הזיות מצטופפות בכיכר

כמה הזיות מצטופפות בכיכר הבחירות הקרובות לאסוף פתקאות קלפי שהרוחות מפזרות בנדיבות? הישראל הזאת שלנו, שעל-פי מיקומה בעולם הגדול בכלל ועל-פי מיצובה במזרח התיכון בפרט, צריכה הייתה להיות המפוקחת במדינות וקלפיות שלה ראויות היו להיות יריבות רציונאליות כולן לחלופות מדידות, הולכת ובונה במו ידיה יותר ויותר פונדקי סרק וממציאה לעצמה נוף בדיוני בו היא מתרפקת לבדה על חלומותיה.

על-פי השכל הישר ראוי לה לכל מדינה לדבוק במה שאמרו חכמים באבות דרבי נתן, "איזהו גבור שבגיבורים... מי שעושה שונאו אוהבו". למה גיבור שבגיבורים? מפני שלא קל להתגבר על המנטרה כי השונא אשם בשנאתו. מפני שהרגש המוסרי הטבעי מזהיר כי פשרה עם הרעה חמורה מן הרעה עצמה ואי-אפשר לרצות את השונא בלי להתפשר עימו. מפני שפשרה מכל מקום צריכה העזה ועיתים אפילו חזון, מפני שהאינסטינקטים הקמאיים אומרים כי שונא יותר משיש לקיימו, יש לחתור לעקור אותו מן השורש. אבל מי שניסיונו או ניסיון זולתו לימדו כי שנאת השונא יותר משהיא מדבירה אותו היא מנציחה את ארסו, והוא מתגבר על יצרו המיידי ויוצא לדרך ארוכה של הפיכת יריב לידיד, הוא גיבור בגיבורים, גיבור בהתמודדות עם אויביו, וגיבור בהתמודדות עם אחיו ורעיו הלועגים לנאיביות שלו, או למה שנראה בעיניהם כתבוסתנות או כאובדן זקיפות הקומה. גיבור שבגיבורים.

אבל אצלנו יש יותר ויותר חכמי הלכה משונה המשתדלים בכל מאודם ללמד את הבריות משנה אחרת, המורה כי גיבור שבגיבורים הוא מי שעושה אוהבו שונאו. אין ספק כי השכל הישר אינו סובל את המשנה הזאת וביותר הוא נרתע מפניה כשהיא מלווה בהזיה כי ידיד זה שהפכו אותו לשונא יישאר על כורחו ידיד כי יש לו אינטרס לסייע בידינו חרף שנאתו, להגן עלינו למרות שאנו מתגרים בו, להצילנו מכל אויב ואורב והוא ניצול ואת המאיימים עליו הוא משתק ומביס. היא מחפשת פתק בקלפי ההזיה המהמרת הזאת, אטומה משמוע אזהרות השכל הישר.

ההזיה צועדת בראש

על-פי השכל הישר אין מדינה דנה עם מי שתקיף ממנה. היא מכירה בגודלה המדיד שלה ומכירה בכוחה המדיד של חברתה. היא אינה כופה סימטריות על מציאות שאינה סימטרית. היא מצווה ועל כן היא מותרת בעמידה על צרכיה, אפילו צרכים אלה אינם עולים בקנה אחד עם צרכי המדינה מולה היא מתייצבת, אולם סוף דבר היא מוכרחה לומר לעצמה מלכתחילה כי אם אין ברירה היא בצדק או אפילו שלא בצדק תיסוג בדיעבד ותבטל רצונה בפני רצון חברתה, וזו, יבוא יום אחר היא מקווה, למרות כוחה העודף, תבטל רצונה בפני המדינה החלשה ממנה. זו האריתמטיקה השלטת בעולם.

על-פי השכל הישר מותר להתלונן עליה אך אסור למרוד בה, לא יותר מדי, מכל מקום. אבל אצלנו יש יותר ויותר טוענים לשוויון מוחלט בין גדלים שונים, ואפילו יש טוענים כי שתי מתמטיקות שולטות בעולם, והשנייה היא אמונית וקטן אינו בהכרח טפל לגדול בעיניה והוא אפילו גדול הימנו. המשוואות שלה ייחודיות. משוואות מצויות ורגילות פותרים בהן את הנעלם. משוואות של המתמטיקה השנייה - הנעלם פותר בהן את הנתונים.

ההזיה הזאת הולכת אל הכיכר מצוידת בראיות היסטוריות המתיימרות להוכיח כי הסטטיסטיקה אינה אלא מכשלה, כי העזה מדינית מחושבת אינה אלא שם מסולף ומתחמק לתוקף המתמטיקה בה הנעלם פותר את השכל מלעסוק בסיכונים ובסיכויים, כי מוכח שריאליסטים הם מי שסומכים על הנס, ומי שדבק באזהרת חכמים שאין סומכים על הנס אינו מבין את פשוטם של הדברים הנשגבים האלה. אין להזיה הזאת עניין לשרטט את הגבול בין האמונה ביוצר כל שהטיל על האדם את האחריות היומיומית, המתמדת, העכשווית בכל עת למעשיו ולבחירתו, ליושרו ולצדקו, למשפט ולמשפח, לטוב ולרע, לבין האמונה ב"אף על-פי שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא". ההזיה לא מתמהמהת. אין לה פנאי. היא בכיכר. ליד הקלפי. אוספת פתקאות שהרוח זורה. עכשיו. משביעה את הבריות לתת את קולן למי שצד את ליבן להאמין כי יש לחש בעולם המסור אך להם ואם יבחרו בהם ילחשו להפוך גדול לקטן וקטן לגדול, ורם לשפל ושפל לרם, ופיזיקה למטפיזיקה וכימיה לאלכימיה.

השכל הישר והאשליות

על-פי השכל הישר הולכים לבחירות כדי לפזר אשליות. כדי להעלות לשלטון אנשים ונשים היודעים את ההבדל בין חזון לבין פאטה מורגנה, המציבים מטרות ארציות שאפשר לחתור אליהן בנחישות מול אנשים ונשים שונים היודעים גם הם מה בין חזון לבין תעתוע והמציבים מטרות ארציות חלופיות אפשריות אחרות, ומציעים כי אליהן יחתרו בנחישות ובחריצות. האלטרנטיבות, מעצם טבען, אם הן נשענות על השכל הישר, הן הגונות, אפילו הן רחוקות זו מזו מרחק מזרח ממערב.

השכל הישר אומר כי הברירה בין הרשימות אינה יכולה להיות בין ריאליה לבין מגדלים פורחים באוויר, אין ריאליה דומה לחברתה. מפני שהיא מציאות והמציאות מגוונת ואינה ניתנת לחיזוי מראש, גם הריאליה מגוונת ונכונה לספוג הפתעות. אבל המגדלים הפורחים, אף על-פי שהם פורחים לכל רוח והדואים בהם יודעים כביכול עתידות, שווים, ואין בין ההוזה ימינה לבין ההוזה שמאלה דבר חוץ מאיפה ומתי יתרסקו. על כך הן מתחרות...? על אלה יבחרו בהן...?