הסתה והשפלה באוטובוס
היי,
רציתי לחלוק את פיסת המציאות הקטנה שלי. עברו כמעט יומיים מאז, והנה הסיפור המלא. תנו לי 30 שניות. מבטיחה שזה לא תרומות, וגם אני שונאת את כל הסיפורים העצובים בפייסבוק.
(הועבר ל
אגד, וכבוד השר המהולל ישראל כץ).
לתומי עליתי על קו 555, מירושלים לערד. פה אמור להיות שלב התיאור, שבו אני אומרת בת כמה אני, או כמה צנועה או לא צנועה הייתי, אם עשיתי צבא וכמה זמן ומתי השתחררתי... כל זה לא משנה בשום דרך.
אינני תושבת ירושלים, ולא הייתה לי שום סיבה לחשוד בקו אוטובוס שלוקח אותי מעיר אחת לאחרת.
אלא שכבר ברגע שעמדתי לעלות לאוטובוס נתקלתי בסיטואציה שנראתה לי מוזרה: נהג האוטובוס לא פתח את הדלת, והתרחק ממני. התקדמתי לעברו, ולאחר כמה ניסיונות כאלה, שבמהלכם לא הבנתי מה בדיוק קורה, נהג האוטובוס "נכנע" למאמציי, ופתח את הדלת.
מרגע זה והלאה, מצאתי את עצמי הרחק מהעולם ה"רגיל" בו אני (ורוב מכריי) חיים, ונכנסתי למציאות מקבילה.
כשעליתי, נהג האוטובוס הבטיח לארבעת הגברים החרדים שנעמדו, שאני "רק משלמת ועולה מאחורה". כשסירבתי, החלו הגברים למלמל ולכנות אותי "שיקסע", בגלל שעברתי ביניהם, אל "מחלקת הנשים והתינוקות", החלק האחורי של האוטובוס.
מי מכם שמכיר את הסיפור של רוזה פארקס, יכול להבין את תחושתי, שעליי לפעול. אינני מסוגלת לקבל את המציאות שהוגשה לי, בצורת קו אוטובוס. התיישבתי לכמה דקות מאחור, כשאני מוקפת נשים וילדים בוכים ורועשים, תוהה מה עליי לעשות, איך פועלים בשיאה של המציאות שנקלעתי לתוכה?
גמלה בליבי החלטה. נעמדתי במרכז האוטובוס, ממש ב"תפר", בין הנשים והגברים, בהתרסה אילמת. לא עמדתי באזור "הנשים", אלא עמדתי, ואציין שוב, עמדתי בלי לזוז או לומר מילה, בין שני המושבים האחרונים באזור "הגברים".
הגברים סביבי החלו לעשות רעשי הקאה מדומים, לדבר ביניהם ביידיש ולנוע, להתרחק מ"המפגע".
כשאחד מהם נעמד וצעק עליי "לכבד את הזכויות שלו" (אירוני, לא?)
המשכתי לעמוד שם, בדממה. לאחר מכן, הנשים מאחורי החלו "לחפש לי" מקום ישיבה, תוך שהן מעירות שאני "לא יהודיה", ומסבירות לילדיהם ש"היא עושה דווקא וזה נורא עצוב שאין לה כבוד".
סירבתי בנימוס להצעת מקום הישיבה באזור הנשים, והמשכתי לעמוד, לבהות קדימה, דמעות זולגות מעיני ללא הרף.
במהלך הנסיעה, הגברים המשיכו לדבר ביניהם ביידיש ולכנות אותי כינויים כאלה ואחרים, חלקם בעברית וחלקם ביידיש. לצערי, הבנתי את רובם.
הנשים שמאחוריי, לאחר כמה דקות של שקט, המשיכו לתקוף אותי מילולית, באומרם שאני "לא מכבדת אותם" (אותם - הגברים), שאני "חצופה" שיוצרת בעיה.
מדינת ישראל 2013. הבושה צריכה לעמוד בעיניך, לצרוב את גרונך, כפי שהכעס והעלבון צורמים בי.
לקראת סיומה של אותה נסיעה ארורה, ירק אחד הגברים לרגליי וצעק כינוי גנאי ביידיש.
כל מעשיי באוטובוס הזוועה הזה, היה לעמוד, לשתוק, ולחכות. למה חיכיתי? חיכיתי שאני אגלה שכל האירוע הזה לא מתרחש באמת, שאגד, שהדביקה את המדבקות המגוחכות האלו, שצרבו את עיניי תוך כדי שאני מותקפת מילולית, שאומרת שמותר לי לשבת היכן שרק אבחר, לא רק שמאפשרת את הזוועה הזאת, אלא גם נותנת לעצמה כסת"ח מהסוג הנמוך ביותר.
