שס והליטאים: תורת הניגודים

הרכבת הממשלה החדשה היא הנושא הבוער כיום. בין ובתוך הדיווחים הרבים, שהמדיה מנפיקה, בייצור המוני, נטשטשה מאד העובדה ששס איננה "שייכת" לחרדים האשכנזים. היא איננה נמנית על קהלם בשום אופן. בתפיסותיה הלאומיות וביחסה אל הציונות, היא רחוקה מהם ת"ק על ת"ק פרסה.

קיים פער גדול, ענקי, בתפיסות המהותיות של החרדים האשכנזים, את המדינה ואת הציונות, לבין אלו של החרדים הספרדים. האחרונים היו תמיד מתונים יותר. רבניהם פסקו על-פי בית הלל. עד היום זכור ולא נשכח המעשה הגדול של הרב עובדיה יוסף, כאשר מצא דרך לגיור בני העדה האתיופית, על-אף כל הגינויים שהוטחו בו ע"י הרבנים האשכנזיים.

החסידויות האשכנזיות השונות, מתחרות זו בזו בקנאותן ל"דבר תורה". הן נוקטות בשפה אלימה, הקמת הגיטו, בעיניהן, הוא תהליך מקודש. אלימות זו יצרה בין היתר את האפליה במוסדות החינוך שלהם בין ילדים אשכנזים לילדים ספרדים. בגטו, ההולך ומוקם בשיטתיות, אין מקום לחרדים מזרחיים.

עד כה נכשלו ממשלות ישראל לדורותיהן, בהבנת הפער הזה. שילוב החרדים האשכנזים בהוויה הישראלית - ציונית, הוא עניין אבוד משום איבתם לציונות ולמדינה שהיא בשורשי אמונתם, ומעבירה אותם על דעתם. לגבי החרדים הספרדים הוא ניתן לביצוע ואף מתבקש (ואזרחי המדינה טרם התייאשו ממנו). בניגוד לאשכנזים המתגאים והמשתבחים ביצירת תהום זו, מנהיגי שס, כמהים להסרת הכתם של קלון ההשתמטות מעל בגדיהם. הם היו והווים תמיד ציוניים. מנהיגי שס הנוכחיים שרתו רובם ככולם בצבא, שלא כמנהיגי היהדות האשכנזית. דווקא בדור הצעיר הנוכחי פשה הנוהל שהועתק משורות החרדים האשכנזים, ולפיו, בשל "תורתו אומנותו" הולכים ומתרבים המשתחררים משרות בצה"ל. לכן מנהיג רחק ראות יבין שהגיעה שעת הכושר, להחזיר, לפחות את חלקם הגדול, אל המחנה הציוני ואל שורות המשרתים בצבא. אם תוחמץ שעת הכושר הזו אולי היא תוחמץ לעולם.

על-רקע זה טוב יעשו עכשיו בנימין נתניהו, יאיר לפיד ונפתלי בנט, אם יפתחו את הדלת לרווחה בפני אנשי שס. בראש ובראשונה יש להפריד בין עולם הישיבות שלהם, שהוא בבת עינם של מנהיגיהם, ולאפשר לו להתפתח ולפרוח. בו-זמנית יש לעודד את הפרט המצוי בשורותיהם, לשרת בצבא. יש לבנות שוב דרגות קידום להטבות שונות על-פי השרות בצבא. בין היתר זכות לדיור מוזל, זכות למשכנתא, ללימודים גבוהים וכו'. כל אלה חייבים להיות מוקנים מחדש גם אם הדבר כרוך בחקיקה בכנסת ולמרות פסיקות שוללות אבחנה כזאת, של ביהמ"ש העליון בעבר.

במצב שנוצר אחרי הבחירות, נתניהו הוא זה שיכול לנצח והוא זה שיכול להפסיד. אם ילך עם החרדים האשכנזים, יהיה בצד המפסיד. אולי ימשיך ויכהן כראש ממשלה לשעה, אולם בפועל הוא יאבד את עולמו ואת סיכוייו לזכות בעוד קדנציה. יכול בהחלט להיות, על-פי התהליכים שזוהו עכשיו, קרי ירידת הליכוד, שהגיע סוף שלטונו וסופו של שלטון הליכוד. הגם שלתקופה זו יתלוו ביטויים גוברים והולכים של מרי אזרחי. לעומת זאת אם ישכיל להפריד בין החרדים הליטאים לבין החרדים הספרדים כמתבקש על-פי השקפת עולמם הם. אם ילך עם לפיד ועם בנט, בכיוון הזה, הוא יזכה, בתודעת הציבור, למעמד של מתקן חברתי בממדים היסטוריים. הוא יתרום גם להפלת חומות הגטו החרדי. כי גם החרדים האשכנזים לא יוכלו, מסיבות מובנות, לעמוד מנגד ולא לפשוט את ידם הקפוצה כעת אל הממשלה ומשאביה.

הנה כך ניתן עכשיו לענות על שתי בעיות קשות מאד, באחת.

ראש ממשלת ישראל הינו פוליטיקאי נבון. את המסקנות מההפגנה בשדרות רוטשילד, לצדק חברתי (שבתודעת המפגינים הייתה להפגנה למען שוויון בנטל), הוא לא ישכח לעולם לא אותה ולא את לקחיה.

נתניהו מחזיק עכשיו בידיו את האפשרות להקים קואליציה, שעל דגלה חרוט שוויון בנטל. עכשיו זו יכולה להיות שעתו הגדולה. ושעתם הגדולה לא פחות של יאיר לפיד ונפתלי בנט.