יורה במפקד - ורץ לתקשורת לבכות

יורה במפקד - תוך כדי הסתערות

כך בפשטות, ניתן לתאר את מעשהו הנלוז והחמור של ראש השב"כ היוצא יובל דיסקין. כל הסבר אחר הוא ניסיון לטשטש את חומרת המעשה ואת הפגיעה בנאמנות, בחברות ובקבוצת האנשים שחלקו ביניהם את הסודות הכמוסים ביותר של המדינה.

תארו לכם שכל בעל תפקיד בכיר ורגיש, או כל אלוף בצה"ל, במשטרה, במוסד או בממשלה, מרשה לעצמו חופש דיבור על כל הידיעות שהגיעו לידיו או לידיעתו, ומשחרר אותם בלי צנזורה לתקשורת. תארו לכם את ראשי אמ"ן, שב"כ, מוסד וכו' שברשותם סיפורי גבורה, סודות מדינה שלנו ושל מדינות ידידותיות, משחררים אותם, בריש גלי לעיתונאים מקורבים על כל השלכותיהן. אם נסכים למהלכים כאלה - נפורר את המוסדות ואת הביטחון והאמון של הציבור בממשלה.

מה ההבדל בין דיסקין לענת קם

החיילת ענת קם, העתיקה מסמכים סודיים מלשכת אלוף פיקוד מרכז, העבירה אותם לעיתונאי הארץ וזה החל לפרסם חלקים מהם. הציבור נזעק, השב"כ, המשטרה, זעמו ורתחו, המדליפה נעצרה, נשפטה ונשלחה לכלא.

ומה לגבי ראש השב"כ שמשחרר פרטים כמוסים, עם רמזים עבים, על מטרות, דיונים, החלטות והתנהלות. למה לו מותר - ולאחרים אסור.

שיקולים אישיים, מול שיקולים ציבוריים

קשה להשתחרר מהרושם, שמדובר בשיקולים אישיים מובהקים, המוסתרים היטב תחת מסווה של טובת המדינה. מהתמונה שעולה מהכתבה ברור, למי שקורא בין השיטין, שהאיש ממורמר, מתוסכל, מנסה לנקום בנתניהו ואולי גם מונע ע"י אינטרסים פוליטיים ואנשים בעלי מעמד העומדים מאחוריו.

נניח שחלק מדבריו נכון ומדויק - איך אדם במעמדו, רעיונותיו, אישיותו ודאגתו למדינה ולביטחונה - ממשיך לשרת תחת ראש ממשלה ושר הביטחון, שנהנים, מעשני סיגרים ושותי וויסקי ומזגזגים בנושאי ביטחון, תקופה כה ארוכה. איך יכול אדם בדעותיו של דיסקין אחרי כל מה שראה בהתנהלות ברק-ליברמן-נתניהו, להסכים לשרת כראש המוסד - תקופה נוספת של 5 שנים, אצל אנשים כאלה. זה מוכיח שהאיש צבוע, אינטרסנט, שדעותיו מונעות לא לטובת המדינה אלא לטובתו הוא.

הדגשת הסיגרים והוויסקי - כמשל

הדגשת אלמנט הנהנתנות של נתניהו-ברק-ליברמן בישיבה על אירן, עם הסיגרים, היא קטנונית שבאה לקבל כותרות חלולות. אבל, אם הישיבה הייתה עם בורקס או פיצה וקפה בוץ, יש להניח כי ההחלטות ועומק ההתעניינות בסוגיות הקריטיות היו הרבה יותר שקולות - שטויות ודברי הבל.

העיתוי הפוליטי

ברור כשמש, שהעיתוי לכתבה והגילויים הפסבדו-ביטחוניים, באים בכוונת מתראיין ומטרתם ברורה, להכשיל את נתניהו וליברמן בבחירות - בגיבוי כוחות נסתרים שכוונותיהם ברורות, כולל מהתקשורת.

התרומה של ברק, נתניהו ודיסקין לבטחון המדינה

אם נשווה את תרומת שלושת האישים לבטחון המדינה - נראה לי שדיסקין נשאר הרבה מאחור, למרות שתרם לא מעט אבל לעומת ברק על שלל מעשיו, מבצעיו והצל"שים שלו, דיסקין נשאר מאחור ודי חיוור.

