מרוב עיסוק בפרשת מיסטר X כמעט ושכחנו שבישראל מתנהל מו"מ להרכבת הקואליציה. הרחק מעיני התקשורת העסוקה בפרשיות עסיסיות, הפוליטיקאים מנסים להסדיר את הפלטפורמה הפוליטית לקראת כינונה של ה
ממשלה. הציבור עוד עלול להתרשם שמא מלאכת הרכבת הממשלה היא מלאכת מחשבת הרואה מול עיניה רק את טובת הציבור. לא מניה ולא מקצתיה. כל הסיפור הוא פוליטי-אישי ותו לא. לכן, הספינים והדיס-אינפורמציה המתפרסמים כאילו המדובר בדברי אלוהים חיים נועדו להיות מדרבן של אלה אשר עדיין עושים שרירים מול ראש הממשלה המיועד.
בעת כתיבת שורות אלה רצה על מסכי הטלוויזיה והמחשבים ההתבטאות של אותו גורם בליכוד שהתפרסמה ב"ישראל היום". שימו לב לניסוחה ומהותה: "בנט הונה את הבוחרים, באמצעות הברית עם לפיד. בנט מונע הקמת ממשלה לאומית". המשנה לראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים אינו מסתתר מאחורי הביטוי הנלוז "מקור בכיר" אלא אומר את הדברים ישירות, כפי שהוא יודע לעשות היטב: "זאת ברית מוזרה שאינה משקפת את מה שעלה במערכת הבחירות. בבית היהודי שמו בכרזות את נתניהו ואמרו שהם רוצים לחזק אותו מימין, וראה איזה פלא, בנט מעדיף את לפיד". נו, אז מה אתם אומרים? זה נשמע מאוד אמין! ננסה בכל זאת לתהות ולנסות להבהיר דבר אחד או שניים.
תוצאות הבחירות מונחות בפנינו: ליכוד-ביתנו 31 מנדטים; יש עתיד 19 מנדטים; הבית היהודי 12 מנדטים. נכון שבנט הבטיח לתמוך בראש הממשלה ונכון שלפיד המליץ לנשיא להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על אותו ראש ממשלה, אלא שבשום מקום לא הובטח, לפי מיטב ידיעתי, שבכל מקרה שתי המפלגות יקבלו את תכתיבי ראש הממשלה ושר החוץ לשעבר ויו"ר ועדת החוץ והביטחון בהווה, ליברמן. למשל, אחד התכתיבים הוא שמר לפיד לא יקבל את משרד החוץ. מדוע לא? משום שנתניהו וליברמן חתמו על הסכם במסגרת איחודן של שתי המפלגות, ליכוד וישראל ביתנו, לפיו משרד החוץ יישאר במשמורת אצל ראש הממשלה עד שיתבררו תוצאות משפטו של ליברמן. על-פי מיטב ידיעתי, שני המכובדים לא הודיעו לציבור שמשרד החוץ הוא נחלת ליברמן בלבד. לנתניהו לא מפריעה גם העובדה שליברמן מוכן לנדב את משרד האוצר ללפיד. נכון שזו ג'סטה מאוד מאוד יפה של ליברמן אך ללפיד תוכניות אחרות, ככל הנראה.
ועוד משהו מוזר להפליא: נתניהו, כך לפי הפרסומים בכלי התקשורת(למען לא יטפלו עלי אשמה!) לא אוהב במיוחד את בנט, בלשון המעטה. אך נניח שעל האיבה הזו הוא יתגבר כי "טובת המדינה" קודמת לכול. הבעיה שבנט ומפלגתו הבטיחו לבוחרים שלא יתנו את ידם להקמת מדינה פלשתינית, בשום תנאי ובשום מקרה. ראש הממשלה, מאידך מדבר על התהליך המדיני שיחדשו לקראת הסדר, אולי, של שתי מדינות. מכאן הקושי שלי להבין: אם מר נתניהו בעד התהליך המדיני שאמור להוביל להקמת מדינה פלשתינית, ואילו בנט מתנגד בכל תוקף לכך, איך בכלל ניתן ליישב את הסתירה? ברור שניתן למצוא פתרון לכל בעיה על-ידי ניסוחים כאלה ואחרים אלא שאז מישהו כאילו רימה את הבוחר. הרי מר נתניהו הבטיח שימשיך בתהליך המדיני ושנאום בר-אילן חי וקיים. בנט הבטיח ההפך. אז מישהו מבניהם חייב לרמות. אולי אפילו שניהם? חלילה.
לפיד זכה בבחירות הללו לתמיכה עצומה, ככל הנראה מצד אלה אשר בטוחים שמר לפיד מתכוון ליישם את ה"פוליטיקה אחרת", רחמנא לצלן. ראש הממשלה המיועד, ככל הנראה, אינו מוכן לקבל את עקרונותיו של לפיד אחרת ההסכם ביניהם היה נחתם כבר. בעיה!
כמו בכל מו"מ פוליטי נוצרות בריתות אד-הוק. כך נבט ולפיד, לפחות בנושא השוויון בנטל. לא ברור מה פסול בכך. אם לנתניהו וליברמן מותר להפתיע את כולם ולחתום ביניהם על הסכם איחוד מפלגות במטרה להעצים את כוחם, מדוע אסורה הברית בין לפיד ובנט, ולו רק לזמן מוגבל? נשגב מבינתי!
מר נתניהו וחבריו מחפשים את הדרך לפלג את הברית לפיד-בנט כדי שהוא יוכל למשול לפי מיטב הבנתו. נתניהו יודע היטב שיש סיכוי סביר שהברית "הקדושה" תתפקר ברגע שהאינטרסים השונים של שני הפוליטיקאים יתנגשו זה בזה. הספינים וההדלפות המכוונות נועדו לסדוק את הברית ולפרקה. מה יקרה באמת, אין לדעת. פוליטיקה, על-פי אותה קלישאה שחוקה, היא אומנות הבלתי אפשרי.
לא מן הנמנע שנתניהו יצליח במלאכתו אך יתכן גם שלא. הסיבה היא שגם לפיד וגם בנט לכודים בתוך הבטחותיהם הגדולות לבוחרים. תזוזה בלתי מבוקרת או סטייה מהבטחות אלה עלולה לגרום לנזקים פוליטיים עצומים ללפיד ובנט. אך אל ייאוש, ממשלה קום תקום ונתניהו יהיה ראש הממשלה. מה תהיה הקואליציה שלו? בינינו, זה עד כדי מעניין אותם?