אינני מנסה לעודד שנאת דתיים, ולא אלימות כלפי אף אחד. אם אנשים בוחרים לחיות בחשיכה, להפריד נשים מגברים ולשנוא את האחר שנאה כה עזה, הם אינם אנשי האל בעיני, ואלה מילים קשות מאוד, אני מבינה.
אני רוצה לעודד חופש. חופש לנוע, חופש לחיות את חיינו בצורה שנבחר.
בברכה, מירי בליאכר
גזענות מטעם הרבנות
מר הורוביץ שלום רב,
אתה בטח מקבל לא מעט מכתבים, אבל למכתב הזה אני רוצה שתקדיש תשומת לב מיוחדת. כתבתי אותו בעקבות הליך "חקר יהדות" שאני עובר בעקבות הרצון שלי להתחתן. או ליתר דיוק, הרצון שלי להתחתן ברבנות, כי אני מכבד את משפחתה המסורתית של בת זוגי.
אני כותב לך היום, אחרי תשדיר הבחירות הנוראי של מפלגת שס.
המכתב פורסם בפייסבוק וזכה לכ-2,000 תגובות. כרגע אני נמצא במגעים עם
עיתון הארץ, לפרסום הסיפור שלי וסיפורים דומים של גזענות מטעם הרבנות.
אשמח מאוד לתגובתך. דימה.
אני רוצה לשתף אתכם במשהו שעובר עליי כרגע.
ב14/03/2013, אני מתחתן עם שלומית. כחלק מההכנות לחתונה, אחד השלבים הפורמליים, הוא לפתוח תיק ברבנות. כדי שהתהליך ברבנות ילך חלק, אתה צריך להוכיח שאתה יהודי.
בישראל, תעודות רשמיות לא מספיקות. זה שלאמא שלי כתוב "יהודי" בתעודת זהות הישראלית, לא מספיק. זה שלאבא שלי כתוב בתעודת לידה, לא מספיק. זה שלאמא שלי כתוב בתעודת הלידה, לא מספיק. זה שכתוב בברית הנישואין האזרחית שלהם שהם יהודים, לא מספיק. לא נשמרה תעודת הלידה של סבתא שלי מצד אמא, ז"ל, משנת 1896...סליחה.
ברבנות יש "אדם" שנקרא "חוקר יהדות" והוא יושב איתך ועם אמא שלך (ועם סבתא בת 95, במקרה והיא עדיין חיה) וחוקר אותה. הוא מבקש לראות תעודות נוספות - כמו תעודות הצטיינות, תמונות של המשפחה וכל תעודה המעידה על אורח החיים הקודם בברית המועצות.
בגלל שאנחנו מתחתנים דרך צוהר (עמותה של דתיים לייט) - הם מפנים אותך לארגון "שורשים" - ארגון שכותב המלצה לרבנות הרשמית כדי שאלה יקלו בתהליך. עוד לא גיליתי איזה אינטרס יש להם. זה חינם לגמרי. אבל כששלחתי להם את המסמכים שתיארתי קודם לכן, הרב שבוחן אמר לי שתעודת הלידה של אמא שלי "משוחזרת".
מהסתכלות על קובץ JPG במייל הוא החליט את ההחלטה הזו. אם תגעו במסמך תראו שהוא באמת משנות ה-50'. וגם אם כן משוחזר, לא ניתן לדעת זאת על-פי תמונה. אז נתבקשתי להביא את עצמי ואת אמא שלי לירושלים, כדי שהוא יחקור וימליץ בהתאם, כי אם אלך ישר לרבנות עם המסמכים האלה - "99% שלא יאשרו לך". וכשלא מאשרים, יש לך אפשרות לערער מול בית הדין הרבני...וכו' וכו'...הבנתם עם מי יש כאן עסק. ואני מוגבל בזמן, החתונה במרץ!
ההורים שלי עלו מברית המועצות, מכל מיני סיבות, חלקן אנטישמיות ויחס מזלזל בגלל שהם יהודים. והיום, אחרי 20+ שנה שהם בארץ, הם צריכים לעבור את התהליך הזה שוב.
כואב לי לראות שהגזענים, הפאשיסטים, ואפילו ארחיק ואומר האנטישמים הכי גדולים הם אנחנו, היהודים. כאילו לא למדנו שום דבר מהשואה... בגרמניה של שנות ה-30 אנשים נדרשו לעבור את אותו תהליך שאתה עובר רק למטרה הפוכה - להוכיח שהם לא יהודים, מזל שלא מדדו לי את הראש והיחס בין האף למצח.
