כשלון התירחוש, ניצחון הפעילות. תוצאות הבחירות הנחילו מכה איומה לגדודי המתרחשים ולפלוגות הסוקרים. איש מהם - ושלא יבלבלו את המוח בדיעבד - לא התקרב אפילו לחיזוי התוצאה והמצב שנוצר. האם הכישלון הקולוסאלי הזה הפחית במשהו את עוצמת התירחושים ואת נחרצות המתרחשים? מה פתאום. כל פרשן - מהאולפן הכחלחל ועד הפלאפליה שכונתית - בטון יצוק. כל אחד אשף פוליטי וספינולוג-על. וכ-ו-ל-ם יודעים להגיד בוודאות גמורה מה יהיה - בעוד רגע, בעוד חודש, ובעוד שנה.
אחזור על כך שוב ושוב: אף אחד לא יודע מה יהיה. כי זה עוד לא קרה. אפשר להגיד בוודאות רק דבר אחד: מה אנחנו רוצים שיהיה, ולעשות עכשיו כל מה שאנחנו יכולים כדי שמה שאנחנו רוצים שיהיה, באמת יקרה ויתגשם. זה הכל, וזה הרבה מאוד.
אז לכל מי ששאל אותי בחודשים האחרונים "נו ניצן, מה יהיה?", אמרתי שאני לא יודע מה יהיה, ואני רק יודע מה אני רוצה שיהיה, ומה אני חושב שצריך לעשות כדי להגשים את זה. אמרתי שאני רוצה שתהיה בכנסת מרצ חזקה ומשפיעה, ושכל מי שרוצה את זה כמונו צריך להשקיע בזה את הנשמה - כל אחד לפי יכולותיו וכוחותיו.
מאות ואלפי אנשים מדהימים התגייסו למשימה. ממרכז המפלגה בראשות
זהבה גלאון, שמגיעה לה ברכה מיוחדת, ועד אחרון הפעילים והמתנדבים שלנו: אחד תלה שלטים, אחת ישבה על הפייסבוק, אחד תרם כסף, ואחת עשתה חוגי בית. אלפי אנשים כאלה, מכל פינה בארץ, גרמו לכך שמרצ הכפילה את כוחה.
גבירותי ורבותי, מהפך? הבחירות האלה הוכיחו שמהפך שלטוני בישראל אפשרי בהחלט. כפי שכתבתי כאן לכל אורך הקדנציה, הוא תלוי בשני עניינים עיקריים ששלובים זה בזה: יצירת אלטרנטיבה ברורה והעלאת אחוז ההצבעה.
אלטרנטיבה פירושה קודם כל ולפני הכל לא להסתפח/לזחול ליריביך ולוותר על זהותך האידיאולוגית. אלא לעמוד על ערכיך ולהטמיע אותם בציבור באמצעות חריש עמוק. שזה אומר לא רק עבודה פרלמנטרית בכנסת - מה שמרצ תעשה עכשיו בכוחות מתוגברים - אלא גם פרויקטים של חינוך, נוער, תרבות, תקשורת, עובדים, פעילות שטח מאורגנת: כל מה שדרוש כדי לבנות בסיס פוליטי אמיתי.
אלטרנטיבה ברורה
צריך להכיר בעובדות: לשמאל כיום אין מנגנון. לא רק שאין לנו רשת חינוך ואין לנו עיתון ואין לנו בעלי הון עם ארנק פתוח, גם אין לנו מערך של פעילי שטח בשכר, כפי שיש לגורמים פוליטיים אחרים. לכן בסיס פוליטי, על בסיס רעיוני מחוייב, הוא תנאי הכרחי להגדלת כוח.
התנאי השני, כאמור, אחוז ההצבעה. שתי קבוצות ברורות מצביעות בשיעורים גבוהים בהרבה מהממוצע הארצי: חרדים ו
מתנחלים. שתי קבוצות מצביעות בשיעורים נמוכים במיוחד: חילונים צעירים וערבים. העלייה באחוז ההצבעה בבחירות האלה כבר שינתה את מפת הגושים. עלייה נוספת תביא למהפך. בתנאי שתהיה אלטרנטיבה ברורה, שתנקז אליה את ההצבעה הזו.
