יום סגרירי טיפוסי לחודש דצמבר. המקום - בית העלמין קיריית שאול. היום גם השמים בוכים. עו"ד צור יערי, נכה צה"ל, מובל למנוחתו האחרונה. קהל רב התאסף בבית העלמין, הגברים הקשוחים למראה, חלקם לוחמים עזי נפש ושבעי מלחמה, אלה שלא הורגלו להחצין רגשות, לבכות בפרהסיה, לא מסוגלים לעצור את בכיים ופונים הצידה, על-מנת שלא יראו האחרים, הם מסוג הגברים שבוכים בלילה. נכי צה"ל רבים, חלקם על כסאות גלגלים, לא מסוגלים להאמין, צור יערי איננו עוד.
זמן הפרידה הגיע, אריק ילין, נכה צה"ל וחבר קרוב של צור יערי פותח את ההספדים, בין השאר הוא אומר באומץ רב את מה שכמעט כולם (נכי צה"ל ומשפחה) יודעים וחושבים, אך לא מעיזים לומר את מה שהוא כמעט צועק:
מבחינתי חבר שלי צור לא נפטר,
הוא נרצח ע"י המערכת שלחם להגנתה.
המערכת שרק בזכות צור וחבריו שרדה, הפכה להידרה מרובת ראשים
ובשיניה החדות תלשה נתח אחר נתח מנשמתו של צור,
עד שהביא למותו טרם עת. הדממה המאפיינת הספדים הפכה למעיקה יותר ויותר, אפילו הגשם השתדל לרדת יותר בשקט, מנסה שלא להפר את עוצמת האמירה:
"נרצח ע"י המערכת שלחם להגנתה!". הגשם ממשיך לרדת, בעוצמה יתרה, מנסה לשטוף את הבושה. כמעט כל הנוכחים הביעו הסכמה שבשתיקה, מודים בשקט לאריק ילין שהעז לומר את מה שהם חושבים. רובם פשוט מפחדים שהמערכת תתנקם בהם ותגרום להם או לאהוביהם להגיע למצב של צור יערי, אחרים פשוט חסרי מילים מעוצמת האירוע,
צור יערי איננו.
בסיום הטקס, כאשר הרוחות רגעו מעט והתודעה שחבר טוב אבד לנצח, העזו לגשת חלק מהמשתתפים לאריק ילין, ללחוץ את ידו ולהביע במילים או בשתיקה את ההערכה הגדולה על הדברים הקשים שאמר ובעצם הביע בקול חזק וצלול את מה שאחרים מביעים בשקט, בחדרי חדרים.
כאשר קראו לו חברים: "עו"ד צור יערי", הוא התעקש שיקראו לו" "צור" או "צור יערי עורך דין". אכן צור היה קודם כל חבר, את השכלתו כעורך דין הוא הקדיש קודם כל למען חברים, נכי צה"ל, אלה שזכויותיהם נרמסו ונרמסים יום יום ברגל גסה ע"י מערכת אכזרית וחסרת רחמים, מערכת שנוצרה על-מנת לעזור ולסייע לנכי צה"ל, לשקם, אך לכאורה עושה בדיוק את ההפך. צור יערי לחם בגבורה ובעקשנות ראויה לשבח במערכת הזאת, מנסה לקבל את זכויותיו ואת זכויות חבריו, הוא האמין בבית המשפט והיה בטוח שבעזרת בית המשפט הוא ינצח את אותה מערכת שהוא הגן עליה והיא הייתה אמורה להגן עליו. בקולו הרועם הוא הטיף לכל מי שביקש את עזרתו: "תתבע אותם! אתה יודע שאתה צודק, אני יודע שאתה צודק, אז תתבע אותם!".
אבל גם בתי המשפט לכאורה בגדו בו, גם כאשר ניצח בפסקי דין מסודרים ומנומקים, המערכת החזקה עשתה לכאורה בחלק מהמקרים (או ברובם) את הצפוי, הפעילה ביורוקרטיה או פשוט לא קיימה את פסקי הדין...
צור יערי קרס וניפטר בדרכו לעוד דיון משפטי כנגד המערכת...הפעם המערכת הביסה אותו לנצח...
צור ניסה להשפיע גם דרך הנהגת ארגון נכי צה"ל, עזר, סייע, הציע, אבל גם סלד מהתככנות והפלגנות בארגון. בשיחות פרטיות אמר דברים קשים ביותר על ההנהגה, ואני הבעתי סלידה מחוסר ההערכה כלפיו.
לא פעם התקנאתי בצור, "מהיכן יש לך את הכוחות?" שאלתי אותו פעמים רבות, "אתם לא מבינים!" רעם קולו בכעס רב "אסור לשתוק להם! אם נשתוק המצב יהיה גרוע יותר! אתם לא מבינים שלאף אחד לא אכפת מאתנו, לא הממשלה, לא משרד הביטחון, לא אגף השיקום ולא הנהגת ארגון נכי צה"ל, אותם מעניין רק כסף וכבוד, אנחנו חייבים לדאוג לעצמנו...".
אני, כמו רבים מנכי צה"ל, יודעים שצור יערי הוא לא הראשון ולצערי גם לא אחרון. באין מפריע המערכת ממשיכה ותמשיך בדרכה, בשם חיסכון בממון מונעים זכויות לנכי צה"ל. במועד או שלא במודע, ביודעין או בחוסר מודעות,
בתום לב או ברוע, גורמים לנכים חסרי ישע לבצע ניסיונות ו-או מעשי אובדנות, חלקם הצליח וחלקם ממשיכים וימשיכו לנסות, הייאוש גובר על ההיגיון, באורח פלא כל המקרים מושתקים, מתאיידים כמו מעשה סילמן משה, גם הוא נכה צה"ל. אלו הבודדים שמגיעים לאמצעי התקשורת בדרכים עקלקלות אינם זוכים לרצינות ותשומת הלב הראויה והמתבקשת מאליה. רבים יודעים ושותקים. אחרים, כמו צור יערי, עושים ומשלמים את המחיר הכבד.
כולם יודעים שצור יערי הוא לא הראשון, רבים חוששים שצור יערי הוא לא האחרון. אני יודע על נכה צה"ל שדורש כחלק מצוואתו, לכתוב בין השאר על מצבתו: "נירצח בצורה פסיבית על-ידי אגף השיקום...", והשאלה מרחפת באוויר: מי הבא בתור?
אני חושב שבמיוחד בימים אלה שלפני בחירות, נכי צה"ל מרגישים דחויים, נבעטים בגסות רוח מהחברה, האמרה הנפוצה בקרב רבים מנכי צה"ל היא: "מעדיפים אותנו מתים...", אף מפלגה לא מאזכרת ציבור כזה גדול, התעלמות! זה שם המשחק.
כמו אחרים, גם אני לא ידעתי מנוח מאז אותו יום שנפרדנו מצור. דמו של צור יערי זועק אלי בלילות ובימים, קורא לי לכתוב ולפרסם, באורח פלא ידע את אשר אני הבטחתי לעצמי ביום ההלוויה...
הבוקר החלטתי שיותר איני יכול, בשם רבים שחושבים כמוני אני מתחייב לחברי צור יערי הי"ד:
אשתדל לשתוק פחות!