עוד מחליא אותי שלא משנה מה יהיה, אנחנו - יוצאי ברית המועצות - נישאר תמיד בחזקת רוסים כאן ובחזקת יהודונים שם. לא משנה מה נעשה - ניוולד כאן, נדבר בעברית, נשלם מסים, נלך לצבא ונבנה חיים - הכל כמו יהודים, עד שזה מגיע למכבסת הכסף מספר 1 של המדינה - הרבנות.
כואב לי גם שרק במדינה הזאת חתונה, מעבר לזה שהיא עולה סכום אדיר של כסף, היא גם מסע כומתה של ביורוקרטיה וטרטרת בכל המדינה כדי להוכיח לאיזה דוס שסבתא של דודה שלך לא עשתה כביסה בשבת ובן הדוד שלה מדרגה רביעית שחט תרנגולים בצורה מאוד מסוימת.
ובכלל, מה קשור הרצון של שני אנשים לנהל אורך חיים מונוגמי לדת?
זה מאוד מכעיס את ההורים שלי ומאוד מכעיס אותי. חתכו לי את ה..כאן, שרתתי בצבא כאן... תמיד הייתי יהודי בשביל המדינה ופתאום, אני צריך להוכיח על סמך תעודות ועל סמך אורח חיים של ההורים שלי שם. האם היה בית כנסת קרוב? האם אכלו כשר? וכדומה.
אני מאוד לא קשור לדת, ליהדות בפרט. מי שמכיר אותי מעט, יודע עד כמה. זה יוצר אנטגוניזם קשה מאוד כלפי הממסד הזה! אני לא משפטן, אבל זו חדירה גסה מאוד לפרטיות שלי ושל ההורים שלי.
זה עומס נפשי מיותר וזה לא הגיוני בעליל.
לידיעתכם, כאן אתם חיים.
במדינה גזענית במיוחד.
בכבוד רב, דימה
להפריד את הדת והמדינה
דימה, מירי, אודי, אנג'לה, משה, רים, וכל מאות האנשים הטובים שכתבו לי והתקשרו וחלקו עמי בשנים האחרונות את החוויות הקשות שלהם - מהאוטובוסים המופרדים, מהרבנות המתעללת, ממשרד הפנים המטרטר, מבית הדין השרעי המשפיל נשים, ממחלקת הכשרות הסחטנית, ומהסמינרים החרדיים שלא מקבלים ילדות מזרחיות...
אתם לא לבד. מאות אלפי ישראלים - יהודים וערבים, חילונים ודתיים, נשים וגברים - עוברים שבעת מדורי גיהינום בגלל העירוב הבלתי-נסבל של מוסדות הדת והפוליטיקה שנותנת להם את הכוח להתעמר, לסחוט, ולנצל. לזה בדיוק אני מתכוון כשאני מדבר על הפרדת דת ומדינה.
ושלא יהיו אשליות. אי-אפשר לנתק את העניין הזה ממה שיקרה פה עוד שבוע וחצי. כי הסיפור הרע הזה הוא סיפור פוליטי לחלוטין. שום קשר לאמונה, לערכים, לרוח... זה סיפור על כסף וכוח ומשרות והשפעה. וכדי להפוך אותו לסיפור טוב, צריך שינוי פוליטי. צריך לחזק את אלה שמחוייבים לשינוי כזה, שהוכיחו את זה יום-יום בכנסת, בחקיקה, במאבק מול המוסדות, בעבודה בשטח, ובטיפול באינספור מקרים מסמרי שיער וטרגדיות אישיות. האנשים האלה הם מרצ: הסיעה המובילה בפעילות להפרדת דת ומדינה.
אלא שלנו אין מנגנונים של אלפי מקבלי משרות ברשתות חינוך חרדיות, במועצות הדתיות, ברבנויות... אנחנו זקוקים לאנשים עצמאיים, חופשיים. ולכן עוד לפני ההצבעה, אפשר וצריך לעזור למרצ באמצעות תרומות, למאמץ אחרון בקמפיין. זה פשוט ומהיר - הנה כאן.
מרצ מתחזקת בצורה מרשימה ועולה מאוד בסקרים. עכשיו רגע האמת. תחזקו אותנו, ונחזק אתכם, את כולנו. למען ישראל דמוקרטית, חופשית, למען ישראל שפויה.
חזק ואמץ, ניצן
