הגולן כמשל

הבוקר, לשם שינוי, נפתח בגולן, ושיחתנו תוקדש ל"מתנחלים בלבבות" שבתוכנו, המוותרים מראש על כלי הנשק החדים ביותר במאבקנו הציבורי, ובלבד לשמור על תדמית יפה.

שלא כמו יש"ע, הגולן אינו "מעבר להרי חושך". אין, ולא היתה שם אינתיפאדה, כל עם ישראל נוסע לשם, ונופיו התחבבו עליו: ההחלקה על השלג בחרמון, טעימת היין והתפוחים, מפלי המים, חמת גדר, הצימרים.

ואין ערבים בגולן, הגורמים למקצת מן הישראלים לפחד לנסוע אפילו לירושלים, ואפילו הקיצוני בשמאלנים לא ישאל "מה נדחקנו שם אל בין הערבים?"

ואין בגולן "גוש אמונים", השנוא על השמאל. רוב תושביו אינם דתיים בכלל, ואביו מייסדו הוא יהודה הראל ממרום גולן, מפאיניק כשר. רוב תושבי הגולן הצביעו למפלגת העבודה.

ותושבי הגולן אינם "קיצונים", הם מעולם לא קיבלו כותרות שליליות - של "משחיתי עצי זית ערביים", למשל. והם לא היו צריכים בכלל "להתנחל בלבבות", הם נמצאו שם מקדמת דנא.

נו?? הנה, נתן הנשיא אסד הסורי - תסלחו לי - גרעפץ אחד, וכבר הגולן בשוק, שוק-המוכרים-בחינם הישראלי! אמנם , עוד לא ממשלת שרון - זו עסוקה בלהקיא את רצועת עזה וצפון השומרון מבלי להיחנק, אבל התקשורת כבר נתנה פתחון פה למפקירי ונוטשי הגולן, והפרשנים כבר החלו מצקצקים בלשונם ונושאים עיניים מצועפות תקווה לגולן, כאל מחוז נסיגה חדש. שמעתי, למשל, את דן מרגלית מדבר בערגה, כמו ילד הרואה צעצוע נחשק: איי, יי, יי, לו רק יכול שרון לעושת עוד קפיצה מעין זו שעשה ברצועה, והפעם בגולן! הוא לא אמר, אבל לפי טון הדיבור שלו - המשיח היה מגיע! ויש כבר טרוניות מפורשות: אסד אומר שהוא מוכן למשא ומתן, ועוד בלי תנאים מוקדמים, והוא רק ("רק!") דורש להמשיך במקום שהפסיקו - ואנחנו שותקים ? אנחנו דוחים "חלון הזדמנויות" כזה, ל"פריצת דרך" כזאת?

אם כן, מי מגן בינתים על הגולן? האמריקנים, שיש להם עוד אי אלו חשבונות לסלק עם סוריה, ולכן האדון בבית הלבן עדיין אינו שורק לכלבו הישראלי. אבל אסד כבר מביים את הוצאת צבאו מן הלבנון (כפי שאבו מאזן מביים "בחירות" ו"איחוד" כנופיות החמושים, כדי לספק, על הנייר, את הדרישות האמריקניות), ויום אחד עלולה להינתן האות מוושינגטון. ביום ההוא, מי יציל את הגולן מצפורני "מחנה השלום" והחושקים "לנגב חומוס בדמשק"?

ביום ההוא יעמוד לגולן עוד קו הגנה אחד - אם הקו הזה עוד יעמוד: ההתישבות היהודית בחוף עזה ובצפון השומרון. אם הם יצליחו לעמוד ולא ליפול, גם הגולן לא ייפול, כי שום התישבות לא תיפול עוד. זאת, אם נצליח במלחמתנו להחדיר בתודעה הקיבוצית הישראלית, שהתישבות אין עוקרים בשום תנאים, וכל תכנית פוליטית או "פתרון" מדיני חייבים להתאים את עצמם לכלל-הברזל הזה: טרנספר, גירוש ועקירה אינם יכולים להיות ולא יהיו עוד לעולם חלק ממשווייה פוליטית כלשהיא. כמו שבימינו לא יעלה על הדעת להעלות למולך השלום קורבנות אדם, או - כמו שאין זה "פוליטיקלי קורקט" בשיח הפוליטי והמדיני הישראלי לעשות לערבים טרנספר.

אם מאבק האיתנים הצפוי ביש"ע יצליח לקבע את כלל-הברזל הזה כלפי יהודים, כפי שנתקבל לגבי הערבים, יינצל הגולן. לכן, אם הגולן חפץ-חיים, כדאי לו להיחלץ לעזרת גוש קטיף עכשיו ולשלוח לשם בימי המיבחן אלפים, כי שם "הסטלינגרד" שלו. שם שדה-הקרב האחרון, ההזדמנות הראשונה והאחרונה לגדוע אחת ולתמיד את קרני הטרנספר.

