נדמה כי השינויים שחלו בבית היהודי (בבחירות האחרונות לעומת הקודמות להן) הם חלק משינוי גדול יותר, כללי יותר; ונדמה כי הבוחרים הבחינו בדבר, גם אם לא ידעו לקרוא לו בשם, ועל כן גם התלבטו בחלקם עד לרגע האחרון בין
יאיר לפיד ל
נפתלי בנט. מהו המשהו החדש הזה? רק סדר יום שונה, טרנד חולף, חברתי-אזרחי, או תהליך עמוק יותר שיוסיף ויתהווה גם אם תפרוץ מלחמה חלילה וסדר היום יחזור להיות צבאי-ביטחוני?
במאמר מוסגר יצוין כי עצם הבו-זמניות של התהליך הן בתוך הציונות הדתית והן מחוצה לה - ללא הדִילֵיי הרגיל של המגזר בעשרים-שלושים שנה - כבר קובעת ברכה לעצמה. ואולי אדרבה, מפני שהמגזר אמון יותר על מושגי העומק של עם ישראל הוא יוכל הפעם, אם ישכיל, להוביל את התהליך.
הניסיון לשנות את שמה של המפלגה הדתית-לאומית התחיל אומנם כבר לקראת הבחירות הקודמות, אבל רק כעת הצליחה המפלגה להיפרד סוף סוף מן הטייטל המצמצם שלה ואולי באמת גם לפתוח את השורות. איילת שקד היא סנונית מרנינה אבל אם לא יצטרפו בעקבותיה עוד ורבים - יישאר הבית היהודי מפלגת נישה סקטוריאלית.
האם שינוי השם מסגיר שינוי מהות אמיתי? אישית, כבר לפני כ-25 שנים, וביתר שאת לאחר רצח רבין, הרגשתי שאם אשמע עוד פעם אחת את הצירוף עם-ישראל-ארץ-ישראל-תורת-ישראל - אצרח. השילוש הקדוש הזה ששלט בכיפה במשך דורות (ובכיפות מסוימות עדיין מוסיף ושולט) הוא במקרה הטוב רק חלק מן האמת, ובמקרה הרע סילוף מכוון שלה.
האמת היא ששלושת הכוחות, או שלושת היסודות, המשלימים זה את זה נאבקים זה בזה ומאזנים זה את זה, ויחד מניעים את העולם - הם הקודש, האומה, האדם [אורות התחייה יח, אורות עמוד ע]. היסודות האלה, לפי הרב קוק, קיימים ופועלים בעולם כולו, אבל בעם ישראל הם חדים יותר וחזקים יותר.
עַם-ארץ-תורה הוא עיוות כפול, גם מעניק לאומה פי שניים כשהוא מחלק אותה באופן מלאכותי לעם ולארץ, בעוד שניהם מקומם תחת הלאום, וגם משמיט לגמרי את האדם, את האוניברסליות, את ההומניזם ואת הליברליזם. מי יודע אם ההפרדה המעוותת הזאת בין עם ישראל לארץ ישראל בסיסמאות ובערכי החינוך לא גרמה להפרדה שלהם במציאות. מי יודע כמה קנאוּת וקיצוניות ועשבים שוטים ותפוחים רקובים היו נמנעים אילו השכיל החינוך הדתי להרים את דגל הכלל-אנושיות כשווה ערך לדגלי הקודש והלאום.
והרי היהדות היא אֵם כל ההומניזמים, והרי מחצית מעשרת הדיברות הן מצוות שבין אדם לחברו, והרי השבת (הנמנית בדרך כלל עם מצוות שבין אדם למקום) הנחילה לעולם כולו את אחד מעקרונות הסוציאליזם. והרי רבי עקיבא היה אומר: חביב אדם שנברא בצלם (...) שנאמר: בצלם אלוהים עשה את האדם; חביבין ישראל שנקראו בנים למקום (...) שנאמר: בנים אתם לה' אלוהיכם; חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה (...) שנאמר: כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו [אבות פרק ג משנה יד]. מה לעשות שהוא פתח באדם דווקא? שהוא לא מנה את ארץ ישראל בנפרד מעם ישראל ולא אמר: חביבין ישראל שניתנה להם ארץ חמדה, שנאמר: ראֵה נתתי לפניכם את הארץ?
אני רוצה להאמין שההבטחה של הבית היהודי לעסוק גם בענייני חברה לא הייתה רק גימיק יחצני לצורכי בחירות, ואדרבה היא סעיף קטן מתוך תפישת עולם חדשה שתדאג להרמת הדגל הנוסף של ההומניזם, של האדם, כשם שהרימה עד כה את דגל הקודש ואת דגל הלאום. שזו לא רק קריצת עין לקהלים שונים כדי לקבל את תמיכתם, אלא תפישת עולם לכתחילית שתשכיל להתמודד עם הסתירות והניגודים שבין שלושת היסודות האלה וליישב אותם בהרמוניה ובאיזון. נדמה כי זה המשהו החדש שצריך להתחיל, וכי זה מה שהרגישו בחוש הבוחרים שהתלבטו בין יש עתיד לבין הבית היהודי.
תפישת עולם הדוגלת בקודש בלאום ובאדם גם יחד מייתרת את החלוקה למחנות המקובלים (שמאל-ימין-חילונים-דתיים) שכה נקעה הנפש מהם. אם ישכילו הבית היהודי וציבור הבוחרים שלו להבהיר לכל מי שיסכים לשמוע, שתחת דגל הקודש לא מצטופפת שום אג'נדה של החְזרה בתשובה ושום התעסקות בפרטי המצוות ודקדוקיהן (כי אלו דברים שבין אדם לעצמו, ואין בהם עניין ציבורי), וכי כל עניינו של הקודש בכללי היהדות, בערכי המוסר הצדק והחסד, בחזון הנביאים, בלימודי האלוהות ובדעת ה' - אולי ימצאו שותפים רבים לתפישת העולם הזאת בחלקים ניכרים של כנסת ישראל.
