התנחלות בני ישראל בעבר הירדן המזרחי

בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במסגרת 'פרויקט מישור מידבא' בירדן חשף הארכיאולוג הקנדי פרופסור לארי הר (LARRY G. HERR) מקבץ של ישובים קטנים שקמו בדרום עבר הירדן המזרחי בסוף המאה ה-13, תחילת המאה ה-12 לפני הספירה. ההתיישבות שקדמה להם נהרסה ברעידת אדמה חזקה.

הישובים הוקמו בתחום של 18 ק"מ ובטווח ראייה זה מזה. הם היו בעלי תווים דומים, וכנראה היוו חלק מאיזושהי ישות אזורית מצומצמת. אחד היישובים האלה נחשף בשכבה 12 באתר 'תל עומיירי'
(TALL AL-UMAYRI). הוא כלל מאפיינים ייחודיים שלא היו קיימים באזור הזה לפני כן. האוכלוסיה שלו הייתה מורכבת ממספר קטן של משפחות מורחבות וזאת על-פי תוכנית הבתים. בדיקות פחמן 14 העידו כי מועד הקמתו היה בראשית תקופת הברזל I. מכאן עולה שבתקופה זו הגיעה לאזור קבוצה אתנית חדשה והתיישבה בו.

התרבות החומרית של אותה קבוצה מקבילה לתרבות החומרית של ההתיישבות הישראלית בגב ההר מצפון לירושלים (שילה, שכם, הר עיבל ועוד): כלכלה שמבוססת על גידול מקנה - צאן ובקר, אין עצמות חזיר, כלי הקרמיקה העידו על תרבות חומרית ענייה של נוודים, עשרות קנקני שפת הצווארון, חומת סוגרים, וסגנון בנייה בדוגמה של 'בית ארבעת המרחבים' האופייני להתיישבות הישראלית בהר. בתל עומיירי נתגלה דגם מוקטן של מקדש עם שני אלים הניצבים בשתי מזוזות הדלת כמו עמודים משני צידי פתח הכניסה.

האם ייתכן שמדובר בהתנחלות משפחות שבט ראובן בעבר הירדן המזרחי? יש יסוד סביר להניח שכן...

אסטלת פרעה ומצבת מישע - עדויות קדומות

עדות להופעתה של קבוצת נוודים חדשה באזור כנען מופיעה באסטלת פרעה מרנתפח ב-1204 לפנה"ס. מרנפתח, בנו של רעמסס השני, הקים מצבת ניצחון לציון כיבושיו בכנען ובין השאר התפאר כי ניצח את ישראל: "ישראל חרב, אין לו זרע". מתחת לשם 'ישראל' מופיע הסימן ההירוגליפי המצרי המציין כי מדובר בשבט/נוודים/קבוצה אתנית שאינה ישות מדינית: איש ואישה כורעים על ברכיהם, ניצבים זה מול זו.

מצבת מישע היא אסטלת ניצחון שהקים מישע מלך מואב לציון הניצחון שלו על מלך ישראל ושחרור מואב מהכיבוש שהחל בימי עומרי מלך ישראל והסתיים בימי בנו של אחאב, במאה ה-9 לפני הספירה. מישע מתפאר בכך שכבש את מידבא ובנה את עריה מחדש. העדות הזאת תואמת לעדות המקראית על המרד של מישע מלך מואב בישראל בימי יהורם, בנו של אחאב (מלכים ב, ג 4-10). בהמשך מודה מישע כי שבט גד ישב בעטרות מאז ומעולם. כלומר, קיים זיכרון קדום על שבט גד שישב באזור עטרות (בין דיבון למידבא), הרבה לפני זמנו של מישע. האסטלה מספקת הוכחה ארכיאולוגית נוספת להתיישבות הישראלית הקדומה באזור.

בספר יהושע יב 1-6, מתוארת התנחלות שבטי גד וראובן בעבר הירדן המזרחי כהתנחלות הראשונה של בני ישראל בארץ המובטחת. הם מתיישבים בחבל הארץ החדש, מנחל ארנון ועד חשבון, ממישור דיבון ועד מישור מידבא, בדרום עבר הירדן המזרחי, אחרי שהם כובשים אותו מסיחון מלך האמורי. (מפת ההתיישבות מופיעה ביהושע יג 15-22). ייתכן שההתיישבות הזאת נעשתה ללא צורך בכיבוש. בברית שכם (יהושע כד 12-13) מזכיר יהושע לעם כי ה' שלח לפניהם את הצרעה (=רעידת האדמה?) שסילקה את שני מלכי האמורי מבלי שהיה צורך להשתמש בחרב או בקשת. ה' נתן להם "ארץ אשר לא יגעת בה וערים אשר לא בניתם ותשבו בהם, כרמים וזיתים אשר לא נטעתם אתם אוכלים".

שכבה 12 בתל עומיירי נחרבה בסביבות 1200 לפני הספירה בחורבן אלים. נתגלו שרידי הרס וחורבן גדול מאוד, תוצאה של כיבוש בידי אדם. יתכן שאסטלת מרנפתח מעידה על כך (ניצחון מרנפתח על 'ישראל'). המקום נשאר בשיממונו עד המאה ה-9 לפני הספירה שאז נבנה מחדש. ייתכן שמצבת מישע מעידה על כך (מישע בונה מחדש את השטח שכבש מישראל ומושיב בו אוכלוסיה מואבית). שבט ראובן עצמו עבר, בשלב מסוים, להתיישב בתוך שטח שבט יהודה ובסופו של דבר נטמע בתוכו ונעלם מעל במת ההיסטוריה. על כך תעיד ברכת יעקב: "ראובן... אַל-תּוֹתַר" (בראשית מט 3-4).