת על כך חשבון ואולי גם דין. זכותו של השר ליטול את הסיכון הזה. היועץ המשפטי יכול ואולי אף חייב להתפטר במקרים קיצוניים, אך אין הוא יכול ואין הוא רשאי להורות לשר מה לעשות ומה לא לעשות.
ייתכן מאוד שבשל המשפטיזציה שהשתלטה על חיינו, המלצה של יועץ משפטי תהיה למעשה כמו הוראה. זו בעיה אחרת, בה צריך לטפל בצורה הרבה יותר שורשית. אך גם אם זה המצב, אין לשום יועץ משפטי - בכיר ככל שיהיה - הסמכות לחוות דעה בצורה של הוראה. ואת דעתו הוא חייב לחוות בפני מי שמינה אותו, קרי: הממשלה, ולא לומר שימסור אותה רק לגורם שלישי, ואפילו יהיה זה בית המשפט העליון.
הממשלה שלנו נפלה מזמן על הראש ומסתכלת על העולם במהופך. הממשלה שלנו, ואין זה משנה מי עומד בראשה ומי חבר בה, העבירה את מוסרות השלטון לידי פקידים שאיש לא בחר בהם ושרוב הציבור אינו יודע אפילו מיהם. וכאשר הפוליטיקאים מתבטלים בפני היועצים המשפטיים, התוצאה הבלתי-נמנעת היא החלטה שחצנית ואנטי-דמוקרטית כזו של יהודה וינשטיין. כי מה שיש לנו זה לא יועץ משפטי לממשלה, אלא מושל משפטי למועצה.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