הבוחשים בסיר הבחירות

לא צריך להיות מומחה או פרשן פוליטי, ובוודאי לא אזרח נאיבי, כדי לחוש כי עיתוי פרסום הראיון עם דיסקין, בעיתון שנלחם מרות בנתניהו, כמו ידיעות אחרונות, הוא בעל משמעות פוליטית וניסיון לערער את מעמד ביבי במפלגת ישראל-ביתנו. העובדה שדיסקין נותן לכך יד, מלמדת גם על אישיותו ומטרותיו העתידיות.

כיצד על ראש הממשלה לנהוג בעתיד

מה צריך ראש ממשלה מכהן לעשות, לחשוב כשהוא מתייעץ בנושאים הכי רגישים, ביטחוניים, חיוניים של מדינת ישראל, עם ראשי האגפים כמו ראש המוסד, שב"כ, אמ"ן, משטרה. האם לתת בהם אמון או להיות חשדן, להגביל אותם, למדר אותם ולא לשתף אותם בהחלטות קריטיות?

ברור ששיטה זו מובילה לרחוב ללא מוצא, ולא ניתן לנהל ממשלה דמוקרטית שלציבור יש אמון מלא במנהיגיה וראשיה. שיטה זו של מידור והחלטות יחיד, מתאימה ומיושמת בשלטון יחיד, בשלטון דיקטטורי, שנפשנו סולדת מהן.

לסיכום:

התנהלותו של יובל דיסקין מבחינה אישית, הנה מגעילה ודוחה. מבחינה אתית מוסרית, הוא חצה קווים ושבר קודים של התנהגות מוסדית.

המסקנה: גם אדם טוב, מוערך עם קבלות, שעושה מעשה מכוער, לא יוכל לצאת נקי, וכתם זה ילווה אותו בהמשך דרכו. כל הניסיונות לעטוף את המעשה, בהתפרצות פטריוטית של אהבת העם והמולדת, רק מחמירה את המצב. אגב אורחא - גם ענת קם, ניסתה להסביר את המעשה בדאגה פטריוטית.

יש כתמים שגם אם נעשו, בלי מחשבה תחילה או בתום לב, לא יורדים בכביסה ולא בניקוי יבש או רטוב. חבל, חבל מאד, שדיסקין נפל לבור שכרה לעצמו וחיבל בכך בעתידו.

הערות והארות בענייני פוליטיקה וביטחון

• הפרשנים הבכירים טוענים שנשיא המדינה בוחש בפוליטיקה של השמאל, ופגישתו עם ציפי לבני, הולידה את הקריאה "נואשת והדרמטית", להקמת גוש חוסם כשברקע חלומה ושאיפתה הנסתרת להנהיג אותו.

• נשיא המדינה פעם נוספת חורג מסמכותו, הן לפי חוק יסוד נשיא המדינה והן לפי ההיגיון הפוליטי שנשיא מייצג את כל הזרמים בעם ולא מתערב בפוליטיקה ובבחירות.

• ראש הממשלה גולדה מאיר, רבין, הנשיא עזר ויצמן, עישנו, שתו ואכלו דברים טובים - ולא האשימו אותם בנהנתנות והחלטות שגויות עקב כך.

• ראש ממשלת בריטניה, ווינסטון צ'רצ'יל, עישן ושתה וויסקי כל חייו וניצח את "הקרב על בריטניה".

• נשיאי ארצות הברית לדורותיהם, לא היו נזירים, עישנו, שתו וז.... וארה"ב לא ניזוקה.

• הנשיא קלינטון, תוך כדי הרפייה, ניהל שיחות עם שועי עולם (תשאלו את גב' מוניקה לווינסקי ואחרות) ומדיניות ארה"ב לא נפגעה.

• מסקנה - אפשר לעשן, לשתות ולהיות צודקים, גם אם הם עצמם לא צדיקים.

• כמעט אסון בצה"ל. אל"מ וינר (עוזר הרמטכ"ל בפרשת הרפז) עמד להתמנות לקצין חינוך ראשי בדרגת תא"ל. אתם מתארים לכם - קצין חינוך ראשי כמו וינר?