צביעות אקדמית

עתירת ועד האוניברסיטאות נגד ההכרה במרכז האוניברסיטאי באריאל כאוניברסיטה מעידה על צביעות ואינטרסנטיות צרת אופקים דווקא מצד אלו האמורים לדאוג לחופש ביטוי ולפיתוח ההשכלה האקדמאית בישראל. צריך לזכור כי פתיחת כל אוניברסיטה חדשה נתקלה בהתנגדות מצד האוניברסיטאות הקיימות מטעמים המובנים לכל.

הוועדה האקדמית שהמליצה על מתן הכרה כאוניברסיטה למרכז האוניברסיטאי באריאל מורכבת מחמישה פרופסורים מכל קצות הקשת הפוליטית. פרופסורים אלו הם בעלי מוניטין אקדמאי בינלאומי ביניהם חתן פרס נובל וחתני פרס ישראל. הוועדה המליצה על ההכרה לאחר שבחנה במשך 5 שנים את תפקוד המוסד והשוו את הישגיו האקדמאים לזה של אוניברסיטאות אחרות בארץ ובעולם. שום אוניברסיטה אחרת לא עברה תהליך אקדמי מסודר כזה שנמשך כל כך הרבה שנים. אך הדבר לא מנע מוועד ראשי האוניברסיטאות לטעון כי מדובר במהלך פוליטי בלבד.

האם הקמת האוניברסיטאות האחרות לא הייתה קשורה כלל לנסיבות פוליטיות? להלן שתי דוגמאות: מוטי היינריך באתר "קשר" מספר כי "המכון האוניברסיטאי" בחיפה הפך לאוניברסיטה בעקבות הבטחתו של לוי אשכול לאבא חושי, ראש עיריית חיפה. ההבטחה ניתנה כדי לשכנעו להישאר במפא"י ולא לעבור לרפי. חתנו של אשכול, ד"ר אליעזר רפאלי אף מונה לנשיאה הראשון. אוניברסיטת בר-אילן זכתה להכרה כאשר בן-גוריון היה זקוק למפד"ל החזקה בקואליציה.

העותרים טוענים כי הוספת אוניברסיטה תקשה על תקציבן הכלכלי, זאת למרות שממשלת הליכוד הגדילה מאד את תקציבן. והקצתה תקציב מיוחד לאוניברסיטת אריאל, הקטן משמעותי מזה של כל אוניברסיטה אחרת .

לשיא הצביעות הגיע ועד האוניברסיטאות כאשר טען כי הקמת אוניברסיטה ב"שטחים" תביא לבידודה של ישראל ולהטלת חלם אקדמאי עליה. על זאת נאמר "טול קרה מבין עינך". מרצים רבים המועסקים ע"י האוניברסיטאות הם מראשי המסיתים נגד ישראל בעולם וקוראים להטלת חרם אקדמי על ישראל, למרות שהם מקבלים משכורת ממדינת ישראל. נזכיר רק את ד"ר ניב מאוניברסיטת באר שבע, ופרופסור ענת מטר מאוניברסיטת תל אביב. אם יוטל חרם אקדמי על ישראל יהיה זה במידה רבה "בזכות" מרצים אלו שהמדינה מממנת. ואם הקמת האוניברסיטה באריאל תעורר סערה בעולם יהיה זה וודאי בזכות המרצים אלו ובמידה הלא פחותה בזכות וועד האוניברסיטאות.