האם מוצדקת הבלטת רצח נשים בידי בני זוגן?

לפי הרושם המצטייר בתקשורת רצח של נשים בידי בני זוגן היא תופעה מאוד נפוצה, כמעט יומיומית. כל רצח כזה מוצג בתקשורת בהרחבה רבה בליווי המילה "עוד": "עוד אישה נרצחה בידי בעלה". מיותר לציין כי מקרי רצח אחרים, שלא על-רקע אלימות במשפחה, אינם מתוארים כך, ולעתים אף אינם זוכים כלל לכותרות.
בכתבה מאת אילנה קוריאל, שהתפרסמה בעקבות רצח של אישה בידי בעלה (y-net 24.05.2012) מצוטטת יו"ר ויצ"ו ישראל, הגברת גילה אושרת כך:

"הרצח מעיד על מקרה קלאסי של אלימות במשפחה הנסמך על מנגנון רב עוצמה של השתקה. לכן לא מפתיע שהשכנים 'לא ידעו ולא שמעו'... על החברה הישראלית עוברת מגפה של אלימות קשה ונשים הן הקורבנות העיקריים. נשים בישראל הפכו להפקר והן חיות בתחושה של חוסר ביטחון ופחד. התפקוד הלקוי של המשטרה ומערכת המשפט רק יביא להתגברות האלימות נגד נשים והן ימשיכו לשלם בדמן ובחייהן".

לחזור לפרופורציות

הנתונים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינם תומכים בהצהרתה של יו"ר ויצ"ו ישראל (ראו תמונה בתחתית). הנשים אינן הקורבנות העיקריים של תופעת האלימות מאחר שמרבית הרציחות אינן מתרחשות על-רקע משפחתי. הנתונים מצביעים על כך שבעיית רצח נשים בידי בני זוגן היא חלק מבעיה חברתית שמקיפה את כל החברה הישראלית, כמו-כן הבעיה אינה חדשה כלל וכלל. מבלי לגרוע מהיותן של הנשים הנפגעות קורבנות של תופעת האלימות, עולה אצלי התמיהה מדוע מקרי רצח נשים בידי בני זוגן זוכים לתשומת לב רבה יותר מאשר מקרי רצח אחרים.רצח הוא רצח, ויש להתייחס לכל מקרה רצח באופן שווה.

נתון מעניין נוסף הוא היחס בין מספר מקרי רצח נשים לבין מספר תושבי ישראל; בשנת 2010 נרצחו 18 נשים בידי בני זוגן. בישראל היו 2,166,200 משקי בית באותה שנה, ובהנחה שבכל משק בית כזה יש גבר אחד ואישה אחת - משמעות הדבר היא כי 2,166,182 גברים לא רצחו את נשותיהם, וכי רובם המכריע לא מתכונן לרצוח אותן גם בעתיד. משמעות נוספת היא כי 2,166,182 נשים לא נרצחו, ורובן המכריע גם לא עומדות להירצח בעתיד. כמו-כן הנתונים מראים שאין גידול משמעותי במספר הרציחות במשך השנים כאשר לוקחים בחשבון את הגידול באוכלוסיה.

יש הרבה סיכונים ובעיות בחיים ואלימות במשפחה היא אחת מהן.
מספר הנשים שמוצאות את מותן בתאונות דרכים, למשל, עולה בהרבה על מספר הנשים הנרצחות בידי בני זוגן. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2008 נהרגו שישה בני אדם בתאונות דרכים בישראל לכל 100,000 תושבים. לצורך ההשוואה, באותה שנה היו 2,087,000 משקי בית בישראל. בהנחה שבכל משפחה כזו יש אישה, הרי שמספר הנשים שמצאו את מותן בתאונות דרכים היה 125 בשנה (100,000/ 2,087,000 X 6). המספר הזה גבוה בהרבה מ-11 הנשים שנרצחו בידי בני זוגן בשנת 2008.

לפיכך, אולי כדאי קצת לחזור לפרופורציות. דבריה של יו"ר ויצ"ו בהקשר לפחד שבו חיות נשים בישראל נשמעים לי מוגזמים מאוד והייתי רוצה להציע לרשויות החוק, לתקשורת ולארגוני הנשים למיניהן להפסיק להציג את המציאות כאילו כל גבר הוא רוצח פוטנציאלי, כאילו כל רגע נרצחת אישה אחרת וכאילו כל אישה חיה בתחושה שאולי היא הנרצחת הבאה בתור. בכל זאת, שיעור רציחות נשים בידי בני זוגן הוא 0.000009 מתוך האוכלוסיה.