סטירת לחי מצלצלת

זה שנים חולם נשיא אירן מחמוד אחמדינג'אד לבקר במצרים, להתחבק עם נשיאה ולפגוש את המוניה ברחובות כדי להראות שארצו יוצאת מן הבדידות הבינערבית והבינלאומית. והנה החלום שלכאורה התגשם הפך עד מהרה לסיוט מבהיל.

הביקור בן שלושת הימים חשף את המחלוקות העמוקות שבין מצרים בפרט ומדינות ערב בכלל ובין אירן. הסיסמאות שהושמעו נגדו ונגד אירן, הניסיון לפגוע בו ברחבת מסגד אלחוסייני וזריקת נעל לעברו הם דברים של מה בכך לעומת מה ששמע מנשיא מצרים, משייח' אלאזהר, מעיתונאי מצרים ומראשי מדינות שהשתתפו בוועידה האיסלאמית. אחמדינג'אד הגיע לוועידה זו לא כאורחה של מצרים, אלא כמשתתף בוועידה כפי שמחייב הפרוטוקול, בדיוק כפי שמוחמד מורסי הגיע לטהרן לפני כחצי שנה לא כאורחה של אירן, אלא כמשתתף בוועידת המדינות הבלתי מזדהות.

הראשון שכמעט נזף בנשיא אירן הוא שייח' אלאזהר אחמד אלטיב שאמר לו: "אלאזהר דוחה את רדיפת הסונים באירן. אלאזהר קורא לאירן לכבד את ריבונותן של מדינות המפרץ. אלאזהר קורא לאירן להפסיק לתמוך במשטרו של בשאר המשמיד את הסונים בסוריה".

יש לזכור כי אלאזהר הוא הסמכות העליונה של העולם הסוני.

גם מורסי לא חשך את שבטו. בנאומו בוועידה גינה את הפוגעים, והכוונה לשיעים ובראשם שליטי אירן, באשת הנביא הראשונה עאישה ובידידי הנביא (אלסחאבה).

הסכסוך - אפילו על אש קטנה

גם התקשורת המצרית לא קידמה את אחמדינג'אד בסבר פנים יפות, וזאת בלשון המעטה. הפרשנים קלעו לאמת כשהדגישו כי הביקור כשל. אפשר להוסיף שהביקור החמיר את בדידותה של אירן בזירה הבינערבית בפרט והמוסלמית בכלל, כי הוא הבליט את המחלוקות העמוקות בין שני הצדדים. נסקור אותן בקצרה:

• המשטר האירני אינו מסכים להסיר מאחד מרחובותיה הראשיים של טהרן את שמו של איסלמבולי, רוצחו של אנוור סאדאת. הדבר פוגע בכבודם הלאומי של המצרים.

• המצרים מוחים על ניסיונותיה של אירן להמיר את אמונתם של הסונים במצרים ובשאר מדינות ערב לשיעה, על-ידי הענקת סכומי כסף לעניים. השסע בין הסונים לשיעים קיים זה 13 מאות שנה, ואין סימנים לגישור עליו. הגדיר זאת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים הסופר הלבנוני חאזם סאג'יה ("אל-חיאת" 9.2.12): "היחסים בין אירן למצרים הם יחסים בין שתי אמונות דתיות (שיעית וסונית), ואף צד אינו מסתיר את פחדיו והסתייגויותיו מן האחר. החזרת היחסים שהיו בין סאדאת לבין השאה הפרסי היא בלתי אפשרית. אז היו יחסים אישיים, ואילו כיום הפכו שתי המדינות לשני קטבים דתיים ואמונתיים. "אחמדינג'אד הציע למורסי סיוע כלכלי. זוהי בדיחה שכל המצרים הסכימו לצחוק ממנה".

• מצרים דוחה בשאט נפש את החתירות של אירן נגד מדינות המפרץ. מורסי הדגיש את מחוייבותה של מצרים לביטחון המפרץ, ושר החוץ המצרי הצהיר בוועידה האיסלאמית כי בטחונן של מדינות המפרץ הוא בטחונה של מצרים.

• מצרים, כמו שאר מדינות ערב, מתנגדת לתוכנית הגרעין האירנית ורואה בה הפרה בוטה של האיזון האסטרטגי במזרח התיכון ואיום על מדינות ערב.

• מצרים סובלת ממשבר כלכלי חמור. ציפיותיה לקבל סיוע הן ממדינות המפרץ ובראשון מסעודיה. בשל הסנקציות הכלכליות, אין באפשרותה של אירן לסייע למצרים. מכל מקום, מצרים לא תנקוט כלפי אירן צעד שיקומם נגדה את מדינות המפרץ.

• אירן חותרת נגד הסכם השלום בין מצרים לישראל. וכפי שהוכח, גם "האחים המוסלמים" אינם מגלים התנגדות להסכם השלום, למרות איבתם לישראל.

• מצרים, ביחד עם מדינות ערב, שואפות לשים קץ לסכסוך הפלשתיני-ישראלי. לשם כך, כל מדינות ערב יצאו לפני 11 שנה בתוכנית שלום, שלישראל אומנם יש הסתייגויות לגביה. ואילו שליטי אירן מעוניינים בקיומו של הסכסוך, אפילו אם הוא על אש קטנה, על-מנת לנצלו להעמקת ההשפעה האירנית במדינות ערב בעזרת הסיסמה: "ההתנגדות לאויב הציוני". זכורים לנו דבריו של נשיא סוריה בשאר אסד, כי הוא מוכן לשלום עם ישראל, אם זו תיסוג מן הגולן. בעקבות הצהרה זו, הכריז חמינאי בקולי קולות, כי "אם המשטר הסורי יחתור לשלום עם האויב הציוני, תיאלץ אירן לבחון מחדש את עמדתה כלפי סוריה".

• והמחלוקת הגדולה ביותר היא בנושא הסורי. מצרים מתנגדת לתמיכתה של אירן במשטרו של בשאר נגד הרוב הסוני. בעניין זה המדינות המוסלמיות בוועידה תמכו בעמדתה של מצרים ולא בזו של אירן.

לסיכום, אפילו הציפיות הזהירות שהביקור יביא לכל הפחות להורדת המתח ביחסי מצרים-אירן - לא התגשמו. אפשר לקבוע כי האינטרסים של מצרים בימים אלה מחייבים אותה להיות בצד מדינות המפרץ הסוניות ולא בצדה של אירן השיעית.