אולם, לטובת יפי הנפש ביש"ע טומן הגולן עוד לקח חשוב אחד: לו יצוייר, שממשלת ישראל היתה מחליטה, והכנסת היתה מאשרת, אסון לאומי בגולן כפי שארע לחוף עזה ולצפון השומרון - האם האשראי העצום שיש לגולן בדעת הקהל הישראלית, היותם יפים ואהודים ו"מנוחלים" עמוק בלבבות, האם כל זה היה מציל את מפעלם מכליון? לו הפקיר אותם שרון, האם מפלגת העבודה היתה עומדת לימינם? האם הגולשים בשלג היו באים לשמש להם חומת מגן אנושית? או טועמי היין ונופשי הצימרים?

והאם ציבור "האמצע" המפורסם, שהכל מבקשים לרכוש אותו לעצמם, היה זורם לגולן למנוע את הגירוש? האם היה קורא לחיילים שלא לציית לפקודות הגירוש? גרוע מזה: לכיכרות, להפגנות על יד הבית ממש, היו באים?

בנדון זה יש לנו נסיון היסטורי. היה זה "גיבורנו", נעביך, בנימין נתניהו, ששלח אל אסד האב את המיליארדר לאודר והציע לו את כל הגולן, בכפוף להישג העצום - ביג דיל - שבתחנת אתראה בינלאומית שעל החרמון יוכל לשבת ללא מדים, גם ישראלי אחד. ולפניו הפר רבין את נידרו והפקיר את הגולן, והוא הדין אהוד ברק. הווי אומר, שבזירה הפוליטית, גם בימין וגם בשמאל כל תועלת לא צמחה לגולן מן ה"התנחלות בלבבות". ואשר לציבור הרחב, הנה תזכורת מהפגנת הענק למען הגולן, ואני מצטט את מיכל קפרא מתוך "מעריב" מתאריך 11.1.2000:

"הרבה עם היה אתמול עם הגולן בכיכר רבין, והעם הזה ברובו הגדול והמכריע חבש כיפות סרוגות בעיקר.. והכיפות הסרוגות הצילו אתמול בערב את הכבוד של הגולן. לא הקיבוצניקים מכל הארץ, לא העירונים, לא המושבניקים, ולא עיירות הפיתוח הגיעו בהמוניהם. זו היתה הפגנת ענק אדירה, מאורגנת להפליא , ורק קמי למפל מסניף הליכוד בבת-ים ממש לא הבינה, איך רק 15 איש מבת-ים הגיעו לכיכר באוטובוס שלם שעמד לרשותם. ועוד חינם."

פירושים מיותרים. אסור לנו לוותר על שום כלי נשק, ובראש וראשונה על הקריאה לאי ציות לפקודת טרנספר - לטובת תדמית יפה. התדמית תעניק לנו דימעה על הקבר, חלילה, ולא יותר.

סופר לי, שהרב נריה ז"ל דיווח ביומנו, כי בזמן הרס ימית אמר לו האלוף חיים ארז, האיש שביצע את הגירוש: לו היו כאן עשרים אלף, הייתי מודיע לממשלה שאינני יכול לבצע.

עשרות האלפים שיבואו להגן בגופם, ואלפי החיילים והשוטרים שיאזינו לקול מצפונם - אלה יצילו, ועל כך, רק על כך, צריך לעבוד עכשיו. צריך שהצבא יאמר למשחית במשרד ראש הממשלה "הרף, אינני יכול", כדי שהוא, מצידו, ייאלץ לומר לאדוניו בוושינגטון - "אינני יכול". לחולל את ההתרחשות הזאת - אנחנו, רק אנחנו, יכולים.

אסיים במסמך היסטורי התלוי על הקיר במוזיאון כפר גלעדי. תאריכו : שנת תר'ף - 1920:

כרוז לצעירים בארץ

אנו עומדים על משמרתנו זמן ידוע והחלטנו להמשיך את ההגנה בגליל העליון עד הרגע האחרון. עד אחרון האיש נתנגד לאויב המקיפנו ולא נזוז מפה עד נשימתנו האחרונה.

פנינו למוסדות הצבוריים ולא נענינו.

ועד ההגנה, מחסר יכלת מפאת הפרעות שונות ממוסדותינו, לא הושיט לנו את העזרה הנחוצה. אי לכן אנו פונים אליכם, צעירי הארץ, שרגש של אחריות ועלבון מפעם בכם, לבוא לעזרתנו כי כל אחור בזמן יכל להאבידנו . נחוץ לנו אנשים, כסף ונשק עם כדורים רבים.

כפר גלעדי יז' טבת תר'ף. (מתוך ספר התעודות בפרשת תל-חי של נקדימון רוגל).


כל ההבדל - שהיום לאו דווקא כדורים נחוצים לנו. אבל אז כעתה, "המוסדות הציבוריים" או "מוסדותינו" לא רק שלא עזרו, הם הפריעו, וה"צעירים בארץ" הם הם שהצילו את אצבע הגליל.

עוד מעט חנוכה, ואנחנו נאמר שוב: "בימים ההם בזמן הזה".