זה תותח? הוא שילם עשרות אלפי שקלים כדי שישירו לו "אתה תותח, אין עליך, אתה הגדול מכולם". אז לא תותח רק בום-טראח - רעש וצילצולים. כנ"ל ליברמן. השניים האלה נותרו על הבמה, כי לא הייתה מולם אלטרנטיבה ברורה. אם היה שמאל גדול וחזק, שמציב אלטרנטיבה ברורה בכל שלושת התחומים - מדיני, כלכלי, אזרחי - התותח הזה היה עובר לאפסנאות. ועוד יעבור.
לא נישה. לפני ארבע שנים, לאחר כישלון השמאל בבחירות הקודמות, הונחה בפני מרצ המלצה להכיר בכך שהיא "מפלגת בוטיק": מפלגה כזו שמתאימה ומכוונת לנישה מסויימת ומצומצמת - אידיאולוגית ואלקטוראלית. התנגדתי לכך בכל לבי. אני שמח שלא הלכנו בדרך הזו.
ייחודה של מרצ והמפתח להצלחתה הוא הנחישות שלה לקדם השקפת עולם כוללת. אנחנו לא מפלגה של "נושא אחד" כי החיים מורכבים מהרבה נושאים. אנחנו כן מפלגה של רעיון בסיסי אחד: דמוקרטיה וזכויות אדם. שיוויון ערך האדם, באשר הוא אדם. מכאן נגזר הכל. מי ששיוויון האדם הוא נר לרגליו, לא יכול להישאר אדיש לכיבוש ודיכוי, לעוול חברתי, לעוני, לכפייה, לקיפוח נשים ומיעוטים. לכן, מפלגה של "נושא אחד" היא מפלגה של כלום, גם לא של אותו נושא, כי אין לה בסיס ואין לה שורש, והיא תתפוגג. ואילו מפלגה שיש לה שורשים של רעיון חובק עולם, תוכל לגדול ולהתרחב.
רוח. בבחירות האלה מרצ זכתה לתמיכה בולטת ומופגנת של אנשי רוח, יוצרים, חוקרים, אנשי תרבות ואקדמיה. אולי יותר מכל מפלגה אחרת. יש לזה ערך עצום בעיני. אליטה? בהחלט כן. כי השכלה, תרבות, מדע - אלה אבני היסוד של חברה חופשית ומתקדמת. מי שבז "לפרופסורים" ומזלזל באמנים, וחושב שתרבות זה הסעיף האחרון על סדר היום, ו"רוח" זה פרודות אוויר שזזות ממקום למקום, הוא לא רק דל ושטחי ומוליך את החברה שלנו למקום חשוך, אלא גם שוטה מבחינה פוליטית. כי עשייה תרבותית והשכלה הם אלה שמעצבים את הפוליטיקה. עכשיו עלינו להעמיק את הקשר הזה, ולתת לתרבות ולהשכלה את המקום הראוי להם בסדר היום הלאומי שלנו. זה גם מפתח להמשך ההתחזקות הפוליטית שלנו.
מפלגות חדשות. יש לי סימפטיה לרוח המפעמת בקרב אלה שמנסים להקים מפלגות חדשות. רבע מיליון קולות ניתנו בבחירות האלה למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. אני לא אומר חלילה "הלכו לפח", כמו שנוהגים להגיד לפעמים. הזכות להיבחר, כמו הזכות לבחור, היא זכות יסוד, ולגיטימי לחלוטין שאנשים מנסים את כוחם ומבקשים לכבוש להם מקום בזירה הפוליטית. עכשיו הזמן לחבר כוחות. רבים מאלה שהצביעו לאותן מפלגות, שותפים לערכינו, ערכי מרצ. בואו אלינו, בואו נעבוד יחד, יש לנו המון במשותף ואנחנו יכולים לעשות דברים גדולים.
הבית של השמאל. מרצ היא כיום הכתובת הפוליטית של השמאל בישראל. 172,382 איש הצביעו מרצ בבחירות האלה. 6% מהם ירושלמים, 6% ערבים ודרוזים, 20% תל אביבים, 4% חיפאים, 10% קיבוצניקים, 3% רמת-גנים... אין כמעט ישוב בישראל בלי קולות למרצ. לא נישה ולא נעליים. במרצ יש מקום לכולם.
אחרי עשור של ירידה עקבית, מרצ רושמת ציון דרך מזהיר. הכפלנו את כוחנו. האתגר האמיתי מתחיל בעצם רק עכשיו. אבל בינתיים אפשר לשמוח, כי יש לנו באמת מרצ נהדרת.
חזק ואמץ, ניצן.
להיות או לא להיות חבר כנסת 
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
