חברת החשמל מסכנת את הציבור

כולנו למדנו בילדותנו כי החשמל מסוכן מאוד לאדם במגע ישיר. על כן נדרש ותמיד יש להתייחס לחשמל במשנה זהירות, להרחיקו ממגע, להרחיקו מחפצים דליקים ובכלל להיות מודעים לסכנה אפשרית שהחשמל עלול ליצור כמו שריפות, צריבה ופגיעה בנפש במקרים חמורים. בהתאם לכך אמור מי שמופקד על טיפול בחשמל בקנה מידה גדול לעשות זאת בכל הזהירות המתבקשת ותוך שימוש באלמנטים של אחזקה שוטפת אחראית ויעילה וסטנדרטים שמתאימים לדרישות גדלות והולכות של האוכלוסיה.

חבל מאוד שחברת החשמל בישראל שמתפקדת כמונופול כלל ארצי לא נוהגת על-פי סטנדרטים גבוהים כאלה ואיננה מתחזקת כנדרש את עמודי החשמל ברחובות. לא רק זאת, אלא שחברת החשמל נוהגת בהפקרות בתחום הזה שהופקד באחריותה והעמודים העיליים שברחובות, בכבישים ובכלל, הרבה פעמים נמצאים במצב מתקדם של הזנחה קשה הגובל בסיכון חמור של הסביבה והתושבים.

חלק מן עמודי החשמל, באופן שערוריתי הם פשוט בול עץ, אשר עם השנים נרקב מגשמים וטל. מאחר שבולי העץ הם בעלי חתך עגול ובשל הריקבון שנוצר עם הזמן, הם נעשים עם השנים חלקים וקליפתם מתבקעת. לכן חברת החשמל לא שמה עליהם שלטי אזהרה כפי שהיא נוהגת בעמודים העשויים ממתכת. בכלל עמודים אלה נשלפים מהקרקע, מתעקמים ונוטים על צידם במצב של כיפוף ועל כן הכבלים התלויים עליהם רפויים, מתנדנדים וחשופים גם הם למגע מסוכן.

כמו-כן חברת החשמל נוהגת הזנחה בטיפול ובאחזקה בעמודים. העמודים נותרים ללא שום פעולה של תחזוק במשך שנים רבות עד כדי כך שעצים ושיחים מטפסים, מצליחים לאחר שנים שהם צומחים ומלבלבים באין מפריע להספיק ולעטוף את העמודים ובמקרים רבים גם את הכבלים החשמליים.

מדובר במפגע חמור מאין כמוהו. העצים הללו מתייבשים לחלוטין בתקופת הקיץ הקופח והארוך שבישראל והופכים לחומר בערה דליק הנמצא במגע ישיר עם הכבלים של החשמל ועם העמודים.

היות העמודים מפגע אסטטי הוא עניין בפני עצמו, כיום אין כמעט רחוב בישראל שלא תלויות על הכבלים החשמליים שבו נעליים ובגדים שגם הם כשלעצמם מהווים חומר מתלקח.

היסטוריה ארוכה של התקנה רשלנית וטיפול לקוי וכשל מערכתי:
בעצם מדובר בחטא קדמון. בעת תכנון וסלילת הכבישים והמדרכות על-ידי הרשויות המקומיות, לא נלקחו הדברים בחשבון. הדברים פשוט נעשו ללא תיאום. קודם גמרו לסלול ורק אחרי כן התקינו את העמודים ועל כן הם עיליים באופיים. ואולם השתלשלות הדברים אינה מצדיקה את המצב שנוצר. מאחר שמדובר לא בסכנה פוטנציאלית אלא במצב הגורם לפגיעה בנפש מדי פעם בפעם, נשאלת השאלה מדוע חברת החשמל ממשיכה לסכן את הציבור ולא מחליפה את הקיים בכבלים שנמצאים בקרקע ושהם מבודדים ובטיחותיים? תשובה במעשים בפועל אין.

בית המשפט כבר דן במקרים כאלו בעבר - בית משפט השלום בתיק פ 3935/02 בראשות השופטת מרים דיסקין קבע במקרה בו נפגעו ילדים בין השאר את הדברים הבאים:

• "חברת החשמל לא התקינה בעמוד אמצעי מיגון ואמצעים שימנעו לחלוטין את האפשרות לטפס עליו.

• חברת החשמל לא שתה ליבה לכך שהעמוד המוצב בשכונת מגורים מהווה פיתוי ומקור משיכה לילדים.

• חברת החשמל לא הציבה על העמוד ובסביבתו שילוט שיש בו להתריע באופן ברור ובולט על הסכנה הטמונה בו.

• חברת החשמל לא דאגה לערוך בדיקה בטיחותית תקופתית לעמוד.

• חברת החשמל לא הפיקה לקח מאירועים קודמים דומים".

הדברים מדברים בעד עצמם. לחברת החשמל שממאנת להבין ולישם נאלץ להסביר את הדברים בית המשפט בפרוטרוט וברחל בתך הקטנה. ואולם עדיין חברת החשמל ממשיכה לנהוג במדיניותה קשת העורף והפושעת. היא לא שנתה ממנהגה ועם הזמן המצב הולך ורע עד לאסון הבא שיתרחש.