כשקוראים את המלצות ועדת בכר, דומה שהם התעלמו מהעיקר. מי שלא מכיר את הנושא - יכול לחשוב שהבעיה העיקרית היא מי ירוויח מהטיפול. מה טוב לעמיתים לא נידון, כנראה. ומה משנה, לעמיתים, מי לקח את כספם? יותר חשוב כמה זה עולה להם. בעיה יותר חמורה היא ההפסדים, וכבר היו דברים מעולם. הבנקים לא רק שלא נשאו בהפסדים אלא, אף לא ויתרו על דמי הניהול (הכושל).
קופות הגמל הבנקאיות הן יצירה ממלכתית. זה נעשה, בעיקר, על ידי הטבות מס. מנקודת ראות מסוימת, זהו מימון חלקי של המדינה. גם כללי הניהול כמו: תקופת ההפקדה, מניעת שיעבוד, הורשה ועוד, נקבעו בלעדית ע"י המדינה.
כשל בתפעול אם יש כשל בתפעול - זהו כישלון של פעולה ממלכתית. מלכתחילה, דובר על הצמדה למדד. גם מנקודת ראות זאת, זה קשור בטבורו למדינה. בשלב ראשון היתה המדינה הגוף היחיד שגייס הון צמוד למדד, ואף נקבע כי הכספים יושקעו לפי הוראות האוצר. מעשית, שימשו הבנקים סוכנים של הממשלה.
במשך, עשרות, שנות קיומן של הקרנות הללו חלו שינויים מפליגים בתפקודן. זה קשור, כמובן, בגודל. מהתחלה של מאות אלפי לירות זה הגיע לממדים של מיליארדים במונחים שקליים. ההשקעה שינתה פניה לגמרי.
בעוד שבהתחלה הושקע הכסף, כמעט כולו ישירות באוצר, היום הכסף מופנה למה שקרוי 'השוק החופשי'. בנושא נוסף חל שינוי מהותי. המדובר על הנזילות: בעוד שבתחילת הדרך לא היו, כמעט, סכומים ניתנים למשיכה; אלו הגיעו בהמשך אף למחצית מהיתרות. כלומר חיסכון רגיל.
למרות הגידול בהיקף - קשה להצביע על שיפר בשרות, ובעיקר במחירו. אין כנראה התחרות, ממשית. היכן הממונה על ההגבלים העסקיים? האם אין הידברות בין הבנקים בנושא? מדוע לא יקבע המפקח על הבנקים מחיר מרבי לעמלת הניהול? מדוע לא יתנו שלטונות המס את המשך הפטור לקופות השונות בגביית דמי ניהול סבירים?
התינוק נשפך עם מי האמבטיה אבל, כנראה, רווחת המפקידים לא מעניינת אף אחד. שמתם לב שדמי הניהול נגבים גם בקופות שהפסידו מכספי העמיתים. בשביל זה צריך בנקים?! בכלל, נראה כי הפקידים שעוסקים ב"שוק ההון" לא שמו לב שהתינוק נשפך עם מי האמבטיה.
הצרכן הגדול של מימון צמוד מדד הוא המדינה. לא יהיה מוגזם לומר שהיא שולטת, בפוטנציה, על המחירים. מה התועלת בכך שקופות הגמל נאלצות לרכוש אג"ח של המדינה ב'שוק ההון'? זה בסך הכל מקטין את התשואה. מאידך גיסא, גם המדינה משלמת עבור ההפצה.
בעצם, קופות הגמל אינן זקוקות לאג"ח. הן יכולות גם להשקיע בפקדונות. הצורך ביתרות נזילות הוא שולי. שייהנו החוסכים מריבית יותר גבוהה, במקום לפטם סוחרי בורסה מיותרים. הקופות משקיעות מספיק מיליארדים, שיצדיקו קשר ישיר עם חשב המדינה. אין שום צורך במתווכים.
ניגודי אינטרסים השקעת כספי הגמל באוצר המדינה תפטור עוד שתי בעיות. ראשית, לא יהיו יותר ניגודי אינטרסים בין הבנקים כפעילים בשוק ההון, וכמנהלי קופות. הקופות לא יקנו אצלם מאומה. בעיה שנייה שתיעלם היא ההפסדים של העמיתים. ההנחה היא שהממשלה תעמוד בחובותיה. אם הבנקים ירצו את כספי הגמל - שילוו אותם.
תוך ביטחון שיש לכל מפקיד בבנק, נראה אם יהיו מוכנים לשלם יותר מהמדינה. יש עוד יתרון להפקדות על פני אג"ח. ערך ההפקדות איננו מושפע משערי הבורסה, שחלקם לפחות מייצג ציפיות, ניחושים, נבואות וספסרות.
יש למפקידים בקופות בעיה בסיסית, אין מי שישמור על האינטרסים שלהם. להם אין מה להגיד על דרכי הניהול של הקופות. הבנקים מנהלים את הקופות, בהן לא השקיעו אפילו אגורה, כאילו זה שלהם. גם אם יש ועדת השקעות למשל, זו ממונה בלעדית ע"י הבנק. כל זה, כשמעשית אין פיקוח חיצוני.
יש לזכור שלמרות שמבחינה פורמאלית, קיימת אפשרות לעבור מקופה אחת לשנייה - זה לא פשוט. בדרך כלל הבחירה נעשית ע"י המעביד, ועליו די קל לבנקים ללחוץ. למשל כספי פיצויים. מצב מוזר ולא סביר. צריך להקנות למפקידים, בעלי הכסף, אפשרות לומר את דברם. אפשר אמנם להשאיר את הניהול, טכנית, בידי הבנקים. העקרונות ייקבעו ע"י הבעלים.
לעשות סדר לפני שמעבירים את ניהול הקופות לגורמים אחרים, צריך לעשות סדר. יש לקבוע, בראש ובראשונה, את אחריות המנהלים. מדובר גם על הקרן וגם על ההכנסות. לא סביר שבחסכונות לטווחים ארוכים לא תהיה שום הכנסה מובטחת.
זהו חלק גדול ובדרך כלל מכריע של ההצבר. יש למנוע את הפניית הכספים לאפיקים ספקולטיביים. דומה שגם ההקלות במס צריכות להיות מותנות בהשקעות סולידיות בלבד. הקלות מס לצורך הימורים, אינה מוצדקת, למצער. באשר לעמלות, יש לקבוע מנגנון שיפקח על גובהן. אלה צריכות להיות פונקציה של עלות השירות בלבד.
מדברים כבר על סכומי העתק שייכנסו לבנקים כתוצאה ממכירת הקופות. זה פשוט לא נכון. הקופות אינן שייכות לבנקים, הם בסך הכול נותני שרות. ההון הוא של העמיתים.
אם צריך לבחור נותני שרות חדשים - הקריטריון צריך להיות טיב השרות ומחירו. לא נראה שהבנקים ימכרו רכוש לא להם. אם יש מישהו שמוכן לשלם כדי לקבל את עבודת השרות, כסף זה שייך לבעלי הקופות - העמיתים.
-
הכותב הוא עורך "אתר הקלכלה": [קישור]
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
