|
|
מעבר נפשי קשה וחד למשפחות הנופלים בין יום הזיכרון ליום העצמאות [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
השנה, כבכל שנה, נשב סביב השולחן ונאכל את מיטב הבשרים והסלטים. גם השנה, כבכל שנה, נלך לראות את הזיקוקים ואת ההופעות החיות, ואולי אף נלך לשבת באיזה פאב. את כל זה נעשה כדי לחגוג את יום העצמאות, אותו יום שבו אנחנו חוגגים עוד שנה לקיומנו בארץ הזאת, במדינה משלנו, עוד יום שאנחנו חוגגים את האחיזה שלנו בחלקים מהמולדת.
בניגוד אלינו, גם השנה יהיו משפחות רבות שלא יעשו את כל האמור לעיל, לא ישבו סביב השולחן ולא ילכו לראות את הזיקוקים, משפחות שלא יחגגו כלל, וזאת לא בשל העובדה שהן לא רוצות אלא בגלל שהן לא יכולות. משפחות אלו הן המשפחות השכולות שאיבדו את היקר להן מכל בשביל אותו יום עצמאות, אך בשיא האירוניה לא יכולות לחגוג בגלל שיום העצמאות צמוד ליום הזיכרון הממלכתי ליקיריהן.
הצורך בהפרדה בין יום העצמאות לבין יום הזיכרון
ישנו קשר ישיר בין יום הזיכרון ליום העצמאות, שכן אנו יכולים לחגוג את חגיגות העצמאות רק בזכות אותם לוחמים שנפלו למען הגנת המדינה. בשל קשר זה, יש הרואים סמליות בכך שיום הזיכרון חל בסמוך ליום העצמאות.
אכן ישנה סמליות, אך אותה סמליות חוטאת ליום הזיכרון ולמשפחות השכול: מצד אחד, אלו שלא שכלו אף אחד לא מתחברים מספיק ליום הזיכרון, שכן בעיצומו של יום הזיכרון הם כבר מתכוננים לערב שאחרי, לערב העצמאות - בין אם זה בהכנת הבשר והבית לאירוח של החברים ובין אם זה בהתקשרות לכולם כדי לאחל יום עצמאות שמח.
מן הצד השני, יש את המשפחות השכולות, אותן משפחות שאיבדו את היקר להן מכל בשביל המדינה. אותן משפחות לא מספיקות עוד להתאושש מכל היום הזה, מכל הטקסים ומכל החברים שבאים לבקר ולהשתתף בצערן, מהביקור בבית העלמין, וכבר, במעבר חד, צריכים בני המשפחות לעבור לחגוג את יום העצמאות. מעבר זה אינו הגיוני ואינו מעשי. אחרי יום טעון כל כך ברגשות וזכרונות, אי-אפשר בן-רגע לעבור לשמחה. לכן אותן משפחות מנועות בפועל מלחגוג את היום שאמור להיות משמח לכלל המדינה.
הפתרון האפשרי
הפרדה ב-24 שעות בין יום הזיכרון לבין יום העצמאות. הפרדה זו מן הצד האחד תאפשר למשפחות לעבור ביתר קלות בין העצב לשמחה ותאפשר להם באמת ובתמים לחגוג את אותו יום. ומן הצד השני, לא תגרום לחילולו של יום הזיכרון, אותו יום קדוש שבזיכרון שלו אנחנו מקדשים את כל אותם האנשים שנפלו בשביל שנוכל לחיות כאן - מחללי המחתרות ועד חללי צה"ל.
במצב זה, מצב שבו יוזז היום, לא תהיה פגיעה בסמליות, שכן הוא יוזז רק ביום אחד (ובנוסף, אפשר גם ללמד ולהזכיר את הקשר הזה במערכת החינוך) והפגיעה במשפחות תהיה קטנה יותר.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
