עד אחרית הימים

דמיינו לעצמכם את התמונה הבאה: אדם מן הישוב, אולי אני אולי אתה, אולי כל אחד מאיתנו, נקלע למינוס בבנק. הוא חייב לבנק שלו בוא נאמר לא הרבה, אולי אלף שקלים. הוא ישן טוב בלילה. למה? כי מנהל הבנק בכבודו ובעצמו יתקשר אליו יציג את עצמו, ישאל אם הוא לא מפריע, ויבקש אם אפשר לסגור את החוב. ההחזר יתבצע בצורה מאוד פשוטה. תחזיר מאתיים עכשיו, עוד ארבע מאות נפרוס לך עד אחרית הימים, ועל הארבע מאות הנותרים אנחנו נוותר לך. נוותר? כן. פשוט מאוד לא צריך. עזוב. ושנפגש רק בשמחות.

נשמע לכם מוזר או לא הגיוני שהבנק שלכם יוותר לכם על החוב כלפיו? לא היה ולא נברא! על כך יעידו עשרות אנשים בעיר הזו, בארץ הזו, שלא זכו להטבות כאלו מפליגות. עובדה, ככה בדיוק ניסו לסגור חוב של טייקון, עוד אחד שקצת שהסתבך בחישובים שלו, ובניסיון שלו לעשות עוד מיליארד או בשפת הכלכלנים- מינוף, שזה אומר איך לוקחים אלף, והופכים אותו לכמה אלפים שהולכים כל בוקר (או ערב אם זה מושקע בארה"ב) לעבוד בשבילך, והפסיד כמה מיליארדים אחרים. במקום לפרוש לביתו ולחיות חיי עושר וכבוד הוא ניסה לעשות עוד מיליארד, ועל הדרך נפל. נפלנו כולנו.
מיליארד שקל! זה סכום שיספיק לך, לבניך, ולבני בניך עד עולם, לחיות חיי עושר וכבוד. חיי מותרות ונדבה למדינה כולה וזה עדיין לא מספיק. רוצים עוד מיליארד.

הבנק מספר לנו, שללא הסדר כזה לא היה מגיע אליהם שום שקל, והחברה שבבעלות אותו טייקון, היא בעצם ישות נפרדת שלא ניתן לגבות ממנה שקל. "עדיף מעט מאשר בכלל לא", מסבירים נציגי הבנק. דוברי הטייקונים, חלקם פליטי תוכניות ריאליטי, שכבר יודעים משהו על חברות טובה, נאמנות, ויושר, מגדילים ואומרים שהטייקון עשה לנו בכלל טובה. הטייקון, הוא מספיק ישר לבוא ולומר לנו את האמת. והאמת היא מאוד ברורה - אני לא מתכוון לוותר על הווילה שלי, על המטוס הפרטי שלי, על אורח חיי הנוצץ. אני גם לא מתכוון לעשות משהו עם העובדה שניירות הערך של החברה שלי או האגח"ים, או השד יודע, מה הופכים לניירות ללא ערך.

אין לו מה לשלם על זה, שחברות הפנסיה שלנו שהשקיעו את הפנסיה של כולנו אצל אותו טייקון, ירשמו לנו הפסדים. אין לו מה לומר לאלו שחשבו לשחק במגרש של הגדולים, ולהשקיע במניות שלו שנשאר מהם בקושי כדי לשלם את העמלה עבור מכירת ניירות ערך בהפסד. מי שמשקיע במניות צריך לדעת שכמו שהוא מרוויח, כך הוא גם יכול להפסיד. עיקרון פשוט, שכול המשקיעים הבינו, חוץ מזה שאומר את זה.

וזה לא מקרה בודד. מידי פעם מיליונר או חברה גדולה שמתבקשת לשלם את מה שכולנו עושים בלי שישאלו אותנו, מאיימים שהם ייקחו את עצמם ופשוט ילכו, או במקרה שלהם יטוסו מכאן, וישאירו אותנו חסרי עבודה.

אולי זו הסיבה שהם קונים מפעלים כושלים כמו כיתן בדימונה כמו פריגליל. זה מגיע במסווה של תמיכה בשכבות חלשות וסולידריות, אבל מה שבאמת עומד מאחורי אותה רכישה, הוא הרצון שכול פעם שמישהו יבוא אליהם בטענות, הם פשוט יסגרו ויתנו לממשלה להתמודד עם מראות של צמיגים בוערים ואנשים בוכים. כיתן אגב, נסגר כבר מזמן.

אז ככה ויתרו לו על משהו כמו מאה או מאה וחמישים מיליון שקל. בסכומים האלו לא צריך לדייק. ולא רק איתו בנק לאומי מגלה כזו נדיבות. גם תשובה קיבל הסדר דומה שעבר לנו בשקט מתחת לרדאר. ובנק לאומי לא לבד. מסתבר שבנק פועלים כבר הכריז על מאה וחמישים מיליון דומים של אותו טייקון כחוב אבוד, וכך גם בנק דיסקונט מכריז על מאה מיליון כחוב אבוד. חוב אבוד זה אומר, שיש לי כבנק חובות, שהלכו לאיבוד אבל אין צורך לצאת לחיפושים. הם כבר יחזרו לבד. ומי שיחזיר אותם זה פחות או יותר כולנו.

עמלות בבנק לא חסר, השאלה איך נקרא להם. עמלת עו"ש, עמלת ניירות ערך או עמלת אי ביצוע שורה. בשביל זה נגייס עובד, נעביר אותו מכון השמה, שם תראיין אותו סטודנטית לפסיכולוגיה שיודעת דבר או שניים על אנשים איכותיים. היא תרשום את כל התשובות שלו במחברת גדולה ותגיע למסקנה שהוא יצירתי מספיק כדי לתת לנו שמות יצירתיים.

אם ירצו מנהלי הבנק ולשמוע בקולי וכך לחסוך עובד שלם, הרי שהם יוכלו להיעזר בשירותי צה"ל ובמחשב שבוחר להם את שמות המבצעים השונים: חומת מגן, עופרת יצוקה, עמוד ענן. הכול פרי המצאתו של מחשב. זול יותר ובעיקר אין צורך לשלם לו דמי נסיעות.