ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון דוד בן-גוריון תבע את פיטוריו של מורה לתנ"ך בשם פרופ' ישראל שייב. מורה נערץ על-ידי תלמידיו. אך יש שופטים בירושלים, שאמרו לבן-גוריון בפסק דין נחרץ, שאין לפטר את פרופ' ישראל שייב וחובה להחזירו מייד למקום עבודתו בהוראה.
בשנותיה הראשונות של המדינה פרופסור ישראל שייב היה מורה לתנ"ך בגמנסיה "הרצליה" בתל אביב ולימים גם מורה נערץ בטכניון בחיפה. במקביל ערך גם את הירחון "סולם", בו כתב דברי ביקורת קשה נגד ממשלת ישראל. הביע את דעתו בדבר נחיצות הקמתה של מלכות ישראל השלישית במקום המדינה הקיימת. כן הטיף להרחבת גבולות
הארץ לתחומי הגבולות כפי שהם מתוארים בתנ"ך.
דוד בן-גוריון, ראש הממשלה, בתוקף תפקידו כשר הביטחון דרש ממשרד החינוך למנוע את העסקתו של פרופסור ישראל שייב בטענה
"שהוא מטיף להשתמש בנשק נגד צה"ל וממשלת ישראל".
דוד בן-גוריון גם שלח מכתב ב-י"ב בחשוון תשי"א לישראל שייב לכתובתו ברחוב דיזנגוף 124 ובו הוא כותב: "משרד הביטחון התנגד להזמנתך כמורה, מפני שאתה מטיף בספרך ובעתונך להשתמש בנשק נגד צבא הגנה לישראל וממשלת ישראל במקרים הנראים לך".
למרות הטענות הקשות של הגורם הבכיר ביותר במערכת הביטחון, פסק הדין של השופטים אולשן, ויתקון וחשין הדגיש את חשיבות שלטון החוק ואת ההכרה בזכות היסוד של כל אזרח ל
חופש העיסוק.
השופטים היו נחרצים בקביעה הדוחה על הסף את בקשת בן-גוריון לפיטוריו של פרופ' ישראל שייב." ... גם אם דעותיו של אזרח פסולות,
חייו אינם הפקר ודמו אינו מותר. אין נועלים בפניו שערי פרנסה ואין יורדים לחייו בדרך אדמיניסטרטיבית " (בג"ץ 144-50 , שייב נגד משרד הביטחון , פ"ד 399 בעמ' 406-407)
בזכות בג"ץ נהנו תלמידי גימנסיה הרצליה בתל אביב משובו של פרופ' אלדד שייב , כמוהם נהנו סטודנטים בטכניון בחיפה שם לימד תנ"ך ומדעי הרוח למעלה מעשר שנים.
מקור הפרנסה של ישראל שייב לא נפגע, גם כשבית משפט מחוזי בתל אביב הרשיע אותו ב-1952 וגם קנס אותו בחמש לירות ישראליות בעקבות מאמר שפורסם ב"סולם", בו ראה בית המשפט ניסיון להסתה לגרימת חבלה ב
אורי אבנרי, עורך השבועון "העולם הזה" וחבר בתנועה "הפעולה השמית". אורי אבנרי כתב מאמרים גם בדו השבועון "אתגר" שאיתגרו את כל המפלגות מימין וגם משמאל להתמודדות עם הנושא הפלשתיני.
גילוי נאות, אינני תומך בדעות להן הטיף פרופ' ישראל שייב, ואני תומך בחלק הארי של משנתו האידיאולוגית של אורי אבנרי. אך אני רואה בתביעת בן-גוריון לפטר את ישראל שייב מעבודה צעד ברוטאלי, שנועד לפגוע בדמוקרטיה הישראלית כבר בראשית צעדיה. מהפגיעה בדמוקרטיה חילץ אותנו בית המשפט העליון , שהגן על המורה ישראל שייב בבטלו את הוראת הפיטורים וחייב את הרשויות להחזירו לעבודה.
אך השבוע קיבלנו הוכחה נוספת לסכנה הנשקפת לדמוקרטיה הישראלית. מאמר שהתפרסם בעיתון הארץ של פרופ' אורית קידר ואיש החינוך רם כהן, מנהל תיכון עירוני בת"א, גרם לזימונו של מנהל בית הספר לשימוע בעיריית תל אביב ובמשרד החינוך לפני פיטורים מהעבודה. כל זאת עקב שורה במאמר בו התפלמסו עם פרופ' שלמה אבנרי וכתבו את המלים הבאות:
"חד"ש זוקפת לזכותה חקיקה חברתית ומתקדמת שהצליחה להעביר בכנסת הימנית ביותר שהייתה אי פעם".
משרד החינוך ועיריית תל אביב פתחו בתהליך של פיטורי איש חינוך מעבודתו. אני מסב את תשומת לבם לפסק הדין של בית המשפט העליון לפני למעלה מששים שנה, שאסר את פיטורי פרופ' שייב, הגם שבן-גוריון בתוקף תפקידו כשר ביטחון ראה בו איום ביטחוני.
זה נראה, שאחרי פיטוריו של המפקח על הוראת אזרחות, במשרד החינוך כבר מוחקים את שיעורי האזרחות ממערכת החינוך שלנו.
יופסקו מייד כל ההליכים נגד המחנך רם כהן.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
